על כל כפית של התעוררות צריך קערה של התחזקות – זה המתכון הבדוק והנכון לשאלת המיליון: איך צריך לחיות? בפרט כשזה מגיע ללימוד התורה.
לולי תורתך שעשועי
עוד אחד מן הנושאים שצריך הרבה ישוב הדעת – הוא נושא לימוד התורה. גם כאן צריכים לחפש את האיזון ודרך האמצע על פי מה שנהוג בקהילות ישראל בכלליות, ובשילוב עם הדרך שרבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, ובהתחשבות במהלך הפרטי של כל אחד ואחד – מה ללמוד, כמה ללמוד, והאם לשלב גם משא ומתן או ללמוד כל היום וכו’.
הגישה המקובלת ביהדות היא – שכל אחד צריך לשאוף להיות תלמיד חכם, שזה כולל בדרך כלל את העיסוק בגמרא ופוסקים, וכמובן שישנו כל התחום של פנימיות התורה שמקבל בחסידות מקום של כבוד, כאשר כל הלימודים מובילים להגיע להשגות אלוקות ודבקות.
ובאמת, לימוד הגמרא הוא חלק עיקרי ויסודי בלימוד התורה כי שם ישנם יסודות לכל היהדות, דעות, אגדות, מקורות ההלכה והמנהגים ועוד. עצם לימוד הגמרא בפרט, כשלומדים בעיון כראוי עם תוספות, בונה את המחשבה באופן שהאדם יוכל להבין סברה ולהגיע לכך שמוחו יהיה מסוגל להשגה. ואפילו בלי עיון, לימוד הגמרא בונה את תמונת הקדושה וצלם האלוקים של האדם ואת כל צורת היהדות ועוד הרבה מאוד דברים חשובים.
לכן מומלץ מאוד לבעל תשובה למצוא מי שיכניס אותו ללימוד הגמרא בעיון בצורה מושכת ומעניינת, וכן שמעתי להנהגה במקום מסוים שכל בעל בית שוכר לו תלמיד חכם לחברותא שישב עמו וילמד אותו גמרא בעיון. ומי שאכן זוכה להרגיל מוחו בעיון לאמיתה של תורה, זהו כלי חזק מאוד ליישב ולסדר את כל מהלך החיים. ישנם הרבה בעלי תשובה שיש להם יכולת ללמוד, ושלמדו בהשכלה גבוהה לפני שחזרו בתשובה, וכל מי שיכול ומסוגל לכך כדאי מאוד שיתחזק בלימוד התורה בעיון כפי כוחו, וצריכים לזכור את מאמר חז”ל על אליהו הנביא – שראה אחד שדג דגים ושאל אותו מדוע אינו לומד תורה, וענה לו שאינו מבין, ואז שאל אותו אליהו הנביא, כיצד הוא יודע את מלאכת הדייג והכנת הרשתות המסובכת וכו’? ואמר לו בגאווה שלמד וכו’, אז אמר לו אליהו הנביא שאותו אחד שנתן לו שכל למלאכת הדייג ייתן לו שכל ללמוד ולהבין בתורה.
את הגישה המדגישה את לימוד הש”ס והפוסקים מייצגים כיום הישיבות וה’כוללים’, שזה עיקר העסק שם, ואין כאן המקום להרחיב בנושא של לימוד בכולל לעומת הלימוד שהיה נוהג בעבר כשהיה יותר עצמאי כי יש בזה הרבה שיטות ודרכים, אבל העיקר הוא – שבוודאי כולם מודים שהלימוד של פשטי אורייתא הוא בסיס הכרחי להגיע על ידו להשגה בתורה. מצד שני, אנחנו בתור חסידי ברסלב רוצים ומחויבים ללמוד הרבה ספרי רבינו, כמו שמובא הרבה מאוד בדברי רבי נתן ותלמידיו עד כמה חשוב לשקוד על תורת רבינו הקדוש.
