בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא, כולנו אכלנו מהתפוח – טעינו בדרך ונפלנו לשינה עמוקה ורוחנית. איך מתעוררים מזה?
המשנה למלך לא היה מסוגל לשלוט בעצמו, הוא הושיט את היד לעץ וקטף תפוח עסיסי, נגס בו, וברגע שהוא בלע אותו הוא נפל לתוך שינה עמוקה. כמה עמוקה אתם שואלים? 70 שנים. ברור שכל הניסיונות של המשרת שלו להעיר אותו היו מיותרים…
הסיפור הראשון שרבי נחמן מספר בספרו סיפורי מעשיות – מעשה מאבידת בת מלך, הוא שחזור מרתק של סיפור חיינו. בהיותנו כאלה, השאלה הקריטית הזו חייבת להישאל: האם יש לי באמת שליטה עצמית מוחלטת?
בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לא, כולנו “אכלנו מהתפוח” – כולנו טעינו בדרך ונפלנו לשינה עמוקה ורוחנית.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בדיקת מציאות: האם מה שרואים זה הדבר האמיתי?
הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה
ולמה שינה? כי כשאנחנו ישנים אנחנו אפילו לא מבינים שאנו רחוקים מהמציאות. דברים יכולים לקרות סביבנו, אירועים קריטיים בחיים שלנו שיום אחד נוכל להסתכל עליהם לאחור ולתהות ‘איך פספסתי את זה?’ חולפים על פנינו עם קהות חושים מצידנו. אנחנו רדומים ורחוקים מהחיים האמיתייים.
מה עושים? איך מתעוררים? ואיך נרגיש חיים?
לכל אחד מאיתנו יש את עגל הזהב שלו או סוג אחר של עבודת אלילים. למרות שאולי אלה לא אלילים ממשיים כשלעצמם, אבל הם מסיטים את דעתנו מספיק כדי לנתק את הקשר שלנו עם בורא עולם.
כשאנחנו ישנים אנחנו אפילו לא מבינים שאנו רחוקים מהמציאות, אנחנו רדומים ורחוקים מהחיים האמיתיים…
פעולת ומעשים רבים שאנו עוסקים בהם מושכים אותנו הרחק מהמטרה האמיתית שלנו בחיים, ולא פעם גורמים לנו לחלום בהקיץ. המדרש מחבר את חטא עגל הזהב עם הפרה האדומה אשר לאפר שלה יש כוח לטהר. וכדברי המדרש (תנחומא, ח): אמר רבי איבו: משל למה הדבר דומה? לבן של שפחה שלכלך את ארמון המלך. אמר המלך: ‘תבוא אמא שלו ותנקה את הלכלוך’. כך אמר הקב”ה: תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל.
הפרה האדומה שבדמותה נוצר עגל הזהב מושוות לאמא של בן השפחה, ויש בכוחה לנקות אותנו מהלכלוך של עבודת אלילים. אולם, את הפרה האדומה כבר אי אפשר למצוא יותר. אז איך אנחנו יכולים לפזר את האפר גם בימינו ולהיטהר?
ציטוט של מדבר יט, ב: “זאת חוקת התורה אשר ציווה ה’ לאמור: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום, אשר לא עליה עול”. הזוהר הקדוש (חוקת) אומר ש”אדום” מתייחס לדינים קשים, ואילו “תמימה” מתייחס לדינים מרוככים, כלומר להמתקת הדינים.
הדינים הקשים נובעים מהמעשים הלא טובים שלנו – מכיוון שדעתנו מוסחת ואנחנו בתרדמה, יש נגדנו דין המריד בינינו לבין אבינו שבשמים. כאן נכנס היצר הרע לתמונה ומצליח לשכנע אותו שמשמים הרחיקו אותו ושאיננו מתאימים לכל העניין הזה של רוחניות ושהיא בעצם לא בשבילנו.
לפעמים אנחנו שקועים בשינה עמוקה ואפילו לא מודעים לכך שאנו ישנים…
ויש מצב גרוע יותר, והוא שאולי אנחנו נמצאים בשינה עמוקה באמת עד שאיננו מודעים לכך שאנחנו ישנים. אנחנו אולי חושבים שאנחנו חווים רוחניות, עובדים את בורא עולם וחיים חיים משמעותיים, אבל בפועל זה לא כך. כלומר, על פני השטח נראה לנו שכן. אבל בפנים? האם אנחנו באמת במצב תמידי של מודעות אלוקית?
מה עושים? מחפשים את הדבר “המושלם” האחד שלנו – הנקודה הטובה שלנו, “שאין בה שום מום, שלא עלה עליה שום עול”.
לא משנה מה עשינו (או לא עשינו) המהות שלנו היא לגמרי טובה וטהורה. מסיבה זו מלמד אותנו רבי נחמן שאין אדם שאין לו נקודות טובות. כל אחד מאיתנו חייב להתבונן עמוק לתוך הנפש שלו ולמצוא את הטוב שמתבטא דרך המחשבות והמעשים שלנו. כדי להתעורר, עלינו להבין קודם כל מי אנחנו באמת וכמה זה מיוחד להיות מי שהקב”ה ברא אותנו. אנחנו ישנים רק בגלל ששכחנו את המציאות האמיתית שלנו!
כמו אמא שמאמצת בחיבוק את הילד הקטן שלה שנפל, כשאנחנו מתחברים לנקודה הטובה וממשים את המהות האמיתית שלנו, אנו זוכים ליהנות מהאפר של הפרה האדומה והמחסומים השונים שמנעו מאיתנו לצמוח ולהתעלות ברוחנית נופלים.
ככה מתעוררים משינה עמוקה שלא בריאה לגוף ולנשמה!
(מבוסס על דברי רבי נתן, ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר א).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!