אנשים חושבים שאם יתחתנו החיים שלהם יעצרו. קריירה? איך עושים את זה בחיי הנישואין?! ילדים? הס מלהזכיר! אבל חכו רגע, החיים מתחילים דווקא כשמתחתנים!…
כל אחד אוהב להתפלל. כל אחד מרבה להתפלל. כל אחד מוכרח להתפלל. למה? בשביל לחיות.
התפילה היא פעולה של תקווה, כמו שאמרו חז”ל: “אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר: קווה אל ה’ חזק ויאמץ ליבך וקווה” (ברכות לב:). התפילה היא התקווה שיש בלב כל אדם, כי כל זמן שהוא חי הוא מקווה תמיד – מקווה שיהיה טוב, מקווה שתהיה פרנסה, מקווה שהילדים יצליחו וכן הלאה. אבל כשהוא מפסיק לקוות, הוא בעצם מת. (על פי זה אפשר להמציא סלוגן “אני מתפלל משמע אני חי”…).
ילדים ברוב תמימותם יכולים לקוות לדברים הכי בלתי הגיוניים, לכן גם כוח החיים שלהם נמצא ברמה שמתגברת על ההיגיון. בלעדי כוח הקיווי הטרי והחריף הזה, אף ילד לא היה מעז לעשות את כל הדברים החדשים שהוא צריך לעשות על מנת להתפתח. זה מתחיל מהתינוק שמנסה ללכת אך לא נבהל מהעובדה שפעולה זו עדיין לא מתאימה לו, אבל הוא מנסה שוב ושוב, נופל ונחבל ושוב מנסה, ממש מתקיים בו “קווה אל ה’ חזק ויאמץ ליבך וקווה” – כוח הקיווי שלו על מכונו במלא העוצמה וכך גם כוח החיים שלו, וזה ממשיך במשך כל שנות ההתפתחות שלו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
זוגיות – מלך ומלכה בממלכה קטנה
עניין זה נרמז במה שאומר רבי נחמן מברסלב (תורה ב) – שכוח התפילה הוא הכוח להתגבר ולכבוש יעדים חדשים ומשם מקבלים אנו את חיותינו. (על פי קיצור ליקוטי מוהר”ן.)
אבל אחרי שאדם מתבגר רואים שהוא כבר הרבה פחות מתקדם, הרבה פחות חי, הרבה פחות מקווה ומתפלל. כאשר רואים אדם מבוגר שעדיין יש לו תכניות וחדוות חיים, זה מרשים אותנו – זה משהו מיוחד.
איך זוכים להחזיר את כוח התקווה והתפילה, שכפי שלמדנו ,הוא למעשה עצם החיים?
בשביל זה צריכים להשתדל מאוד להתחתן…
את עיקר כוח התפילה –ממשיך שם רבי נחמן ואומר – מקבלים מהבחינה של יוסף, שהוא העניין של חיבור קדוש ומידת הנאמנות, שזה הפירוש הפשוט של חתונה ביהדות. כאשר בני זוג חיים בהתקשרות ובנאמנות, בשמירה על ערכים ונקיות מחשבתית, הם מקבלים את כוח התפילה, את כוח התקווה – את כוח החיים! הם התחברו ביחד על מנת ליצור חיים חדשים. הם מגלים תקווה ואמונה להמשך דורות מבורכים – והם עצמם זוכים לחיים.
היום, לצערנו הרב, יש הרבה אנשים שלא מתחתנים. הם לא רוצים להתחייב. זה נראה להם אתגר קשה מדי או שהם חוששים “לפספס” משהו. אבל התוצאה היא שהם בדרך “לפספס” הכל! אנשים חושבים שאם הם יתחתנו החיים יפסיקו, בזמן שבאמת רק כאשר מתחתנים החיים מתחילים, כמו שמובן היטב מהכתוב לעיל – שחיי נישואים על פי תורה הם המביאים חיים לעולם, ופשוט הוא שרק דבר שנקרא “חיים” יכול גם להוליד “חיים”.
כאמור, עיקר החיים מתבטאים בתפילה. הכוח לרצות, לקוות, לבקש ולייחל – כל אלה חיים. אבל אפשר גם לקוות חלילה לדברים הלא נכונים, כי בני אדם מלאים גם בתקוות ורצונות שאינם לדבר הנכון, כלומר, רצונות להבלי העולם הזה. מתקוות לא נכונות אלו מתקלקלת התפילה. על ידי ריבוי מחשבות זרות ובלבולים שיש לאדם כאשר הוא מתפלל נוצר מחסום, כי מחשבות ובלבולים אלה הם כמו עננים שמפסיקים בינו לבין השמים הטהורים ומונעים את תפילתו מלהתקבל.
