המפגש הראשון עם העץ אומנם נרשם בדפי ההיסטוריה, אך לא לטובה. מאז, אנחנו משקמים את מה שהרסנו. “כי האדם עץ השדה”… לכבוד ט”ו בשבט.
זה לא היה סיפור של אהבה ממבט ראשון. המפגש הראשון שלנו עם העץ הוא עתיק יומין ומורכב, מלא עליות וירידות, אבל בעיקר כזה שייזכר כקטסטרופה הגדולה של האנושות.
“אלא לראותו בלבד” נאמר לנו עליו, משל היה נרות חנוכה. האיסור לאכול ממנו, שהפך בהמשך על ידי חווה גם לאיסור נגיעה, רק הגדיל את האתגר והניסיון הראשון של בן האנוש הראשון עלי אדמת גן עדן, הרבה לפני שהנחש נכנס לתמונה.
מאז שגורשנו מהמקום הכי יפה שנברא אי פעם, ובלי שום תמונה מהממת בסטורי, אנחנו מנסים לשקם את הקשר איתו. עד כדי כך שבהמשך, אחרי שניתנה לנו התורה, הקב”ה מגלה לנו עד כמה הקשר הזה עמוק ומושרש. “כי האדם עץ השדה” (דברים כ, יט), ו”היה כעץ שתול על פגלי מים” (תהלים א, ג). ועל התורה שנתן לנו נאמר “עץ חיים היא למחזיקים בה” (משלי ג, יח).
עץ – שורשים, גזע, ענפים, פירות ופרחים, סמל כל כך חזק בחיים שלנו להמשכיות, להתחדשות ול”אין ייאוש בעולם כלל” המפורסם של רבי נחמן מברסלב.
השבוע נחגוג את ט”ו בשבט. חז”ל מלמדים אותנו שישנם ארבעה ראשי שנים ביהדות, וט”ו בשבט הוא אחד מהם – ראש השנה לאילנות, לעצים שמעניקים לנו צל, פירות והרבה יפה וירוק בעיניים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ביום המיוחד הזה עולה השרף באילנות. אחרי שרוב הגשמים ירדו (ונקווה שעוד מחכים לנו ימים גשומים השנה) עולה בעצים השרף שעתיד להפוך עם הזמן לפרחים ולפירות המתוקים והטעימים שאנחנו כל כך אוהבים. הנקודה הכי פנימית של העץ מתגלה ביופייה המיוחד, זהו לשד החיים שלו.
וכל זה קורה דווקא בשיא החורף. אם תסתכלו על העצים, על רובם, תראו גזעים וענפים ערומים מעלים. מראה עלוב ומביך להיתפס ככה חסרי כל… אבל כל זה רק כלפי חוץ. כי בפנים, מתחיל תהליך שוקק חיים. דווקא בפנים, עמוק בתוך האדמה, זה קורה. השרף מתחיל להעלות בעצים, פועל פעולות נפלאות, נוטע בהם וכוח ומזרים להם חיים שיפרחו עוד מעט ממש.
זה הכוח הפנימי של העץ שנותן לו בוסט של צמיחה. ברגע שהוא נכנס לפעולה, העץ מקבל כוח לגדול ולהתחדש. כן, דווקא בשעה המביכה של עירום מכל עליו, כשהוא קמל ומותש אחרי הסערות של החורף, משהו קורה. כמו מנוע טורבו משוכלל השרף מתניע את העץ לחיים חדשים ולפריחה מלבלבת. דווקא כשהכל נראה אבוד, משהו מבפנים מפיח בעץ רוח חיים ותקווה לעתיד מבטיח ויפה יותר.
אז נכון, לא הייתה כאן אהבה ממבט ראשון. ועד שכבר קרה משהו עם העץ, זה נרשם בדפי ההיסטוריה של האנושות ככתם שנצטרך לנקות ולתקן אותו עד שמשיח יבוא. אך למרות הכל, יש כאן קשר עמוק. כן, כי האדם הוא עץ השדה.
ימי נשירת העלים וחוסר החיות של העץ הם חלק מהחיים שלנו. גם אנחנו חווים קשיים ואתגרים שמשירים מאיתנו כוחות ואנרגיות, שואבים מאיתנו את כל החיות, משאירים אותנו עם תחושה שזהו, הכל נגמר, הכל אבוד ואין מה לעשות… אלא שאז עולה בנו השרף, הנשמה שלנו מתחילה לבעוט מבפנים, לבקש, לא לרצות להתייאש, ושוב, רוח חיים נושבת בתוכנו והתקווה נראית קרובה מתמיד.
לא אהבה ממבט ראשון, אבל קשר עמוק מאוד…
כל שנה העץ מלמד אותנו שוב ושוב מהי התחלה חדשה. תראו איזה עניין עושים כל יום מהסנטימטרים הבודדים שממלאים את הכינרת. בוא נלמד מזה, לעשות עניין מכל התחלה חדשה, מכל הישג שזכינו להשיג אחרי מאמצים לא מעטים. נעשה מסיבה גדולה גם מנקודה קטנה.
אל תסתכלו על הקנקן אלא על מה שיש בתוכו. אל תסתכלו על העץ, עליכם, מבחוץ אלא על מה שיש בתוככם – נשמה נפלאה, חתיכה מבורא עולם בכבודו ובעצמו נמצאת ממש בתוכנו.
המהר”ל מפראג מלמד אותנו שהאדם הוא בהחלט “עץ השדה”, אבל רק שהוא עץ הפוך. השורש של העץ מושרש עמוק באדמה, ואילו השורש של האדם מושרש דווקא כלפי מעלה – הנשמה היפה שלנו היא השורש שיוצא ממקום גבוה מאוד – מתחת לכיסא הכבוד של בורא עולם, שורש הנשמות של עם ישראל, ומגיעה עד אלינו, אל לכל אחד מאיתנו.
והיום, בתור עצים, אנחנו יכולים לשמוח בגלל שקיבלנו גנן מדהים ואדיר שנותן לנו את הכלים הטובים ביותר לצמוח ולגדול. יש לנו את הגנן שמשקה את האילנות – רבי נחמן מברסלב ותלמידו היקר – רבי נתן מברסלב שנולד ביום ט”ו בשבט. שלא תגידו שלא אמרנו, הנה עוד סיבה לחגוג!
ולא סתם ביום הזה נולד התלמיד, הוא ממשיך להדהד את הקול של הרבי שלו בכל העולם, להפיח בנו תקווה, לחזק אותנו לא להתייאש ולעודד אותנו להתחיל בכל פעם מחדש, בדיוק כמו העץ.
יש לנו מאמרים נפלאים לט”ו בשבט, אתם מוזמנים לקרוא וליהנות מהם בקישור הזה. ולא רק, בקטגוריית חגים ומועדים תמצאו מבחר גדול של מאמרים מרתקים וסוחפים, הקליקו כאן ותיהנו!
