איבדנו את הרגליים: בימים בהם הרגליים כבר לא ממהרות לקחת אותנו לשום מקום זה הזמן לבדוק מה קורה בחלק העליון של הגוף והנשמה שלנו.
שימו לב לדבר מעניין שרבי נחמן מלמד אותנו:
“…כְּשֶׁנוֹפְלִין לְאֵיזֶהוּ צָרָה, חַס וְשָׁלוֹם אֲזַי עִיקָּר הַצָּרָה בַּלֵּב כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי י”ד): “לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ”, כִּי “הַלֵּב מֵבִין” (בְּרָכוֹת ס”א) וְעַל כֵּן הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה בְּיוֹתֵר וַאֲזַי, בִּשְׁעַת הַצָּרָה, מִתְכַּנְּסִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב כְּמוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ צָרָה בְּאֵיזֶהוּ מָקוֹם, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי מִתְכַּנְּסִים כֻּלָּם אֶל הֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם, לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֵצָה כְּמוֹ כֵן נִתְקַבְּצִים כָּל הַדָּמִים וְעוֹלִים אֶל הַלֵּב לְבַקֵּשׁ עֵצָה וְתַחְבּוּלָה כְּנֶגֶד הַצָּרָה, וַאֲזַי הֵם שׁוֹטְפִים עַל הַלֵּב וְאָז הַלֵּב בְּצָרָה וּבְדחַק גָּדוֹל כִּי לא דַי שֶׁהַלֵּב דּוֹאֵג בְּעַצְמוֹ כִּי הוּא מַרְגִּישׁ הַצָּרָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם אַף גַּם הַדָּמִים שׁוֹטְפִין עָלָיו וּמְצֵרִין לוֹ מְאֹוד וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, צָרָה לָאָדָם הַלֵּב דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת כִּי הוּא מְבַקֵּשׁ לְנַעֲנֵעַ מֵעַצְמוֹ וּלְהַשְׁלִיכָם מֵעָלָיו וְעַל כֵּן הוּא דּוֹפֵק בִּדְפִיקוֹת גְּדוֹלוֹת בִּשְׁעַת הַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְאַחַר כָּך כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה אֲזַי חוֹזְרִין תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים לֵילֵך כַּסֵּדֶר בְּתוֹך שְׁבִילֵי הַגּוּף וְעַל כֵּן הַתּוֹדָה, שֶׁהִיא בָּאָה כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה הִיא מְכֻנָּה בְּשֵׁם הֲלָכָה עַל שֵׁם תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים שֶׁהוֹלְכִין כַּסֵּדֶר כְּשֶׁיוֹצְאִין מֵהַצָּרָה כַּנַּ”ל…
“וּמִזֶּה בָּאָה הוֹלָדָה בְּנָקֵל כִּי בְּשָׁעָה שֶׁאִשָּׁה כּוֹרַעַת לֵילֵד יַרְכוֹתֶיהָ מִצְטַנְּנוֹת (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, סוֹטָה יא:) וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה הַהוֹלָדָה כִּי הַדָּמִים עוֹלִין לְמַעְלָה וַאֲזַי נִדְחָק הַמָּקוֹם שָׁם וַאֲזַי הֵם דּוֹחִים אֶת הַוָּלָד לַחוּץ וְאַחֲר כָּך חוֹזְרִים הַדָּמִים לִמְקוֹמָם…” (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ב).
אולי גם זה יעניין אתכם:
תמצית החיים בשתי דקות ו-23 שניות
באותו יום, חבר יקר אמר לי איך השיעור המקסים והמאלף הזה של רבי נחמן קורה לנו ממש בימים אלה, ימי קורונה, לחץ ומוטציות משתנות ומפחידות. ומצד שני, חיסונים שאמורים לשנות את כל התמונה.
בימים של סגר (שלישי במספר) איבדנו את הדם של הרגליים שלנו. למה? כי הרגליים מסמלות את ספירות נצח והוד. הרגליים הן האיברים שמובילים אותנו אל העולם שבחוץ, בין אם לטוב כפי שאומר דוד המלך: “חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹותֶיךָ” (תהלים קיט). ובין אם לרע, חלילה, כפי שאנו אומרים בווידוי של יום כיפור “על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגליים להרע.”
היום אנחנו כבר לא יכולים לצאת ולהיות מעורבים בכל מה שקורה בעולם שבחוץ, כפי שעשינו בימים שקדמו לקורונה.
