לאדם שגדל בחברה שמנופפת בדגל של “שוויון” קשה מאוד לקבל את מקומם של גדולי הדור והצדיקים. יעקב הרצברג מסביר למה זה קורה ומה צריך לעשות!…
יש אנשים שמתקרבים אל התורה ומתוודעים לסגנון ולערכים של עולם התורה, ומכיוון שגדלו וספגו ערכים שונים בתכלית, לכן ישנם דברים שצורמים להם וקשים להבנתם. בין הדברים הללו נמצא היחס המעריץ והמתבטל כלפי גדולי ישראל וחכמיה. לאדם שגדל בחברה שמנופפת בדגל של “שוויון” קשה מאוד לקבל את הגדולה והרוממות של תלמיד חכם. לאדם שגדל בחברה שדוגלת במקוריות וביטוי עצמי קשה לסבול את “יישור הקו” שיש בחברה היהודית למוסכמות ודרך חיים, שמנחילים לנו מנהיגי האומה.
טענה בסגנון זה שמעתי מאדם המתקרב לדת, שהתרעם על כך שבמאמרים תורניים מובאים הרבה ציטוטים מחכמי הדורות וטענתו הייתה: האם אין מקום לכותב המאמר להביע את מחשבתו ואישיותו הייחודית, מבלי להישען כל הזמן על דבריהם של אחרים? וכלשונו: “האם אתה מרגיש וחושב שכל סיבת בואך לעולם היא להגיד ולמסור מה שאמרו אחרים? רבי נחמן אומר… וזאת לשונו הקדושה… רבי נתן אומר…הרבי אומר…”
ומה אתה אומר?
ומה אני אומר?
אולי גם זה יעניין אתכם:
הגאונים יודעים ללמוד מקודמיהם
ראשית נבהיר, שהציטוטים הרבים של דברי הצדיקים ותלמידי החכמים – זו דרכה של תורה מאז ומתמיד, ומי שנכנס בעובי הקורה של לימוד התלמוד ומפרשיו – ראשונים ואחרונים וכן הלאה, רואה זאת בצורה ברורה, שאפילו הגאונים ובעלי ההשגה הגבוהה ביותר נשענים על דברי קודמיהם וקודמיהם על קודמיהם וכדומה. ואדרבה, זה לא מראה על מיעוט השגתם, אלא על עומק ההתבוננות והאחריות וההכרה בעוצם חכמת חכמי הדורות, כי רק כך יכולה התורה לעבור בצורתה האמיתית, כי אם היחס של מפרשי התורה היה קצת יותר “מתירני” וקצת פחות אחראי, כבר לא היה שום דמיון בין מה שבידינו לבין מה שנתקבל מסיני.
אוהבים לזכור
זה מצד השכל. אבל גם מהמקום שבלב זה עובד כך, כי דברי החכמים מתוקים לנו ולכן אנחנו נהנים להפוך בהם ולהפוך בהם, וזה לא מעיב וגם לא מעיק על האישיות שלנו אלא מאיר אותה ומעורר את הנקודה הטובה והמיוחדת שלנו. אלא, שצריכים באמת לזכות להתקרב לצדיקים שיש להם את הכוח לעורר את הנקודה המיוחדת והיפה של כל יהודי, וכמו שמובא הרבה בדברי רבי נחמן: בתורה ל”ד, תורה נ”ד, תורה רפ”ב ועוד, שם רבי נחמן מדבר על הנקודה המיוחדת שיש בכל יהודי שצריכים לעוררה לגלותה.
דברי החכמים כל כך מתוקים כך שאינם מעיבים או מעיקים חלילה על האישיות שלנו, אדרבה, הם מאירים אותה ומעוררים את הנקודה המיוחדת שלנו. זו סיבה מספיק טובה להתעניין מה שהם אומרים, לא כך?….
מהי אישיות?
