כל כך הרבה נאמר על המידה המיוחדת הזו – השמחה, ועל הצורך להתחזק בה. מה מגלה לנו רבי נחמן עם תורת אזמרה עליה?
שמחה! כל כך הרבה תורות ושיחות רבי נחמן מגלה על השמחה והתועלת הגדולה שבה, ואף הצורך הגמור להתחזק בה תמיד. גם התורה שלנו – רפ”ב, עוסקת בזה ומגלה לנו את אחת העצות הנפלאות לזכות לשמחה – לדון את עצמו לכף זכות ולחפש בעצמו נקודות טובות, עד שיוכל להתפלל ולזמר ולהודות להשם! הרבי גם מקשר תורה זו לשאר המקומות בהם מדבר על הצורך להיות בשמחה, וכלשונו בתורה: “כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹוד לִהְיוֹת בְּשִֹמְחָה תָּמִיד, וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאֹוד מְאֹוד (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים) – הסוגריים הקטנות האלו שולחות אותנו למעשה לכל התורות שבהן רבינו מדבר על שמח,ה וממילא ניתנה לנו הכוונה מפורשת לקשר כל שיחה ומאמר שמדבר על שמחה למאמר הזה של “אזמרה”.
אכן, אנו רואים שכך עושה רבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק, בהרבה מקומות בליקוטי הלכות וגם במכתבים, שבשונה משאר התורות של רבינו בהן נשאר בדרך כלל בגבולות התורה עצמה, כמובא בכלל הראשון, שכל תורה ותורה שגילה רבינו היא מערכת עצמאית שמפרשת ומבארת את עצמה מיניה וביה, מסופה לתחילתה ומתחילתה לסופה ולאמצע וכו’. אבל בתורה “אזמרה” רבי נתן בפירוש מקשר אותה לעוד תורות נפלאות על שמחה והתחזקות, ואף שבוודאי גם תורה “אזמרה” מבארת את עצמה כשאר התורות של רבינו, ומי שיתאמץ לעיין בה על פי הכללים יראה נפלאות, אבל יש בה גם את הייחודיות הזו שהיא קשורה לעוד שיחות על שמחה כאמור, וזה נפלא מאוד לראות את הקשרים שרבי נתן מוצא למקומות אחרים בהם חיזק רבינו את נפשות ישראל לשמוח ביהדותם ולהתחזק בכל אופן אפשרי.
אחד המקומות הוא בהלכות ראשית הגז (הלכה ד), שם מפנה רבי נתן לשיחה הנפלאה המובאת בסוף סיפורי מעשיות, על כך שכל העתקה אפילו כחוט השערה שאדם מעתיק את עצמו מגשמיותו היא יקרה וכו’, ומביא את המעשה מהצדיק שנפלה עליו עצבות, עיינו שם. את השיחה הזו שבתוכה נמצאת גם ההוראה לשמח את עצמו בשמחת “ברוך שלא עשני גוי”, מקשר רבי נתן לתורה אזמרה ומשווה בין החשיבות של חוט השערה לעניין הנקודה הטובה, ועל ידי החיבור הנפלא בין השיחות המקבילות הללו נעשים שם בהלכה מטעמים נפלאים והרבה עצות למעשה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בהלכות עירובין (הלכה ו) מאריך ומקשר את התורה אזמרה עם התורה “איה השה לעולה” (בסימן י”ב בחלק ב), ומגלה ששתי התורות הן כמשלימות זו את זו ומחזקות את דרך ההתחזקות שהיא כל כך חשובה, כמו שמדגיש שם רבי נתן כמה פעמים וכמו שאנו יודעים מהאזהרה המפורסמת בתורה אזמרה – שהזהיר רבינו מאוד לילך עם התורה הזו לבל יאבד עולמו וכו’, עיינו שם.
הצדיק עוסק כל הזמן בלעזור לנו למצוא את הנקודות הטובות שלנו ולעורר בנו את הטוב הגנוז בנשמתנו הטהורה ובזכותו נצא מהגלות! כי ככה זה, רק “בשמחה תצאו”!…
ובמכתבים, מגלה דעתו ואומר שעיקר ההתחזקות בכל מה שעובר ברוחניות הוא על ידי התורה אזמרה, ובגשמיות על ידי התורה “בצר הרחבת לי” (בסימן קצ”ה), ונביא לשונה כי היא קצרה:
“בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי (תְּהִלִּים ד), הַיְנוּ שֶׁגַּם אֲפִילּוּ בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לָנוּ, כִּי אִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל חַסְדֵּי ה’. יִרְאֶה, שֶׁאֲפִילּוּ בְּעֵת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵצֵר לוֹ, גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְחִיב לוֹ, וּמַגְדִּיל חַסְדּוֹ עִמּוֹ, וְזֶה: “בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי”, הַיְנוּ אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ הַצָּרָה בְּעַצְמָהּ, נָתַתָּ לִי הַרְחָבָה בְּתוֹכָהּ, מִלְּבַד מַה שֶּׁאָנוּ מְצַפִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹשִׁיעֵנוּ בְּקָרוֹב מִכָּל הַצָּרוֹת, וְיֵיטִיב עִמָּנוּ מְאֹד, אַךְ אֲפִילּוּ גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ מַרְחִיב לָנוּ”. ע”כ.