איך אומרים? איבדנו את הרגליים…
הימים ימים של צער וייסורים, והדם מציף את הלב. כלומר, הדם שלנו עכשיו יותר אקטיבי במידות העליונות של הנפש – חסד, גבורה ותפארת, שממוקמות סביב הטורסו שלנו (החלק העליון של הגוף ללא הגפיים והראש) – המקום בו הלב נמצא. זה המקום של העבודה הפנימית, של מציאת השלום הפנימי האישי של כל אחד עם עצמו (ועם הסובבים אותו) לפני שהוא יוצא החוצה.
בתחילת דבריו, רבי נחמן מדבר על כוחה של התודה והכרת הטוב. הוא מגלה לנו שההרגשה של הכרת הטוב היא תענוג ושעשוע עולם הבא, כי העולם הבא הוא המקום בו נדע ונכיר את הבורא, כפי שאומר הנביא: “כי מלאה ארץ דעה את ה'” (ישעיה יא, ט).
כשאתה מכיר מישהו באמת, זה אומר שאתה יכול להעריך אותו. ודרך ההכרות, הכרת הטוב והידיעה – אתה קרוב אליו. לכן קורבן התודה הוא הקורבן היחיד שיישאר בזמן שכל שאר הקורבנות יתבטלו. התודה כל כך יקרה לבורא עולם עד שהוא הפכה לשעשוע והתענוג של העולם הבא.
רבי נחמן מגלה לנו שההרגשה של הכרת הטוב היא תענוג ושעשוע עולם הבא, כי העולם הבא הוא המקום בו נדע ונכיר את הבורא, כפי שאומר הנביא: “כי מלאה ארץ דעה את ה'”…
רבי נחמן גם מלמד, שהלכה, במיוחד ההלכה במצבים חדשים ולא מוכרים שנקראת “חידושי הלכה”, גם היא העונג של עולם הבא. כאשר אדם מחדש ומרחיב את ההלכה עם הסבר ופרשנות חדשה (שמקובלת על כל הפוסקים כמובן) זה יוצר ידיעה חדשה של בורא עולם, וזה סלע היסוד של העולם הבא. זו הסיבה שרבי נחמן אומר שקורבן התודה נקרא הלכה. כפי שהובא בדבריו לעיל, כשמישהו יוצא מהצרה והצער שהוא חווה הדם שלו חוזר לזרום כרגיל.
ל”תהלוכת דמים” זו יש את אותו שורש של המילה הלכה – ה.ל.כ. – הלך.
התודה מעניקה לנו את היכולת להתקרב ולהעריך אחד את השני
כאשר אדם חווה הקלה מאתגר או קושי איתם התמודד הדם שלו, אם אפשר לומר זאת, ‘הולך’ שוב במסלול הרגיל שלו ובקצב זרימה טוב ורגוע, אז הוא גם אומר תודה. לכן נהוג להתפלל על אישה שנמצאת בשעת לידה את מזמור ק – מזמור לתודה, שירת קורבן התודה, מכיוון שאנחנו מתפללים שהיא תלד והדמים שלה ‘ילכו’ בחזרה למסלולם הרגיל. הפסוק הראשון של מזמור זה הוא: “מזמור לתודה הריעו לה’ כל הארץ”, וראשי התיבות של המילים “הריעו לה’ כל הארץ” הן הלכה.
התקופה הזו היא תהליך מתוכנן מראש. הכל הוכן עבורנו על ידי בורא עולם בהשגחה פרטית מדויקת. נכון, כרגע אין לנו צורך ברגליים שלנו. אנחנו בבית ולא הולכים לשום מקום (אלא אם כן הוא חיוני). נכון, לא נשב רגל על רגע. לפעמים גם זה מעייף. אז נלך פנימה, אל תוך עצמנו, כמו אברהם אבינו שקיבל את הציווי המפורסם “לך לך”.
בחוץ כואב מאוד. אבל אולי זה הכאב הנפלא של הלידה שתביא איתה משהו חדש? אולי. ואולי זו דעת חדשה שמגיעה, תענוג של העולם הבא?…אולי. כי אולי, סוף סוף, תהיה לנו הבנה חדשה ונצליח לומר תודה גם על הזמן הקשה הזה שאנחנו חווים, וגם מתפללים שיגיע לסיומו ברפואה שלמה לכולם. אמן!
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
