יום הולדת שמח לעולם! זה יקרה בעוד כמה ימים ספורים וגם אנחנו נקבל את המתנה האדירה שעוברת מדור לדור בכל ראש השנה!
יום הולדת שמח, עולם!
טוב, זה יקרה בעוד כמה ימים בודדים אז נוכל באמת להרים לחיים ולומר מזל טוב לנו על בריאת העולם בו אנו חיים.
ואיזו מתנה אנחנו מקבלים מבורא עולם לכבוד השנה החדשה?
את זו שקיבלו כולם בכל שנה ושנה מאז בריאת העולם: הזדמנות!
כן, כמו שסבא רבא וסבתא רבא שלנו התברכו בהזדמנות לשפר את העולם הזה, כך גם אנחנו. שיפור לא בהכרח רק פיזי, כמו בניית מלכודת עכברים או אפליקציה טובה יותר. זה אפילו לא אומר לעזור לעניים ולחולים מתוך טוב ליבנו. מה כן? לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות כיחידים, משפחות, שכנים, קהילות וכעם – להכתיר את בורא עולם כמלך הבלעדי של היקום כולו, וכן גם את העולם בו אנו חיים.
וכדי לעשות את זה, אנחנו צריכים אמונה. ואמונה, תלויה בקדושה (המוסר האישי של כל אדם ואדם). וכדי לטעון מחדש את האמונה שלנו, אנחנו צריכים להיות בראש השנה עם הצדיקים, המאסטרים של הקדושה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שנה הבאה יהיה יותר טוב, חייב להיות
תרשמו לכם: הברכה שלי אליכם לשנה החדשה
מה את עושה בראש השנה כשהוא הולך?
בדרך כלל אנחנו חושבים על המוסר האישי שלנו כעל התנהגות פסיבית, אי עשיית מעשים לא טובים שמגינה ושומרת על הקיים, אבל לא בונה או מוסיפה לו. ולמרות זאת, הכוח שאנו משקיעים באי עשייה שכזו יוצר בתוכנו כמיהה ורצון חדשים וחזקים יותר לכל מה שקשור לקדושה. וכידוע, כל הדברים במצבם הטבעי הם קדושה ניטרלית. כמות הקדושה של האדם קובעת כיצד הוא קורא ומבין את התורה, דבר שקובע כיצד הוא חי את התורה. ואיך שהוא חי את התורה זה מה שקובע את הקדושה של כל מה שהוא מתקשר איתו.
אנחנו, בני האדם, מעוררים השראה או משחיתים זה את זה עם הרצונות שלנו. אנחנו יכולים לעשות את זה בלי לנסות ואפילו גם בלי להתכוון. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא רק לנשום. בנשימה החוצה, אתה שולח תשוקה למה שאתה רוצה כרגע. בנשימה פנימה, אתה שואף את הכמיהה של מישהו אחר. לכן, למרות שאתה מחויב במודע להיות אדם הכי טוב שאתה יכול להיות, לפעמים יש לך דחף בלתי מוסבר לעשות משהו לא אנושי בעליל. למה? כי נדבקת מנשימתו המזוהמת של מישהו חוטא. אתה אומנם לא יורד מהפסים, אלא פשוט מאותגר.
הכוח שאנו משקיעים באי עשייה שכזו יוצר בתוכנו כמיהה ורצון חדשים וחזקים יותר לכל מה שקשור לקדושה!
לעניין הנשימה יש כוח עצום. שאיפת אוויר קדוש מגבירה את כוח הרצון שלנו, מחזקת את הנחישות שלנו מול האתגרים והופכת אותנו לצדיקים יותר. אבל שאיפות קדושות הן רק זרעים. הן לא כמיהה מלאה עד שאדם אומר ‘אני רוצה את זה’. כי כך אמר רבי נחמן לא פעם – הכמיהה, הרצון שבקדושה שמובע במילים הוא יקר מאוד!
איזו מתנה אנחנו מקבלים מבורא עולם השנה?
השופר לא ריק. הוא מלא כמיהה ורצון לקדושה. מי אחראי לזה? יצחק אבינו. כשהסכים, באופן מוחלט וללא שום תנאי, להישחט על המזבח לכבוד בורא עולם בכמיהה וברצון אמיתי, הוא החדיר בכל אחד מצאצאיו היהודים, אפילו הרחוקים והגרועים שבנו, את הנכונות למות ולחיות לכבוד בורא עולם, למסור את הנפש, בשביל עם ישראל והיהדות. תמצית נשימתו ותשוקתו כאשר הוא שוכב קשור על המזבח מוכן לשחיטה ולהיות מוקרב כקורבן, עולה מתוך צלילי השופר – קולות השופר בראש השנה. ולנו יש הזדמנות לשאוף את זה פנימה ולזכות למה שהוריש לנו יצחק אבינו.
קולות השופר מסכמים את מה שאנחנו צריכים. התקיעה היא תקיעת כף – מחזיקים את היד של הצדיק ומתחברים אליו כדי לזכות ברצון טהור וקדוש. השברים (שקשורים למילה ‘שבור’) הם רצון וכמיהה ללב הנשבר. התרועה (הקשורה למילה ‘חבר’) היא האהבה והחיבה שלנו לבורא עולם. התקיעה האחרונה, והארוכה מכל התקיעות, היא המחברת את העולם כולו לתשוקה הקדושה כך שכל העולם, כל צאצאיהם של אדם וחוה, יחזרו לחיות נכון, אמן.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, אומנין ד, ח-יא).
מאמרים מרתקים נוספים על ראש השנה תמצאו בקישור הזה! רוצים ליהנות משפע המאמרים שלנו על חגי ומועדי ישראל? לחצו כאן!
