שנת השמיטה – לחיות עם אמונה – פרשת בהר

הפרשה פותחת בדיני השמיטה – השנה השביעית שבה מצווה התורה להניח לאדמה לנוח: “שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור” (ויקרא כ״ה).

הקב״ה מסביר את יסוד המצווה במילים: “כי לי הארץ”. הארץ שייכת לה׳ בלבד. אמנם גם בעולם המודרני מכירים בכך שהשארת הקרקע ללא עיבוד מחזירה לה כוח וחיוניות, אך זו איננה מטרת התורה.

כאשר יהודי שומר שמיטה, הוא אינו עושה זאת כעצה טובה לחקלאות, אלא כהכרזה של אמונה – שהעולם והפרנסה נמצאים ביד ה׳.

אמונה שמעל הטבע

מבחינה טבעית, חקלאי שאינו זורע וקוצר במשך שנה שלמה אינו יכול להתקיים. ואף על פי כן, התורה מצווה לשבות.

וכאשר שנת השמיטה יוצאת סמוכה לשנת היובל – שיוצא מצב שבו במשך שנתיים רצופות כמעט ואין עבודה חקלאית – מתעוררת השאלה המתבקשת: מה נאכל?

על כך מבטיחה התורה:
“וציוויתי את ברכתי לכם בשנה השישית…”

היבול של השנה השישית יספיק לשלוש שנים שלמות. אבל כדי לחיות כך, נדרשת אמונה אמיתית – להאמין שה׳ ידאג לכל צורכינו גם כאשר איננו פועלים בדרך הרגילה.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• פרשת בחוקותי – התוכחה שמרפאה
• פרשת בהר בחוקותי – ברכה או קללה? הבחירה בידינו
• אדם לעמל יולד – פרשת בחוקותי

יסוד השמיטה – אמונה

זהו יסוד מצוות השמיטה: אמונה.

האדם מוותר על שליטתו המדומה בפרנסה, ומכיר בכך שהכול מגיע מה׳. הוא אינו נשען רק על כוחו, כספו או עבודתו, אלא על ברכת ה׳ שמלווה אותו תמיד.

כמה אנשים חיים בדאגה מתמדת סביב פרנסה, משכנתאות ותשלומים? ובכל זאת, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה – איכשהו הכול מסתדר. מאין זה בא? מברכת ה׳.

פחות דאגה – יותר ביטחון

אילו היינו מחזקים את אמונתנו באמת, היינו חיים יותר ברוגע.

אין הכוונה שאדם לא ישתדל לפרנס את עצמו – חז”ל אמרו טוב תורה עם דרך ארץ, טוב שתהיה לאדם פרנסה מסודרת כדי שיוכל לעבוד את ה׳ בנחת. אך כמה אנרגיה אנו משקיעים בדאגה ופחד?

במקום להשקיע את כל כוחנו בחרדה, מוטב להשקיע אותו באמונה, בתפילה ובביטחון בה׳.

לחיות עם הברכה

שנת השמיטה מלמדת אותנו שהברכה האמיתית אינה נמדדת רק בכמות העבודה או בכמות הכסף, אלא בקשר של האדם עם ה׳.

כאשר אדם חי מתוך אמונה, הוא מגלה שהקב״ה מלווה אותו תמיד – מפרנס, מחזק ומברך אותו גם בזמנים שבהם נראה שאין דרך טבעית להצליח.

יהי רצון שנזכה להתחזק באמונה, לחיות מתוך ביטחון וברכה, ולראות תמיד את יד ה׳ בחיינו.