פרשת ויצא – לשאוף גבוה אבל להישאר מקורקעים
פרשת ויצא מספרת על יעקב אבינו שעזב את בית הוריו, וישן על הקרקע וחלם את חלום הסולם – “סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה”. ראשו בשמים, אבל רגליו נטועות היטב באדמה. יעקב יוצא לחרן, אל לבן, אחי רבקה. שם הוא נושא את לאה ורחל, ומתחיל להקים את עם ישראל – שנים עשר השבטים.
הפרשה כולה מניחה יסוד לחיים רוחניים אמיתיים:
רק מי שנמצא על הקרקע יכול להגיע השמיימה.
רבי נתן מדגיש: אדם לא יכול להתעלות באמת אם הוא אינו מבין את העולם הגשמי – את המגבלות, הקשיים, האכזבות והניסיונות. מי שבורח מהמציאות לעולם הדמיון – יישאר חסר יציבות רוחנית.
הגשמיות היא דבר מוגבל, תמיד היא תהיה חסרה, ותמיד יצטרכו עוד.
הרוחניות – אין לה גבול: כל מצווה, כל תפילה, כל חסד – נשאר לנצח. הסיפוק שבעשיית טוב, בהענקת עזרה לזולת, גדול לאין שיעור מכל הנאה גשמית.
לבן – הנוכל הנצחי
אחרי חלום הסולם מגיע יעקב אבינו לבית של לבן. הדמות של לבן היא תופעה שחוזרת בכל דור:
אדם מתעתע, חסר עמוד שדרה, רודף כבוד וכוח, משנה דעות לפי הסקרים ולפי האינטרסים.
אנו אומרים בהגדה בליל הסדר: “לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל” – הוא גרוע אף מעשיו, מפני שהוא מחייך כלפי חוץ ובפנים הוא חורש את רעתך.
יעקב עבד שבע שנים תמימות עבור רחל, ולבן מחליף אותה בלאה – ויעקב עובד שבע שנים נוספות. לבן אינו משתנה: הוא רמאי, תאב בצע, ובסופו של דבר – אויב.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת ויצא – כדי לזכות לתורה צריך תפילה
- לא כישלון, אתגר! – פרשת השבוע ויצא
- על הסולם מטפסים שלב אחר שלב – פרשת השבוע ויצא
כך גם היום, אומרת הפרשה: יש אויבים שאי אפשר לרצות אותם. אינך יכול לתת להם דבר שיניח את דעתם. הם ישובו וינסו “לעקור את הכל”. כשם שלבן רדף אחרי יעקב גם כשיעקב רק ביקש לחזור לביתו, שכך היה ההסכם מלכתחילה – כך בדורות שונים ממשיכים אויבי ישראל לרדוף, להשמיד, לערער, להתקומם, בלי קשר למציאות, בלי קשר להיגיון.
יעקב לעומת זאת – יציב, יודע את האמת, מושרש באדמה אבל שואף לשמיים. הוא בונה בית, מקים שבטים, עובד ביושר ומצליח למרות כל הרמאויות שמסביבו.
יעקב והאומות: מה נשאר מלבן? ומה נשאר מיעקב?
בדברי חז"ל אנו מוצאים השוואה ברורה: מה נשאר מלבן במשך הדורות? – כלום.
ומה תרמו אומות המדבר והמזרח התיכון לעולם ב 500 השנים האחרונות? – כמעט דבר מלבד אלימות ומלחמות. גם את הנפט לא הם גילו – המערב גילה, והם פשוט השתלטו עליו.
ומנגד – מה הביא יעקב לעולם?
תורה, מוסר, חסד, אמונה, רוחניות, השראה לכל האנושות.
עם שמפוזר בכל הארצות כבר מאות שנים – ועדיין קם, יוצר, בונה, מלמד, וחוזר לארצו.
רבי נתן מדגיש: אדם לא יכול להתעלות באמת אם הוא אינו מבין את העולם הגשמי – את המגבלות, הקשיים, האכזבות והניסיונות. מי שבורח מהמציאות לעולם הדמיון – יישאר חסר יציבות רוחנית.
ובאותו הזמן: כל האומות “מלבינות” את עצמן – כשמו כן הוא “לָבָן”, מציגות צדק מזויף, דאגה מזויפת, מוסר מזויף. צועקות על "רצח פלסטינים”, בעוד הן שותקות לנוכח הרציחות בסודן, בסוריה, בעיראק, באיראן, בלבנון ובניגריה. לפתע רק דבר אחד חשוב להן – לתקוף את ישראל.
יעקב יודע: זה סולם. זה חלק מהמסע.
אבל בסוף – יעקב מנצח.
בפשטות, ביושר, ובהתקדמות אמיתית.
לשאוף גבוה אבל להישאר מקורקעים
הפרשה מלמדת אותנו: להיות כמו יעקב – להיות מחובר לקרקע, להכיר במציאות, לראות את הרמאות והאכזריות של העולם, ובכל זאת להמשיך לעלות בסולם – מצווה אחר מצווה, וכשם שיעקב הלך וגדל – כך גם עם ישראל יגדל.
למרות לבן שיש בכל דור, למרות כל המאבקים, בסוף הסולם מגיע לשמים.
ובעזרת ה׳ – נזכה לראות בעינינו את הגאולה השלמה, ביאת משיח צדקנו ובניין בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
- 0 תגובות
