איך אנחנו אמורים להסתכל על סיטואציה שבה אנו רואים צדיקים המתנגדים וחולקים על צדיקים
השכחה מעניקה לנו את הכוח להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה ולהתחיל מחדש. זאת
אני לא יכול להרשות לעצמי לפחד. אני לא יכול לאכזב את עצמי, את הילדים
למה צריך להילחם על כל טיפת נקודת טוב שיש בנו? כי מי יודע איזו
האומץ לגדול מתחיל בביטחון ואמון בטוב ליבו של אבא שבשמים! רק כך אפשר להתמודד
מה נותן לאדם את הכוח לעמוד מול כל העולם? הרי תאמרו ובצדק שקשה לחשוב
לכל אדם ניתן מספיק זמן כדי לעשות את מה שהוא נדרש למשימת חייו. זה
אחרי שבורא עולם עשה 'ריסטרט' לעולם עם המבול, רבי נחמן נותן לנו את העצה
המפגשים עם רבי נחמן היו מעוררי השראה והותירו את הבאים אליו עם רשמים שנים
כמה פעמים עשינו את זה לעצמנו, שבגלל דבר אחד פסלנו הכל? כאן נכנסת הבשורה
