לא סתם אומרים “חלומות מתוקים”, כי הם באמת יכולים להיות מתוקים מכיוון שהם תלויים באוכל שאנחנו אוכלים. איך הקבלה מסבירה את זה?
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שתפקודו של המוח תלוי במה שאנחנו אוכלים: חומרי התזונה שאנו מעכלים נספגים על ידי הדם ומועברים דרך החדר הימני של הלב לריאות. הדם המחומצן שב מהריאות לעלייה השמאלית, נשאב לאבי העורקים וממשיך דרך מערכת העורקים עד שהוא מוסר את החמצן למוח. מכאן ברור, שהמוח מושפע מאוד מהמזון הנאכל.
עוד מלמד אותנו רבי נחמן, שהתכונות האישיות של האדם תלויות אף הן בתפריט שלו (ספר המידות, סימן דעת, א, ד), שהאוכל מזין את האדם, הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית, ובדרך זו הוא משפיע עליו. בעוד המאכלים הבריאים יעזרו בפיתוח המוח, למאכלים המזיקים תהיה השפעה הפכוה. הדבר לא תלוי בכשרותו של המזון בלבד, אלא גם במידת היותו מזין או מזיק, וכן בדרך בה הוא נאכל.
כשאדם אוכל יותר מכדי צרכו, אומר רבי נחמן, המאכל מזיק לו. לכל דבר יש שורש חיים ממנו הוא מתקיים, אפילו למזון שהאדם צורך. האכילה מפעילה את מערכת העיכול, המעבדת את המזון והופכת אותו לחומרים מזינים. כך נעשה הגוף למקור חיותם של המאכלים השונים אותם הוא מעכל ומעניק להם משמעות. כשאוכלים בכמויות סבירות כדי לספק את צרכי הגוף, המזון מוצא את “חיותו” בתוך הגוף. אולם, כאשר אדם אוכל יותר מכדי צרכו אין למאכל ממי לשאוב את חיותו, מכיוון שאיננו ממלא כל תכלית חיובית ביחס לגוף. מכיוון שבכל זאת ממשיך המאכל לבקש לו חיות ולהחיות את עצמו, הוא סופג חיות מהגוף עצמו, ועלול לגרום עקב כך למחלות שונות. (ליקוטי מוהר”ן חלק א, רנז).
התאווה של האדם לאוכל מעיד על ריחוקו מהאמת. כלומר, מהאלוקות. ובגלל תאוותו לאוכל, בורא עולם מסתיר ממנו, כביכול, את פניו. כמו שכתוב (דברים לא, יז): “והסתרתי פני מהם, והיה לאכול…” כלומר, “אכילתו” גורמת לי להסתיר פניי.
כאשר פוקדות צרות את העם היהודי, נוהגים לצום. הצום מעיד על שבירת רצונו של האדם, ועל ידי זה מהפך את התהליך השלילי ומביא לגילוי אלוקות (שם חלק א, מז).
והנה הגענו אל מה שכולנו אוהבים – חלומות.
בנוסף להשפעת המזון והאכילה על המוח הער והמודע, מלמד אותנו רבי נחמן על השפעתם על המוח התת-הכרתי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
המזון שנהפך לחומרים מזינים ממלא תפקיד בכיר בתפקוד תת-ההכרה, למשל… אכן, בחלומות שלנו. ככל שהמודעות שלנו בהירה יותר, כתוצאה מתזונה ומהרגלי אכילה נכונה, באותה מידה תהיה תת ההכרה שלנו בהירה יותר, וכך נוכל לחלום את מה שמוגדר אצל חז”ל “חלום על ידי מלאך” (ברכות נה, ב). הדבר מוסבר בכך שהמילה ‘מאכל’ היא חילוף אותיותיה של המילה ‘מלאך’.
מלאכים… היש חלום מתוק מזה?…
אולם, אם אכילתו של האדם אינה כראוי אז הכרתו ותת הכרתו נתונות שתיהן לעיוותים. החלומות במצב כזה הם חלומות “על ידי שד” והם עלולים ללבוש צורה של קרי (פליטת זרע לילית), של סיוטים וכדומה (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ה, ט-י). לכן, אכילה לא ראויה מאפשרת לתת ההכרה להטות אדם לעברם של עיסוקים חומריים, אפילו אם מוחו הער עדיין מבקש למצוא את האלוקים.
