אני יודע שאני לא יודע – זאת החכמה הגדולה!

בלי להתפרץ כמו פיל לתוך חנות חרסינה: תגידו בפה מלא בלי להתבייש: אני יודע שאני לא יודע, ותראו איזו חכמה אדירה תמשכו לחיים, ואיך האמונה מדייקת במשוואה הזו!

 חכמה ובינה אמורות להיות מקבילות לשכל שאנו מכירים ומבינים. ספירת כתר, לעומת זאת, מתאימה לאמונה – לא לאמונה חסרת דעה, כי אם לאמונה הכוללת בתוכה את השכל ומתעלה מעליו.

שכלו של הקב”ה הוא אינסופי, שלנו סופי. בכל מדרגה שנצליח להגיע אליה בסולם הרוחניות, נותרות מדרגות נשגבות יותר שעוד לא התחלנו אפילו להתקרב אליהן.

את השכל האנושי אפשר להשוות למוחו של ילד הלומד בהתמדה – בין אם הוא עושה זאת באמצעות מורים, ספרים או ניסיון חיים. ככל שהוא מתבגר, הוא מבין יותר, ובו בזמן הוא נדחף על ידי הידע שכבר צבר ללמוד עוד. כל תגלית חדשה פותחת בפניו אופקים ומרחבים חדשים. הוא מבין כמה יש עוד ללמוד מעבר למה ששיער בתחילה. תמיד יישארו תחומי ידע שלמים שאינו מכיר, רמות חכמה שעדיין לא השיג. זוהי תובנה מלאת ענווה.

והילד הזה הוא אנחנו!

אז לפני שנפרוץ קדימה בדהרה כמו פיל בחנות חרסינה, עלינו לעצור ולעמוד מלאי ענווה, מודעים למגבלות הנוכחיות שלנו. אם אנחנו אומנם רוצים להגיע למדרגות הגבוהות ביותר של תובנה רוחנית, לא נוכל להסתמך רק על שכלנו הראשוני שיצעיד אותנו הלאה. עלינו לפתח יחס בריא של כבוד למורים שלנו ולתת אמון בחכמים מאיתנו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

מה אתם יודעים?

עצה טובה – הרעיון המבריק שנמצא על העץ!

עצה שלמה? יש דבר כזה!

לא רק שחור, יש גם חיובי והמון!

מעל הכל, עלינו להאמין בעובדה שיש אלוקים אשר חכמתו עולה לאין שיעור על זו שלנו. אמונה זו עצמה תדחוף אותנו לקראת ההשגות הנשגבות ביותר. היא תיצור בתוכנו גם ענווה שתמנע מאיתנו להתקדם במסע שלנו רחוק מדי, מהר מדי.

וכך מלמד אותנו רבי נחמן:

על האדם להתמקד תמיד בחכמה הגבוהה ובשכל הפנימי המצוי שיש בכל דבר. עליו לקשור את עצמו לשכל הזה כדי שיאיר את שכלו-שלו. בדרך זו הוא יוכל להתקרב אל האלוקים באמצעות אותו הדבר. שהרי השכל הפני הוא גדול הזורח תמיד למען האדם, לכן כתוב: “חכמת אדם תאיר פניו” (קהלת ח, א) (ליקוטי מוהר”ן חלק א, א: ב).

הרעיון לעיל מובא בתורה הפותחת את יצירתו הגדולה של רבי נחמן – ליקוטי מוהר”ן. תורה זו מדברת על חשיבות פיתוח שכלו של האדם בצורה המלאה ביותר. על ידי בקשת חכמה יכול האדם לטפס עד למדרגת הנשמה המכונה ‘חיה’, שהיא רמת החכמה הגבוהה והפנימית ביותר, ובכך למשוך אל תוך חייו היומיומיים את תמצית החיים.

מעל הכל, עלינו להאמין בעובדה שיש אלוקים אשר חכמתו עולה לאין שיעור על זו שלנו. אמונה זו עצמה תדחוף אותנו לקראת ההשגות הנשגבות ביותר!

כדי להסביר תופעה זו משווה רבי נחמן את המחשבה עם אור השמש, מקור האור הבוהק המאפשר לנו לראות בבהירות את הנמצא לפנינו, וכך לדעת איזו דרך חיים לבחור. אבל, הוא מציין, אור השמש מבהיק בעוצמה רבה ולא ניתן להביט בו ישירות בגלל סכנת ההסתנוורות. מותר לנו להבין בשמש רק דרך מסנן או מסווה, או לראות את אורה כפי שהוא משתקף מהירח.

