כמה קל לילדים להישאב לעולם הקסום הדמיוני שלהם ולאחוז באמונה, ואילו אנחנו תקועים עם
בלי להתפרץ כמו פיל לתוך חנות חרסינה: תגידו בפה מלא בלי להתבייש: אני יודע
צריך רק שלוש טכניקות כדי לג'נגל בשלום במצבים של הצפה רגשית, או כפי שקרה,
זה ייגמר בדמעות: לשבח את הקב"ה זה סיפור אחד, ולבכות לפניו כמו ילד שבוכה
אחת ולתמיד: מהי העצה הטובה? מהו אותו רעיון מבריק שישנה לנו את החיים הכי
בזמן שאנחנו מחכים שדברים "יחזרו לנורמליות" לא נשב בחיבוק ידיים, אנחנו בהחלט יכולים ליצור
"אין ייאוש בעולם כלל" אומר לנו רבי נחמן. עכשיו, תוסיפו לזה סיפור סיני עתיק
איזו יצירתיות צריכה להיות לנו עם האמונה שכאשר דלת נסגרה הפתח הבא יהיה דווקא
ללוות או לא ללוות? זאת כן שאלה ואפילו כזו שהעסיקה את רבי נחמן שמגלה
לא צריך יום מיוחד בשנה שתרגישי שאת אישה מיוחדת. יש לך את התפקיד הכי