כשאוכלים בכמויות סבירות כדי לספק את צרכי הגוף, המזון מוצא את “חיותו” בתוך הגוף. אולם, כאשר אדם אוכל יותר מכדי צרכו אין למאכל ממי לשאוב את חיותו, מכיוון שאיננו ממלא כל תכלית חיובית ביחס לגוף. מכיוון שבכל זאת ממשיך המאכל לבקש לו חיות ולהחיות את עצמו, הוא סופג חיות מהגוף עצמו, ועלול לגרום עקב כך למחלות שונות.
אכן, רבי נחמן מלמד במספר מקומות, שלהרגלי אכילה שליליים ישנה השפעה המצמצמת מודעות, שבהמשך מונעת את צמיחתו הרוחנית של האדם. הרבי משווה זאת למי שנרדם וחולם, ובחלומו עוברות עליו שבעים שנים. כשהוא מתעורר, הוא רואה ששבעים השנים שחלם חלפו בלא יותר מרבע שעה.
בדומה לזה, אם לא מנצלים היטב את המוח, כל תקופת חייו של האדם עלולה להסתכם במעט דקות בעלות ערך של ממש בלבד – ‘זמן איכות’. אם מנצלים את המוח במלואו האדם עשוי לחיות באמת חיים מלאים (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, סא). אכילה נכונה מאפשרת לאדם לממש את הטמון בו ולחיות חיים מלאים, במקום לבלות את כל חייו “בחלום”.
כמו התכונות כך גם החלומות שלנו – הכל בהתאם לתפריט המזון שלנו…
אם כבר אוכלים, אז כמו שצריך!
כך אפשר להתחיל לראות את השפעותיה המשחיתות של הזלילה. במקום למלא את הקיבה, אכילת יתר גורמת לריקנות, האדם מרגיש אולי מלא אבל אין לו תחושת סיפוק. הזלילה יוצרת ‘אויבים’ והיא מביאה למחלות. כשאדם נלכד ברשתה, הוא עלול לזכות לחיות חיים מלאים ותוססים. הזלילה עלולה להשפיע על המוח ולהמיט קלון על הזולל. הזלילה אף מרחיקה אותנו מן האמת, מהרוחניות ומאלוקים. אין קץ לבעיות – רפואיות, כלכליות, רוחניות ורגשיות – הנגרמות על ידי הזלילה, ‘התאווה העיקרית’.
מהאמור לעיל אפשר להסיק שמוטב להסתגף, להתקיים אך ורק מלחם יבש ומים. ממש לא. לא אלה פני הדברים במאמר זה! בעיקרון, רבי נחמן התנגד לסגפנות מכיוון שלעבודת השם דרוש כוח. מוט לאדם להשקיע את מרצו בתלמוד תורה ובתפילה – כך רבי נחמן – ולצום אך ורק כשנדרש הדבר על ידי הלכה (ליקוטי מוהר”ן חלק א, ג).
יתירה מזו, רבי נחמן הדגיש את חשיבות האכילה בשבת ובחגים וגמר את ההלל על מעלותיה (שם חלק א נז, ח, רעז, וכן ליקוטי הלכות ברכת המזון ד, ז). בימים מיוחדים אלה לא די בארוחה פשוטה, אלא צריך לעשות כמיטב יכולתנו ליהנות מסעודה עשירה (שם, קכה).
אם כן, האכילה – בתור אכילה – לא מזיקה, אלא רק המניעים השליליים העלולים להתלוות אליה. יתירה מזו, אם אוכלים לשם מצווה או כדי לאוגר כוח לעבוד את הבורא, הדבר עשוי להוביל את האדם לגבהים רוחניים עצומים.
מסופר על ר’ יודל, מחסידיו הקרובים ביותר של רבי נחמן, שנישא לבת משפחתו הענייה אך הקדושה של ר’ לייב טרסטינץ. בכל יום ניתנה לו מנת מרק כרוב לארוחתו. אחרי כמה ימים, גילה ר’ יודל את אי שביעות רצונו מהמנות המצומצמות וחסרות הטעם שקיבל. חותנו, ר’ לייב, שם לב לכך והציע לו לטעום מהאוכל שלו. ר’ יודל אכל כפית מלאה והתפעל מהטעם הנפלא, כאילו היה זה מזון שמימי כלשהו. אמר לו ר’ לייב: “ראה, בני, זה לא המזון, זה הטועם!”…
חלומות מתוקים עם תזונה נכונה ובריאה!
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!
