כשנעמוד בבית הכנסת לבושים בבגדינו הטהורים והלבנים בואו נהיה ראויים לשינוי האמיתי, אך יותר מכל – בואו נישאר מחוברים!
כשהשמש מתחילה לשקוע מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש. הם נאחזים קרוב לליבו של החזן לבוש בגדי לבן ועטוף בטלית, ואז הוא מתחיל את הפיוט המפורסם “כל נדרי” של היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים: “כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי…” והקהל מצטרף אליו ביראה.
“גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם” (דוד המלך, תהלים קלט, טז).
השנה היהודית כבר כאן וכך גם היום המיוחד לו – לבורא עולם, שכביכול השאיר לעצמו, יום שכולו עבודת השם שלנו, יום הכיפורים – הוא היום העשירי בו אנחנו מתפללים חמש תפילות. ליום זה מתלווים חמישה איסורים: איסור אכילה ושתייה, איסור רחיצה, איסור סיכה, איסור נעילת הסנדל ואיסור תשמיש המיטה (יחסי אישות). ביום זה אנחנו זוכים לעלות לרמה הרוחנית המדהימה של המלאכים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל בראש: דפוס החשיבה שלי בעשרת ימי תשובה
רבי נחמן מתאר שתי שיטות לעבודת השם:
הראשונה נקראת בקי בעיל – המתארת את מי שזוכה לעלות בעבודת השם ברמות גבוהות. לא משנה לאילו גבהים רוחניים הגיע, הוא מבין שהקב”ה גדול לאין שיעור וערוך והוא שואף ללא הרף לעלות עוד ועוד.
השיטה השנייה לעבוד את השם נקראת בקי בנפק – והכוונה היא למי שמסוגל לעבוד את הבורא בעניינים גשמיים, או כאשר הוא מרגיש רחוק ממנו. לא משנה כמה גדול המרחק הרוחני בינו לבין הבורא, הוא מסוגל להתחבר אליו גם ברמה הזו.
החזן מתחיל את הפיוט המפורסם “כל נדרי” של היום הקדוש ביותר בשנה, יום הכיפורים: “כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי וּשְׁבוּעֵי וְנִדּוּיֵי וַחֲרָמֵי וְקוּנָמֵי וְקוּנָחֵי וְקוּנָסֵי…” והקהל מצטרף אליו ביראה…
במידה רבה, יום כיפור שייך לקטגוריית הבקי בעיל. המוח שלנו, התפילות ואפילו הגוף הפיזי שלנו ממוקדים לחלוטין במימד הרוחני. במהלך היום אנחנו דוחפים את עצמנו להתפלל עוד תפילה, להתרכז קצת יותר ולהישאר ממוקדים בקדושה המיוחדת של היום הזה.
ואז מגיע הרגע של קריאת התורה, שנראה לגמרי לא במקום.
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה’ וַיָּמֻתוּ” (ויקרא טז, א).
נראה שהתורה מרמזת שהם נפטרו בגלל שהתקרבו יותר מדי לבורא עולם. אבל האם לא זו המהות של יום הכיפורים? האם יום הכיפורים הוא לא היום שבו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, ושכל יהודי עולה לרמת הקדושה הכי גבוהה שלו?
בתפילת מוסף, אנו מתארים את טקס יום הכיפורים של הכהן הגדול. הכהן הגדול החליף את הלבוש לו חמש פעמים בכל פעם כשהיה נכנס ויוצא מקודש הקודשים. למרות שבית המקדש נחשב למקום של בקי בעיל, אולם עבור הכהן הגדול עצמו היו אלו שינויים גדולים. כשהיה יוצא מהמקום המרומם של קודש הקדושים כדי להיכנס לחצר הפנימית או להיכל, ועושה שם את העבודות השונות ואחר כך חוזר, היה כל הזמן מתקרב או מתרחק מהשם. והמטרה של התהליך המיוחד הזה הייתה כדי שהוא שהתשובה תהיה שלמה. ועל ידי שעבד את השם בדרך זו הוא רומם כל מקום וכל מצב אפשרי והוכיח לנו שאנו יכולים להתקרב לבורא עולם מכל מקום ובכל רגע, בין אם אנחנו חיים ב”קודש הקודשים” ובין אם התרחקנו ממנו – אנחנו תמיד יכולים להתחבר אליו.
ימים יוצרו ולו אחד בהם…
זאת הייתה הטעות של שני בניו של אהרון. הם רצו לעבוד את השם בקרבה מדהימה, אבל לא הגיעו למצב בו יכלו לעבוד אותו אפילו בחיים הגשמיים או במצבים שבהם חשו ריחוק ממנו (לכן גם לא התחתנו). לפיכך ממשיכה התורה “בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ” (שם טז, ג) ומתארת את הכניסות והיציאות השונות שלו אל קודש הקודשים במהלך טקס יום הכיפורים של הכהן הגדול.
יום כיפור הוא יום התשובה המושלם. לא מדובר בהתחזות לקדוש מושלם, אלא בתיקון הפערים הרוחניים שלנו באמת. המהות של התשובה שלנו היא לא כל כך במה שעשינו לא בסדר, אלא במה שנתקן בשנה הקרובה. כשנעמוד בבית הכנסת לבושים בבגדינו הטהורים והלבנים בואו נהיה ראויים לשינוי האמיתי – לא רק על ידי עבודת השם ביום הרם והנישא הזה, אלא יותר מכך, על ידי זכירתו לאורך העליות והמורדות של שאר ימות השנה.
ויותר מכל, נשארים מחוברים!
(מבוסס על דברי רבי נתן, ליקוטי הלכות, הלכות שבת ז)
מאמרים נוספים ומרתקים בנושא יום כיפור ועשרת הימים הנוראים תמצאו כאן!
