יצאתי לשדה לחפש שמחה וקיבלתי את היד האוהבת של רבי נחמן והתלמיד האהוב שלו
מכירים את ההרגשה שדברים תקועים ואז כאילו שער ענק נפתח בפניכם ודברים זורמים כמו
שמחה זה אנחנו והיא השם האמצעי שלנו! היא השחקן הראשי בכל העלילה שלנו ואם
יש בינינו אהבה גדולה והיא תנצח! ולא רק, היא גם קיימת הרבה לפני שנבראנו
מפגשי זום הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, אבל רבי נחמן גילה לנו כבר לפני
החיים לא בדיוק טורחים לקרוא את התמליל שהכנו להם. רעיונותינו מתהפכים, חלומותינו נעשים סיוטים,
לכולנו יש תקופות שנראה לנו שנפלנו עמוק ומסך שחור מסתיר אותנו מעיניו האוהבות של
למה בדיוק מתכוון רבי נחמן כשהוא אומר "צעקה שקטה"? מה אפשר להשיג איתה? ואיך
הדבר הכי מדהים במפגש משפחתי שבועי הוא שכולם מסתנכרנים עם כולם ונמנעות לא מעט
כל עוד יש לנו שתי ביצים נפרדות בחיים שלנו זה לא יצליח, עד שבא