עוד מערב ומגביל את התורה “אזמרה” עם התורה “ששון ושמחה ישיגו” (בסימן כ”ג בחלק ב), ומגלה שעיקר הדרך ללכת עם “אזמרה” היא על פי דרך של התורה ששון ושמחה ישיגו, שדווקא יראה בתחילה גודל ריחוקו וגשמיותו ואז דייקא יוכל לשמוח בכל נקודה טובה. כי יאמר לליבו, שאדרבה, זו שמחה יתירה שרחוק ומגושם כמותו זוכה לחטוף כאלה נקודות יקרות של טוב וכו’, שזה בחינה שלוקח את היגון והאנחה, כלומר את המרה השחורה שיש לו ומשתמש דווקא בה כדי לשמוח עוד יותר בחסד השם, שקירב אותו למרות ריחוקו וגשמיותו וגילה לו עצות כאלה, כמובא רבות במכתבים וגם במאמרינו הבאנו זאת כמה פעמים.
עוד במכתבים, מקשר את התורה “אזמרה” לתורה ז’ (בחלק ב) ומגלה לנו שאף על פי שהעצות המפורשות בתורה “אזמרה” הן מתוקות כל כך וכלשונו: אַף עַל פִּי שֶׁהָעֵצָה בְּאִתְגַּלְיָא הִיא טוֹבָה לַכֹּל. מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעֶצֶם וכו’ – אף על פי כ העיקר הוא הרמזים שיש בים חכמתו שמרמז לנו בכל מקום שאנו שעדיין אנו חביבים אצל ה’ וכו’, עיין שם במכתב מתענית אסתר תר”ג (שצ”ה במהדורות הישנות ותי”ט במהדורות החדשות).
ממשו את הכוח האדיר של מידת השמחה ותחוו דברים נפלאים בחיים!…
ושמעתי מאנ”ש שהתורה “אזמרה” היא תורה שצריכה ללוות את כל התורות של רבינו, שאת כולן צריכים ללמוד בדרך של התחזקות והטיה כלפי חסד וזכות, שעל זה מרמז הזוהר על הפסוק “יומם יצווה ה’ חסדו”, שהחסד הוא יומא דאזיל עם כולי יומי, דהיינו החסד מלווה כל יום ויום והוא ביסוד כל הימים והמידות (עיין בתורה ל”ג מזה).
והעיקר בכל זה הוא – שיהיה הכל למעשה ויביא את האדם לקיים את העצות בפשיטות על מנת לזכות לשמחה ולהתחזקות בדרכי היהדות בפשיטת ותמימות, ומובן שצריכים על זה הרבה עבודה (כמובא בתורה כ”ד בחלק שני) שמצד אחד מצווה עלינו להיות בשמחה תמיד, ומצד שני מרמז שזה לא קל וכלשונו שם: וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְגַּבֵּר מְאֹוד בְּכָל הַכֹּוחוֹת, לִהְיוֹת אַךְ שָֹמֵחַ תָּמִיד. כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשֹׁךְ עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן, וְכָל אָדָם מָלֵא יִיסּוּרִים, עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכֹוחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִֹמְחָה תָּמִיד וּלְשַֹמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל, וַאֲפִליּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא. ע”כ.
לכן גם כדי לקיים את התורה אזמרה צריכים, מן הסתם, להתייגע וזה לא בא בקלות, כי כמו שטבע האדם בגשמיות להימשך לעצבות כמובא, כמו כן טבע האדם לראות את הרע והפסול ומאוד קשה להפוך את הטבע הזה ולחפש נקודות של זכות הן בעצמו הן באחרים. בפרט, כפי המובא בתורה “אזמרה”, גם הנקודות הטובות הן מלאות בפסולת ופצעים ולכן אינן מאירות, וכמו שרבי נתן מרחיב ודורש (בהלכה א’ בהלכות השכמות הבוקר) על הפסוק “אל תראוני שאני שחרחורת” – שהנקודה הטובה מונחת בשחרות ובקדרות מחמת המעשים הלא טובים המקיפים אותה מכל צד, אבל באמת “שחורה אני ונאווה”, אף על פי שאני נראית שחורה, אבל באמת נאוה ויפה אני מאוד בפנימיותי וכו’ (עיינו שם הדרוש המתוק מדבש).
הכלל הוא – שכדי לקיים את התורה “אזמרה” צריכים להרבות בעיון בתורה ובתפילה לבורא עולם – שיאיר עינינו ויגלה את עינינו לנפלאות תורתו הקדושה לעובדה ולמעשה, ובפועל לעסוק בזה בלי עצלות לחפש ולבקש בעצמו עוד מעט טוב. וגם כשרואה שהטוב הזה מכוסה בפסולת הרבה וכו’ יחפש את הנקודה הפנימית הברה והנקייה, שהיא הנקודה הטובה שבוודאי ישנה במעשה הטוב הזה שעשה למרות שעשה אותו כמו שעשה, וזה כאמור מצריך יגיעה, כי לא קל לחדור דרך כל החיפויים והכיסויים המסתירים את הנקודה הטובה ולראות את אורה הטהור.
ובשביל זה אנו צריכים באמת את כוח הצדיק שמחמת שהוא באמת טוב, לכן הוא מוצא בנקל את הטוב שבנו, מה שאין כן אנו. על כל פנים, בתחילת חניכתנו ללכת עם התורה הזו, מחמת שעדיין הטוב שלנו מכוסה כל כך, קשה לנו למצוא את הטוב הזה. אבל הצדיק שהוא טוב, כמו שכתוב במשה “ותרא אותו כי טוב הוא”, הוא עוסק כל הזמן לעזור לנו למצוא את הנקודות הטובות שלנו ולעורר בנו את הטוב הגנוז בנשמתנו הטהורה, ובזכותו נצא מהגלות החופה על נשמתנו לחירות אמתית, החירות להיות טוב ולראות טוב ונזכה לגאולה שלמה “כי בשמחה תצאו”, במהרה בימינו אמן.
רוצים לדעת עוד על מידת השמחה? כנסו לקישור הזה ותיהנו. ולא רק, אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