היום, לצערנו הרב, יש הרבה אנשים שלא מתחתנים, הם לא רוצים להתחייב. זה נראה להם אתגר קשה מדי או שהם חוששים “לפספס” משהו. אין טעות יותר גדולה מזו!…
על מנת לתקן זאת, אנו צריכים את מידתו של “יעקב” – מידת המשפט. כלומר, בנוסף למידתו של “יוסף” – שהיא מידת ההתקשרות והנאמנות לה זוכים כאשר מתחתנים כדת משה וישראל, אנו צריכים את מידתו של “יעקב” – שהיא לדעת לכלכל את כל מעשינו ואת רצונותינו על פי האמת הטהורה של התורה. ובמידה זו זוכים על ידי צדקה. כמובן, שהצעד הראשון הוא באמת ללמוד תורה אחרת אין כלל על מה לדון. אבל רבי נחמן מגלה בתורה זו, שגם כאשר לומדים תורה אי אפשר להוציא ממנה משפטי אמת לחיי היום יום, והיא לא יכולה להשפיע על המאוויים הפנימיים שלנו אם לא נהיה רגילים בנתינת צדקה.
כי צדקה, היא בעצמה סוג של משפט. כי על העניין המשפט כתוב: “אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים” (תהלים ע”ה), וכאשר אנחנו נותנים צדקה אנו כביכול משפילים עצמנו שמחסרים מהממון שלנו, ומרוממים את העני שנוסף לו בממונו. הצדקה נותנת לנו את הכוח לשפוט באופן אמיתי את החיים, כי הממון הוא שוחד גדול כמו שנאמר “השוחד יעוור עיני חכמים” וכו’, וזה נאמר בעיקר על הדיינים שאסור להם לקחת שוחד, אבל מרמז לכל אחד שכל זמן שאין לו את הכוח לתת מעצמו לשני הוא משוחד ואינו אוחז במידת המשפט, וממילא יהיה לו קשה להתפלל משום שמחשבות זרות יערבבו את דעתו.
גם דבר זה נעשה בעיקר בחיי הנישואין. הבית הוא מקום שכל הזמן עושים בו צדקה זה עם זה. הבעל מוותר קצת לטובת אשתו, והאישה מוותרת קצת לטובת בעלה. הם משפיעים זה על זה וביחד משפיעים על הילדים וכן הלאה. ומלבד הערך הרוחני של הנתינה שיש בזה, מגיל מסוים שבו הילד יכול באופן תיאורטי לכלכל את עצמו, זה נחשב לצדקה ממש. כללו של דבר, ניסיונות של וויתור ושל “זה ישפיל וזה ירומם” הם יומיומיים. יש כאלה שזה נראה להם כקושי או מטרד, בזמן שעוסקים כאן בדבר נעלה ביותר – מדובר כאן על מידת המשפט! שהיא המידה הנעלית של יעקב אבינו! ה”גוף” של כל קומת העולמות!
והכל מתחיל בחתונה…
הבית הוא מקום שכל הזמן עושים בו צדקה זה עם זה עם הזמן…
יש אנשים שהזיווג מתעכב להם מסיבות שאנחנו לא מבינים, ואלו חשבונות שמים והכל לטובה. אבל הרבה מאוד אנשים לא מתחתנים בגלל שהם לא מבינים על מה מדובר ולא מוכנים לעבודה הכרוכה בזה. הם לא מוכנים למשא הזה שדווקא הוא מה שיחדש את כוחותיהם. הם לא מוכנים להתחייב כי אולי “יפספסו”, אבל הם “מפספסים” הכל. הם חוששים שהחיים יגמרו ברגע שהם יתחתנו, בעוד שהחיים רק יתחילו כשהם יתחתנו. אבל כאשר יידעו שכל החיות שלהם תלויה דווקא בזה, על פי מה שאומר רבי נחמן (בתורה ב, שעל פיה ניסינו קצת להנגיש את הדברים) הם יכולים לקבל חשק ורצון להתחתן, וזה כבר ייתן להם קצת מכוח התפילה שיש לאדם נשוי, כי כשרוצים משהו באמת נמשכת הארה מאותו דבר, כידוע בספרים, ויתחילו באמת להתפלל לזכות לזה.
הדבר השלישי שבו תלויות התפילה והחיות, היא ההתקשרות לצדיקים. צריך לקשר את תפילתו לצדיקי הדור שהם מעלים את התפילה ובונים עימה את קומת השכינה, שזו בחינה של הכנה לחתונה העליונה והרוחנית שהיא עצם הגאולה השלמה.
ידועה השיחה, שכאשר היו מקרבים לרבי אדם שאינו נשוי הוא היה אומר למהר להביא אותו אליו בפעם הבאה “עם טלית”, כלומר אחרי שהתחתן. גם ההתקשרות לצדיקים אין לה שלמות אלא אם כן מתחתנים. לכן צריכים באמת לשאוף לזה, לא להתייאש ולא להיות בררנים. כדאי מאוד ללמוד תורה זו בתוך הספר ובמקביל את התפילות שכתב רבי נתן מברסלב עליה מתוך “ליקוטי תפילות”, להתבודד (תפילה האישית) ולבקש על עניין זה. זה אפשרי!
חזקו ואמצו! ושנוכל לומר בקרוב: מזל טוב!
(הדברים מבוססים על פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר”ן חלק ראשון, תורה ב).
מה עוד תורם לזוגיות והופך אותה למקום הכי יפה בחיים שלנו? אתם מוזמנים להיכנס לקישור הזה ולגלות.
