זה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות, אבל רבי נחמן אומר לנו לא לפחד ולא להתייאש, פשוט, להניח את הלב על השולחן…
הבדידות הזאת בלתי נסבלת, כי זאת לא סתם בדידות. היא נובעת מכאב וסבל עמוקים.
הבדידות הזו באה מתוך זעם, מהצורך לנסות לדבר על הכאב הזה, להוציא אותו במילים שאין, וזה משהו שמאוד מאוד קשה לעבור לבד.
לפעמים זה מרגיש לי כמו סירה קטנה בים סוער גדול.
ואז רבי נתן מברסלב בא ואומר:
“בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן שֶׁצְּרִיכִין לַעֲבֹור עָלָיו עִידָּן וְעִידָּנִים הַרְבֵּה, וְכַמָּה יַמִּים וּנְהָרוֹת וּתְהוֹמוֹת וּמֵימוֹת מְחֻלָּפִים צְרִיכִין לַעֲבֹר עָלָיו, וּבְכַמָּה מִדְבָּרוֹת הַמְלֵאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים גְּדוֹלִים וְנוֹרָאִים צָרִיךְ לַעֲבֹר בָּהֶם עַד אֲשֶׁר זוֹכֶה לִכָּנֵס לְשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת. וְזֶה הַדָּבָר אִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְדַבֵּר וּלְבָאֵר וּלְסַפֵּר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ עַד הֵיכָן הוּא צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שבעה הרגלים להתחבר באמת עם אנשים
“וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר גִּלָּה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כַּמָּה תּוֹרוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת עַל זֶה, וְכַמָּה שִׁיחוֹת נָאוֹת עַל זֶה שֶׁמֵּהֶם יוּכַל הַמַּשְֹכִּיל לְהָבִין קְצָת אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד וְלִבְלִי לְהַנִּיחַ אֶת מְעַט הַטּוֹב שֶׁיָּכוֹל לַעֲשֹוֹת, אֲפִילּוּ אִם נָפַל לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, וּכְבָר דִּיבַּרְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן, עֲדַייִן צְרִיכִין לְמוֹדָעִי וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ וּלְבָאֵר הַכֹּל, כִּי לְכָל אֶחָד נִדְמֶה שֶׁעָלָיו אֵין אָנוּ מְכַוְּנִים בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הוּא יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְנִתְפָּס בְּתַאֲוָותוֹ וּבִמְצוּדָתוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלְּאִישׁ כְּמוֹתוֹ אִי אֶפְשָׁר לָשׁוּב בֶּאֱמֶת לַה’ יִתְבָּרַךְ, כִּי כְּבָר נִלְכַּד יָמִים וְשָׁנִים בַּמֶּה שֶׁנִּלְכַּד עַד אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ, כָּךְ נִדְמֶה לְכָל אֶחָד (הלכות גביית חוב מן היתומים ג, יז).
ככה זה בחיים, צריכים לעבור ימים, נהרות ותהומות, לחצות מדבר מלא נחשים ועקרבים גדולים ומפחידים, עד שנכנסים בשערי הקדושה באמת….
אז מה נשאר לעשות?
איך אפשר להמשיך אם הכאב כל כך מוחשי?
מה אפשר לעשות כדי להרים את עצמנו?
ורבי נתן ממשיך:
“וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קוֹרֵא תִּגָּר עַל זֶה מְאֹוד וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן, גִּיוַואלְד! זַייט אַייךְ נִיט מְיָיאֵשׁ (אל תתייאשו מעצמכם) וּמָשַׁךְ מְאֹוד תֵּיבַת “גיוואלד” (שם).
גיוואלד, ביטוי לזעקה שיוצאת מעומק הלב כדי לעורר את האדם…
“גיוואלד”, באידיש זה ביטוי לזעקה.
בחדר הקטן שבאוקראינה, לפני יותר מ-200 שנים, רבי נחמן מברסלב התייחס בדיוק להרגשה הזו, ואתגר את הסובלים כשאמר:
“אתם חושבים שזה בלתי נסבל? אתם חושבים שאף אחד לא יכול להבין מה עובר עליכם? אתם חושבים שאין שום תקווה עבורכם? גיוואלד! אל תוותרו על עצמכם! גם אתם, אפילו במצב בו אתם נמצאים, עם הכאב והחטאים שלכם. כי עבורי זה אומר – לא להפסיק מלנסות לרפא. אל תפסיקו לנסות לתקשר עם הסובבים אתכם. אל תפחדו להניח את הלב שלכם על השולחן.
“אני יודע שאתם מרגישים לבד. והכל נראה חסר תועלת. מי יכול להבין את הכאב שלי? אבל “גיוואלד!” – יש הרבה יותר ממה שאתם יודעים”.
הרבה יותר.
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
