מה הייתם עושים אם מנהל הבנק שלכם היה מפקיד לכם כל יום 86,400 שקלים בחשבון? כל יום כזה היה בלאק פריידי ומרתון שופינג של נובמבר, נכון?
דמיינו לכם שמנהל הבנק מתקשר אליכם כל יום ואומר לכם שהוא מפקיד בחשבון הבנק שלכם (כל בוקר!) 86,400 שקלים!!!
כן, קראתם נכון.
רגע! אבל הוא גם אומר לכם שאתם לא יכולים לחסוך או לשמור את הכסף הזה (לא בבנק ולא מתחת לבלטות) אלא חייבים לבזבז אותו עד השקל האחרון. מהרגע שקמתם ועד חצות יש לכם אפשרות להשתמש בסכום האגדי הזה כל יום!
מה אתם עושים? קופצים על זה כמוצאי שלל! כל יום היה בלאק פריידי ומרתון שופינג של נובמבר, נכון?
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם יש לכם את צרור המפתחות הזה אתם מסודרים!
אז תקשיבו עכשיו לחדשות ה-מ-ד-ה-י-מ-ו-ת: יש לנו מנהל בנק נפלא כזה! ובכל בוקר אחרי שבורא עולם מחזיר לנו נשמתנו בחמלה רבה אמונתו, הוא נותן לנו 86,400 שניות לחיות. בכל לילה החשבון הזה מתאפס ומה שלא ניצלנו הולך לאיבוד.
כל יום אותו סכום בדיוק, עד אלפית השנייה, בו אנחנו יכולים להשתמש. אם זכינו, השתמשנו בזמן הזה כראוי. אם לא, אנחנו לא יכולים להחזיר את הגלגל לאחור. אין שום אופציה לחסוך אותו או להחביא בתא סודי בארנק. שום כלום.
קיבלת, ניצלת, זכית! – זה המוטו.
יש לנו מנהל בנק נפלא כזה! ובכל בוקר אחרי שבורא עולם מחזיר לנו נשמתנו בחמלה רבה אמונתו הוא נותן לנו 86,400 שניות לחיות!
מונולוג המריונטה
ואם עוד לא נפל לכם האסימון עד כמה הזמן הוא המצרך הכי יקר שקיבלנו בעולם הזה, אז תקראו את מה שנקרא “מכתב הפרידה” או מונולוג המריונטה ותקבלו זווית ראיה מעניינת על סכום החיים האגדי הזה שאנחנו מקבלים כל יום (יש האומרים שמי שחיבר אותו הוא המחבר הדרום אמריקני גבריאל גרסיה מרקס שכתב לחבריו, או הפִּיתוֹם (אומן המדבר מן הבטן) המקסיקני ג’וני וולש שכתב טקסט מונולוג עבור הבובה איתה הוא מופיע):
“אם לרגע אלוקים היה שוכח שאני רק בובת סמרטוטים והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל את הזמן הזה עד כמה שהייתי יכול. יכול להיות שלא הייתי אומר את כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב את כל מה שאני אומר. הייתי מעריך את הדברים לא לפי שווים, אלא לפי הערך שלהם. הייתי ישן מעט וחולם יותר. אני מבין שעל כל דקה שאנחנו עוצמים את העיניים אנחנו מפסידים 60 שניות של אור – הייתי מתהלך במקומות בהם אנשים אחרים נעצרו, והייתי מתעורר בזמן שאחרים ישנים.
“אם אלוקים היה מעניק לי במתנה פרק חיים הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי. הייתי מוכיח לאנשים כמה הם טועים כשהם חושבים שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם, מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב! לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף. את הזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה. כל כך הרבה דברים למדתי מכם האנשים.
כל דקה שאנחנו עוצמים את העיניים אנחנו מפסידים 60 שניות של אור…
“למדתי גם שכל העולם רוצה להיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בדרך העולה אליו. למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את האצבע של אבא שלו, הוא מחזיק אותו לתמיד.
“למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה על הזולת רק כאשר הוא מתכוון לעזור לו לקום ולהתרומם. כל כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד מכם אבל באמת הם לא יעזרו לי, כי ברגע שיניחו את הגוף שלי בארון הקבורה, לצערי הרב, כבר לא אהיה בחיים. אם רק הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוקים שאוכל להיות שומר נפשך.
“אילו הייתי יודע שאלו הם הרגעים האחרונים לראותך, הייתי אומר “אני אוהב אותך” מבלי להניח בטיפשות שזה כבר ידוע לך. תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו, הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך ושלעולם לא אשכחך. המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן.
“היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך. בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בוודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה.
“שמור את אהוביך קרוב, תלחש באוזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם “אני מצטער” “תסלח לי”, “בבקשה”, “תודה” וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר.
“אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות. בקש מאלוקים את הכוח והחכמה לבטא אותן. תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך”.
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.