לכן כל אחד באופן פרטי חייב להיות קשוב לעצמו. בפרט, בעלי תשובה שכל אחד שונה מהשני ברקע שבא ממנו, בכוחות הנפש שלו, ביכולת הלימוד והריכוז שלו, באהבת התורה שכבר הפנים, הכרת חשיבות התורה וכן הלאה – שהם בוודאי צריכים ללמוד תורה באופן השייך להם, וללמוד הרבה בספרי רבינו המחזקים מאוד את הנפש ונותנים חשק לעמל התורה וליהדות בכלל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חשוב להדגיש, שלא מדובר במאמר זה על חינוכם של בני הנעורים לתורה שבזה אין שום מקום ל’ישוב הדעת’ וכדומה של הילד, אלא הוא צריך מסגרת טובה ובונה להתרגל בלימוד התורה, שזה בוודאי נעשה בישיבות הנהוגות – ‘ישיבה קטנה’ ו’ישיבה גדולה’ או ‘מתיבתא’ וכדומה. זה יהיה ממש עוול לא לתת לנער את ההזדמנות להיכנס ללימוד התורה, כפי המקובל בקהילות ישראל מאז. ואם אמנם גם בזה יש הרבה מה לדבר וכבר עוסקים בזה אנשים הראויים לכך, להעמיק את הגישה לבני הנעורים וכו’, אבל היסוד נשאר יסוד – לימוד מסודר בתלמוד התורה ואחר כך בישיבה עם בני נעורים כמותו שיש בזה הרבה צדדים לתועלת, ואין כאן המקום להאריך.
הכל או כלום
בעלי תשובה שמנסים להשתלב בלימוד תורה בסגנון של ‘כולל’ יש מהם שמצליחים, וזו אכן הצלחה גדולה, כי כאמור, להצליח להיכנס ללימוד הגמרא ופוסקים זה כלי חזק וחיזוק עצום לכל היהדות. אבל ביחד עם הצלחתם להיכנס ללימוד הישיבתי המקובל, הם צריכים לראות שזה לא בא על חשבון ההתעמקות והשקידה בספרי רבינו, עבודת התפילה וההתבודדות, שיחת חברים וכו’.
כי באמת, מובא בכמה מקומות בדברי רבינו ובדברי רבי נתן תלמידו, שעיקר הלימוד הוא הלימוד של הצדיק האמת, שנותן כוח וקיום ליהדות של כל אחד ואחד בכל דרגה ודרגה, כמו שמובא בליקוטי הלכות (הלכות נטילת ידיים לסעודה הלכה ו, אות צא) וזו לשונו:
“…אֲפִילּוּ הָעוֹסְקִים בְּחָכְמוֹת הַתּוֹרָה וּבְפִלְפּוּלָא לְשֵׁם שָׁמַיִם כִּי חָדֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּפִלְפּוּלָא, אַף עַל פִּי כֵן אֵין זֶה עִיקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הָעִיקָּר הוּא לַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּהַקַּדְמוֹנִים שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵהַפִּלְפּוּל שֶׁל הֶבֶל רַק יָרְדוּ לְעֹמֶק הַהֲלָכָה לַאֲסוּקֵי שְׁמַעַתְּתָא אַלִּבָּא דְּהִלְכְתָא. אֲבָל אֲפִילּוּ הָעוֹסְקִים בָּזֶה בֶּאֱמֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁבְּוַודַּאי אַשְׁרֵי לָהֶם אַשְׁרֵי חֶלְקָם, אֲבָל עֲדַיִן אֵין זֶה תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי עִיקַּר הַתַּכְלִית בִּשְׁלֵמוּת הוּא הַלִּמּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשִים טוֹבִים וּמִידּוֹת יְשָׁרוֹת וְלָשׁוּב מֵעֲבֵירוֹת לְהַצִּיל אֶת יִשְרָאֵל מֵהָעֲווֹנוֹת, שֶׁזֶּה עִיקַּר הָרַחֲמָנוּת עַל יִשְרָאֵל כַּנַּ”ל, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִיקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶה. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים בְּכָל יוֹם, וְתֵן בְּלִיבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין וּלְהַשְכִּיל לִשְׁמֹעַ לִלְמֹוד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹור וְלַעֲשוֹת וּלְקַיֵּם וְכוּ’. כִּי הָעִיקָּר הוּא הַלִּימּוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁמַּכְנִיס קִיּוּם הַתּוֹרָה בְּיִשְרָאֵל. וְהָעִיקָּר שֶׁתִּתְקַיֵּים הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו. וְזֶה עִיקַּר לַחְמָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּחִינַת “לְכוּ לַחֲמוּ בְּלַחְמִי…” – עיין שם בכל ההלכה ותראה שמדובר על תורתו של הצדיק המחזק את הנפשות להישאר קיימים על עמדם ביהדותם.