באותו אופן, שכלו של האדם הוא אור זורח העלול ‘לסנוור’ אדם המשתמש בו ללא ‘מסננים’, כלומר, אם ינסה להיות ‘חכם מדי’ וחישוב שהוא יודע כבר את כל מה שיש לדעת. כדי להתגונן מפני פיתוי זה, אנו זקוקים למסנן האמונה. בדיוק כפי שהירח משקף את אור השמש, האמונה משקפת את אורו של השכל. מסנן האמונה הזה הוא, בעצם, הכרתנו בקיומו של שכל עליון. מי שיודע זאת, לא יהיה יהיר עד כדי מחשבה שהכל ידוע לו. ובכל זאת, מכיוון שאינו יכול להבין לחלוטין שכל עליון זה, כפי שאי אפשר להביט ישירות בשמש, הוא סומך על אותה אמונה שתעניק לו את הביטחון כדי להמשיך ולהחכים.

כל אדם, לא משנה מהי מדת הביטחון שלו, מתמודד עם ספקות. אנשים נתקלים בכל מיני שאלות ומבוכות במהלך החיים. אדרבה! לעתים קרובות ‘השמש’ – היכולת לגבש החלטה – נסתרת והחשיכה שוררת. האדם פשוט לא יכול ‘לראות’ איך הוא יכול להיחלץ מסבך הבעיות. אמונתו של האדם (האור המוחזר) בקיומו של פתרון נותנת לו כוח להמשיך. יש לכך רמז בפסוק מהנביא (ישעיהו ל, כו) “והיה אור הלבנה כאור החמה”.

האדם צריך להתמקד תמיד בחכמה הגבוהה ובשכל הפנימי שיש בכל דבר

האדם צריך להתמקד תמיד בחכמה הגבוהה ובשכל הפנימי שיש בכל דבר…

כשהאמונה של האדם חזקה, יתגבר בהדרגה “אור הלבנה” וישווה לאור החמה. האמונה תנחה את האדם בזמנים קשים עד שיזכה למבט בהיר לגמרי – שכל אמיתי.

אולם, לא כל הנדמה כשכל באמת שכל. ישנם רעיונות ודעות שנראים מרשימים ביותר, אבל עלולים להרחיק את האדם מבוראו. גם שכל זה נקרא “אור החמה”, אבל האור שהוא משקף הוא אורן של אמונות שקר. וכפי שנראה לעיתים קרובות, עלולים חייהם של בני אדם להיהרס על ידי אמונות שווא. על שכל מסוג זה אומר הנביא “וחפרה הלבנה ובושה החמה…” (ישעיהו כד, כג).

רבי נתן מברסלב מלמד אותנו:

שלא משנה כמה האדם משכיל, אם אין דבריו דברי אמת הם אינם שווים כלום, ועלולים להתברר כמזיקים. למשל, הרופא עשוי להמליץ על טיפול רפואי מסוים. בהיותו מצויד בידע מקצועי מיוחד, הוא מסביר היטב כיצד יעזור הטיפול לחולה ומציג ראיות לתמוך בעמדתו. אם, אחר כך, יסבול החולה כתוצאה מטיפול זה, מה ערך חכמתו של הרופא ההוא? כך הוא לגבי כל המצוי בעולם הזה – אם לא משיגים את האמת שבו, אז לא הגענו כלל לידי חכמה. השכל האמין היחיד הוא האמת!

ושכל אמיתי אפשר להשיג רק באמונה. אף על פי שנראה, על פניו, כאילו האמונה נמצאת רק במקום שבו לשכל אין נגיעה, במקורן האמונה והשכל (האמת) אחת הן. שהרי האמונה מאפשרת להבחין ולקבל מאחרים (צדיקי האמת) את מה שאתה ממש “יודע” שאמת הוא. (על פי ליקוטי הלכות, גילוח ד, יב).

ורבי נחמן מסכם: “הידיעה נקראת ‘ידיעה’ רק כשהיא מביאה את האדם להכרת האלוקים! (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ז: ד).

(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמהכנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).

 מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.