ישנה גם טעות ביחסו של העולם למושג “מקוריות” ו”אמירה אישית”. הרי מי שיתבונן לעומק, יראה בבירור שגם “האמירה האישית” של כל אדם מתגלה מתוך הסך הכל של המודעות שהוא מפתח בחייו – דבר המורכב מחוויות אישיות, מידות ואופי, מתיקונים השייכים לגלולים קודמים, מפגשים ועוד. גם האדם הכי “נאור” בחברה המודרנית בסך הכל מבטא את המודעות שהתפתחה אצלו, וגם אצלו ה”אני” מורכב מכל מיני דעות ששמע וספח, חוויות שעבר (ואולי גם טראומות) וכן הלאה, אלא שאצלו כל זה מורכב מחוויות ומדעותיהן והגיגיהן של דמויות הנחשבות בעולם המודרני שנמצאות בטווח רחב מאוד: פילוסופים, כוכבי רוק, קרייני רדיו ופרשני חדשות, פרסומות, סרטים שראה, מוסיקה ששמע ועוד. בקיצור, בלילה לא מזוהה הבאה ממוחותיהם של אנשים שיתכן מאוד שאם היית מכיר אותם באופן אישי לא היית באמת רוצה לסמוך עליהם…
מה שאין כן היא תודעתו של איש תורני, למרות שגם בה יש הרבה מה לברר אבל זה בירור אחרי לגמרי, כמו שכל אחד מבין, ובמיוחד לאור העובדה שאדם העוסק בתורה באמת בונה את השקפתו וחווייתו בצורה אחראית ועמוקה.
האם באמת תבנו מאגר ערכים רק בגלל שהאדם מפורסם מבלי להכיר אותו באופן אישי?…
פנימיות התורה מגלה את המקוריות האמיתית
אמנם, האחריות עלולה ליצור פחד מיצירתיות וקיבוע לערכים שאולי צריכים הערכה מחדש, וזהו באמת אחד מסממני הגלות, שעל זה באו הצדיקים האחרונים ובראשם הבעל שם טוב הקדוש זיע”א, לחדש את הנפש היהודית ולהוציאה מהגלות והצמצום, כמו שידוע שהתנוצצות משיח התחילה מאז האר”י ז”ל, אז התחילו לצאת מהעלם אל הגילוי סודות התורה הנפלאים, והמשיכה ביתר שאת בימי הבעל שם טוב, ועכשיו היא מגיעה לשיאים חדשים בהשראתו והארתו של הצדיק רבי נחמן מברסלב, שעצם הזכרת שמו מזכירה לכל אדם שאכן יש לו ייחודיות ומקוריות אמיתיים הצריכים להתגלות דווקא על ידי עמקי התורה וסודותיה, בניגוד ל”יחודיות והמקוריות” שהסיטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) מנסה למכור לנו – שכל כולה סובבת סביב הגוף, התאוות והנאות הנפש (שמוגבלים מאוד ולא חדשים כלל ועל זה נאמר “מלך זקן וכסיל” – כי האוכל אותו אוכל, התאוות אותן תאוות ושום דבר לא חדש באמת), מה שאין כן דרכה של החסידות המביאה את האדם לגילוי הנשמה והייחודיות הרוחנית שלו, בדרך של התחדשות ונביעה תמידית של אורות רוחניים.
וכאן, במגרש הזה, כאן מתגלה באמת האישיות המיוחדת באמת של כל יהודי שיש לו נשמה שאין לאף אדם אחר, ויש לו עבודה ששום אדם אחר לא יכול לעשות ולהשלים. ודווקא הוא נבחר לעבוד את הקב”ה בצורה המיוחדת שלו, ובורא עולם בחר בו וברא אותו – דווקא אותו כמו שהוא – על מנת לעשות לו נחת רוח מיוחדת שאף אדם לא יכול לעשות. את זה מגלה לנו צדיק האמת כאשר אנו עוסקים בתורתו, במאמריו ובמעשיותיו באמת, עם עמקות והתבוננות והרבה מאוד תמימות.