עד כאן דיברנו על אלה שמצליחים לעמוד בעומס העיוני של לימוד פשטי אורייתא, ואפילו שמצד אחד יש להם יתרון גדול בכך שיש להם קשר ויכולת בלימוד התורה הקדושה, אבל כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ובדרך כלל אלו הלומדים צריכים הרבה רחמי שמים להתקרב ללימוד הקדוש שבו תלויה כל יהדותם שלהם ושל התלויים בהם.
כל אחד באופן פרטי חייב להיות קשוב לעצמו. בפרט, בעלי תשובה שכל אחד שונה מהשני ברקע שבא ממנו, בכוחות הנפש שלו, ביכולת הלימוד והריכוז שלו, באהבת התורה שכבר הפנים, הכרת חשיבות התורה וכן הלאה – שהם בוודאי צריכים ללמוד תורה באופן השייך להם…
כל שכן, שיש בין בעלי התשובה גם הרבה שלא מצליחים לכנוס בדרך לימוד התורה ה’ישיבתי’, ואז צריכים להיזהר מאוד מהגישה שמשדרים שם באותם המקומות, שמי שלא מצליח בלימוד הגמרא אז הוא כבר ‘סוג ב’, וזה נקרא שהתשובה שלו לא מוצלחת ח”ו וכדומה.
על פי רוב, מי שמקבל את המסר שרק לימוד בכולל נחשב או שרק לימוד בעיון נחשב, ומי שלא משתלב בזה הוא כישלון וכיוצא בזה, אזי כשהוא לא מצליח לעמוד בזה הוא נופל מהכל וכבר לא עושה אפילו את מה שהוא היה יכול לעשות.
אספר סיפור אחד מיני רבים שהייתי עד לו: בעל תשובה שהגיע בתור בחור לישיבה לבעלי תשובה ששם המסר הוא אחד: אם אתה לא לומד כל היום, ולומד בעיקר גמרא, אז התשובה שלך לא מצליחה וזה פשוט לא זה.
בתור בחור הוא עוד ניסה במשך כמה שנים להשתלב בדרישה הזאת, כאשר המציאות היא שהוא לא היה מצליח ללמוד כלל וגם כאשר התחתן הוא התעקש עוד קצת, אבל אחרי זמן מה הוא עזב את הישיבה והתחיל לעבוד במקצוע שהיה לו בעבר והיה די מרוצה מהשינוי, רק שאין לו חיות ביהדות…
אני פגשתי אותו אחרי השינוי ואז סיפר לי הכל והוסיף שאין לו חיות כנ”ל. כששאלתי אותו, מה עם קצת לימוד? קביעות עתים לתורה קצת בבוקר או בערב? התברר שאין לו שום דבר! אפילו לא משנה אחת או שיחה אחת משיחות הר”ן – כלום! וכששאלתי אותו למה הוא לא לומד לפחות מעט, שיהיה לו קצת חיות ממשהו. הוא ענה, שהוא כבר ניסה ללמוד כל היום וזה לא הלך, אז הוא התייאש לגמרי מלימוד…
אל תיפלו למלכודת ה”הכל או כלום”, זאת הנוסחה של היצר הרע…
כלומר, מרוב הלחץ, שרק אם הוא יהיה ‘אברך’ שלומד כל היום רק זה טוב – עכשיו הוא לא לומד כלום. זה בדיוק ההיפך הגמור מהדרך של רבינו הקדוש, שאמר לרבי נתן ‘קצת זה גם טוב’. ורבי נתן מעיד שהמשפט הזה הועיל לו לא רק להתמדת הלימוד אלא לכל העניינים! ועיין היטב במכתבים, עד כמה רבי נתן מייקר ומחדיר לבנו ולתלמידים שלו את החשיבות של ה’מעט’.
