גלגל ההצלה יכול להגיע לנו גם במצבים שהכי לא חשבנו עליהם ורבי נחמן נותן לנו אותו בדמות השמחה…
את הסיפור הזה סיפר רבי נחמן מברסלב:
בעיר אחת היה עני מרוד שאת מעט לחמו הרוויח על ידי חפירה בטיט. פעם אחת, בעודו חופר, גילה יהלום גדול. כשלקח אותו לצורף המקומי לשם הערכה, נבהל הצורף מגודל היהלום ומערכו הרב ואמר לו שלא יהיה אדם בכל היבשת האירופאית שיתאפשר לו לרכוש אבן יקרה גדולה שכזאת, ואם הוא רוצה למכרו עליו להפליג ולהגיע לבורסת היהלומים בלונדון.
האיש מכר את כל אשר לו כדי לממן את הנסיעה ועשה את דרכו מעיר לעיר עד שהגיע לבסוף לעיר הנמל, משם יפליג למקום המיועד. אלא שכל כספו כבר אז. מה עשה? הוא ניגש בשקט לרב החובל וביקש ממנו שירשה לו להפליג באנייתו, כאשר הוא מראה לו את היהלום הנדיר שבידו. הוא הסביר שכרגע אין לו כסף מזומן, אבל ישמח לשלם תמורת נסיעתו עם הגיעו ללונדון. כשראה רב החובל את האבן הנפלאה שהחזיק האיש, הסכים מיד להעלותו על ספינתו, וגם העמיד לרשותו את התא הטוב ביותר באונייה. הוא הוסיף עוד לכבד אותו בכך שהיה מבקר אותו מדי יום בתאו, שם נהגו השניים לבלות שעות רבות בשיחה ובהעברת הזמן. רב החובל הבין, לפי מימדי האבן, כי לפניו עשיר גדול שכדאי לקשור עמו קשרים.
תיהנו מסדרת-סדנת השמחה
חלק ה – שמחה? מה יוצא לנו מזה?
בכל ימי ההפלגה, בזמן ארוחותיו, נהג אדם זה להחזיק על שולחנו את היהלום לפניו. הוא נהנה להביט בו ולשמוח בעתיד המפואר שהיה לפניו.
פעם, תוך כדי ארוחת הערב הוא נרדם. בזמן שישן הגיע המלצר שניקה את השולחן, ומבלי להבחין ביהלום שמונח עליו, הסיר את מפת השולחן וניער אותה על כל פירוריה ועל יהלומו היקר של מיודעינו – ישר אל תוך הים! כשהתעורר האיש והבין מה קרה, הזדעזע והתחלחל, והדאגות והצער כמעט מוטטו את ליבו.
‘מה אעשה עכשיו?’ שאל את עצמו ביגון עמוק. ‘מה נותר לי?’… הוא כבר מכרתי את כל רכושו למען היהלום, וכאילו לא די בצרתו, הבין שעוד מעט רב החובל יגיע לחדרו לשיחה היומית שלהם. הוא ידע שרב החובל הוא איש ללא רחמים, שלא יהסס לשחוט אותו תמורת דמי נסיעתו. עולמו חשך עליו, נראה כאילו עומד על סף קריסה…
לעולם לא נוכל לדעת באיזה גלגל הצלה בורא עולם יכול להשתמש על מנת להושיע אותנו. כן, אפילו בגלגל של כאילו שמחה כדי לשמוח באמת…
לפתע הבין מה עליו לעשות. ‘בכל מקרה’, אמר לעצמו, ‘אעמיד פני איש מאושר, כאילו דבר לא קרה’… ואכן, מכיוון שלא היתה לו כל ברירה, הוא המשיך לנהוג בשמחה כאילו דבר לא קרה לו. והוא הצליח בזה! רב החובל לא חשד בשום דבר והמשיך לשוחח איתו כמו תמיד.
פעם אחת, אחרי שיחה קצרה, פנה רב החובל אל האיש ואמר, “עשה לי טובה. יש לי בסיפון מטען חיטה מלא. אם אעביר אותו דרך ביקורת המכס על שמי, אצטרך לשלם תעריפים כבדים. אני רואה שאתה איש פיקח וישר ואני סומך עליך. הייתי רוצה להעביר את הבעלות של החיטה על שמך ולאפשר לך להעביר אותו דרך המכס. אחר כך, תוכל להעביר את הבעלות על החיטה חזרה אלי.
האיש הסכים. מיד הובא סופר ורשם את החיטה על שם אותו עני. הוא קיווה שבזכות טובה זו יישמר מפני כעסו של רב החובל, כשיאמר לו שהוא לא מסוגל לשלם תמורת הפלגתו.
איתרע מזלו של רב החובל וברגע שהגיעו ללונדון הוא נפטר לפתע פתאום. ומה זה אומר? שמרגע זה ואילך כל מטען החיטה נותר על שמו ורכושו הבלעדי של האיש העני. מטען זה היה שווה הרבה יותר מהיהלום שהוא איבד קודם לכן.
רבי נחמן סיים את הסיפור עם מוסר השכל מקסים: היהלום לא היה שלו וראיה לכך שהוא איבד אותו! אולם החיטה הייתה שלו, מכיוון שנותרה בבעלותו. אולם כיצד השיג את אשר היה שלו באמת? רק בגלל שהתחזק בשמחה ברגע הקשה ביותר שפקד אותו (מעשיות ומשלים, יט).
* * *
סדרת מאמרים מעובדת מתוך הספר “לעבור את הגשר הצר” מאת הרב חיים קרמר. הספר לוקח נושאים יסודיים בתורת ברסלב ומגיש אותם בצורה פשוטה ומעשית, על פי מאמריו ושיחותיו של רבי נחמן, ומאמריהם ושיחותיהם של תלמידיו השונים עד דורנו.