וכן מסופר על רבי נחמן מטולטשין ז”ל שהיה יתום, וכשהתחיל להתקרב לרבי נתן היה חסר לו הרבה בלימוד תורה כדרך שהיו מתחנכים אז, וכאשר רבי נתן התחיל להרגיל אותו בלימוד הוא התחיל אתו דווקא בדברים קלים, כגון מדרשים וכדומה. ופעם אחת, אחרי ששוחחו ורבי נתן עורר אותו ללימוד התורה, ראה רבי נתן את רבי נחמן תופס גמרא ולומד. הפסיק אותו רבי נתן ואמר לו שלא זו הייתה כוונתו שיהיה לימודו בעצבים שזה נקרא ‘בייזר למדן’ (למדן כעסן), אלא ילמד דברים קלים תחילה ולאט לאט יכנס להרגל הלימוד.
ואכן, זכה אחר כך רבי נחמן מטולטשין ללמוד הרבה תורה, ואף שלא היה נחשב ללמדן גדול החידושים וההרגשה שהייתה לו בכל לימודי התורה עוררה התפעלות אצל גדולי תלמידי החכמים מאנ”ש, כמו שמסופר שהרב מטשערין ז”ל כששמע אותו מפרש איזה מדרש וכדומה על פי דעת רבינו, אמר בהתפעלות שהוא למד את המדרש הזה כמה פעמים ומעולם לא ראה בו מה שרבי נחמן ראה.
כיום, זה ידוע שזו ממש המחלה של הדור – הלחץ וההישגיות. בפרט בעלי תשובה, שבגלל העולם המגושם שהם באים ממנו הם מבינים הכל ב’גדול’ – כמויות, מדרגות וכו’. קשה להם מאוד לשמוח במעט, לייקר את המעט. וכל מי שמדבר עם בעלי תשובה צריך לנהוג באחריות ולא לדבר רק מדברים ‘גדולים’, כי בגלל שיש לבעלי התשובה נטייה להתלהב מדברים ‘גדולים’ אזי כשמדברים אתם בגדולות ונצורות הם משתלהבים, ונראה למי שמדבר אתם, שהנה, הוא פעל אצלם התעוררות, ובאמת ההתעוררות הזו יכולה להזיק להם אם לא יקפידו על המינון שרבי נתן אמר: על כל כפית התעוררות צריך קערה של התחזקות…
בשביל זה צריכים להיות דבוקים ברבינו הקדוש שבא ללמד אותנו איך חיים. לכן חשוב כל כך כן ללמוד הרבה ספרי רבינו, שיחות של רבינו, ולהיות בקשר על אנשי שלומנו שיש להם קשר עם העניין של רבינו ועם שאר אנשי שלומנו.
כי רבינו נתן לנו דרך אמיתית שכל אחד יכול למצוא את עצמו בה, ולא התנה את זה בכך שאדם דווקא יהיה למדן. אלא, רק רצה שנהיה תמיד קשורים לבורא עולם על ידי מה שנוכל, ובוודאי אם אדם זוכה להתעלות על ידי לימוד מה טוב, כי כוח התורה גדול מאוד כמו שנאריך בזה, אבל יש גם תהלים והתבודדות ומצוות ומעשים טובים לעשות וכו’, ואם בעל תשובה נכנס ללחץ גדול מדי באופן שהוא נופל מכל חלקי היהדות, איך יבנה את יהדותו ואת יהדות בני ביתו?
במאמרים הבאים נמשיך ונרחיב בנושא לימוד התורה ודרך הממוצע שיש בזה.
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!
