אז אחרי ששמחנו בפורים, החג הכי מצחיק בשנה, אנחנו ממשיכים לחמם את המנועים עם שמחת אדר לקראת ניסן וחג הפסח שכבר מאותת לנו מהאופק…
חודש אדר בעיצומו עם המצווה הנעימה של הוספת וריבוי השמחה – “משנכנס אדר מרבין בשמחה”, שעל ידי זה זוכים לחזק את הקדושה כהכנה לפסח המתקרב והולך גם הוא. והעיקר הוא – שמחה של מצווה, להתחזק ולהשתדל להרבות יותר בשמחה בעת עשיית המצוות, ובכלל – לשמוח במצוות ולהוסיף בעבודת השם, והכל בשמחה ולא במרה שחורה. כי לפעמים, כשרוצים להוסיף בעבודת השם ובעשיית מצוות ‘מתלבשים’ על זה דאגה ומתח, אבל בימים אלו של אדר יש את עזרה משמים שתהיה התוספת רק בשמחה ובנחת, ברצון טוב ולא כדבר שכופים עליך.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שבאמת, רק השמחה בבורא עולם, בתורתו ומצוותיו, במה שזכינו להיות מזרע ישראל קדושים, להתקרב לצדיק האמת וכיוצא בזה – רק זו שמחה שלמה, משום שהדברים הגשמיים שאנו רגילים לשמוח בהם, השמחה היא בדרך כלל משום שמתמלא לנו איזה חסרון, כמו אדם שהיה לבד ומצא את זיווגו ושמח על כך, או אדם שהיה עני וקיבל סכום של כסף וכן הלאה. והרבי מסביר שבגלל שהשמחות הללו באות רק מהשלמת חסרון, על כן החיסרון קשור בהן וממילא הוא יחזור שוב באיזה אופן דומה או אחר. אבל השמחה בבורא עולם היא שורש כל השמחות ואין בה שום חסרון. (עיינו במעשה משבעה קבצנים בדברי הקבצן החרש).
אולי גם זה יעניין אתכם:
על ידי שמחה פשוטה ותמימה במצוות נעשים תיקונים כה רמים ונעלים, עד שזוכים על ידי זה להוציא את השכינה מתוך הקליפות המעיקות עליה וחונקות אותה כביכול, וזוכים להשיג את אור האין סוף אליו אנו נכספים. (עיינו תורה כ”ד).
חודש זה הוא למעשה החודש שחותם את השנה מצד חודשי השנה, ומהווה הכנה לשנה החדשה המתחילה בחודש ניסן, שהוא ראש לכל חדשי השנה. ממילא, מתקיים בו הכלל הידוע “הכל הולך אחר החיתום”, כלומר שכל מצווה וכל דבר שעושים – הכל נמדד כפי שגמרו המצווה והמעשה הטוב, וגם אם זה היה “צולע” בתחילתו אך בסופו הוא טוב – הרושם הטוב הוא זה שנשאר! לכן, זה הזמן להתחזק בכל מיני התחזקות, כמובא במכתבי גאון עוזנו רבי נתן ז”ל, שיש להתגבר לשמח עצמו בכל העצות והדרכים המובאים אצלנו – הן ב”שלא עשני גוי”, הן בנקודותיו הטובות, הן במה שזכינו להתקרב לצדיק ולדעת מעצות כאלה ודיבורים כאלה, ובזה שיש לנו כזו סמיכה אמתית וחזקה לסמוך עליה לנצח וכן הלאה.
על ידי שמחה פשוטה ותמימה במצוות נעשים תיקונים כה רמים ונעלים, עד שזוכים על ידי זה להוציא את השכינה מתוך הקליפות המעיקות עליה וחונקות אותה כביכול, וזוכים להשיג את אור האין סוף אליו אנו נכספים!…
בדבריו של רבי נתן מובא כמה וכמה פעמים, שראש כל העצות והדרכים להגיע לשמחה היא עצת המילי דשטותא – ענייני שטות, שרבינו אמר על זה שנראה שאי אפשר לבוא לשמחה אלא על ידי מילי דשטותא. ובאמת, יש על עצה זו הרבה מניעות וכבדות, ואחת המניעות עליה היא – שאם חושבים שמוכרחים לעשות את ענייני השטות בצורה מוחצנת ונראית לעיני אחרים אזי – או שמתביישים לעשות או שההיפך, עושים דברים עם פניות או גסות רוח או שגורמים להפרעה וחילול השם וכדומה. אז מה כן אפשר לעשות? שמעתי עצה מהרב אליהו גודלבסקי שיחי’ (מובאת בספרו “תכסיסי מלחמה”) שמקילה מאוד על קיום עצה זו: לעשות את כל ענייני השטויות והצחוק בינו לבין עצמו כשהוא לבד, או באופן שאחרים לא שמים לב (כמו לצחוק במחשבה או לדמיין שאתה… קוף [חחח…. ככה שמעתי מב.י.ג. פיש]).
אחת הדרכים של מילי דשטותא שהרב גודלבסקי הציע היא, פשוט, לעשות את עצמו כאילו הוא צוחק עד שיצחק באמת, ואת זה אפשר לעשות בכל רגע נתון שבו אין מי שרואה, וזו עצה מחוללת פלאים. ולא רק, אלא ואפילו ידועה גם במחקרים רפואיים שבדקו ומצאו שכאשר אדם עושה עצמו צוחק או אפילו מחייך למשך כמה דקות, זה יכול מהר מאוד להפוך לצחוק ושמחה אמיתית.
(אפשר ברגע זה להתחיל ולצחוק בכוח: חה חה חה חה חי חי חי חי הו הו הו הו וכו’, ולהמשיך בקריאת המאמר עם יותר שמחה).
לא מצליחים לצחוק? תעשו בכאילו עד שזה יקרה!…
הסבר נפלא לסוד העמוק של המילי דשטותא נמצא בדברי רבי נתן (בהלכות נפילת אפיים ד), שמומלץ מאוד ללמוד את כולה כהכנה לפורים, ואביא מקצת מלשונו המעוררת של רבי נתן:
“וְעַל כֵּן מֵחֲמַת שֶׁעַכְשָׁיו הַשִּמְחָה בַּגָּלוּת הִיא מְלֻובֶּשֶׁת בְּמִלִּין דְּעָלְמָא שֶׁהֵם מִלִּין דִּשְׁטוּתָא. עַל כֵּן, מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא לְשִמְחָה לִשְמֹוחַ בִּקְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ בְּמַה שֶּׁזָּכָה לִהְיוֹת מִזֶּרַע יִשְרָאֵל וְלֹא עָשַנִּי גּוֹי, אִי אֶפְשָׁר לָבֹא לְשִמְחָה כִּי אִם עַל יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא, כִּי לְשָׁם נָפְלָה הַשִּמְחָה מֵחֲמַת גָּלוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁהוּא שִמְחָתָן שֶׁל יִשְרָאֵל כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן אִישׁ הַיִּשְרְאֵלִי כְּשֶׁמְּשַמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא אֲזַי נַעֲשֶה מִזֶּה תִּקּוּן גָּדוֹל, בְּחִינַת עֲלִיַּת נִיצוֹצֵי הַשְּׁכִינָה מִגָּלוּתָהּ. כִּי מַעֲלֶה נִיצוֹצֵי הַשִּמְחָה מִן הַגָּלוּת מֵאַחַר שֶׁהוּא בָּא לְשִמְחָה עַל יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא אֵלּוּ, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁאִישׁ יִשְרָאֵל הוּא בְּשִמְחָה, תֵּכֶף חָזְרָה וְעָלְתָה הַשִּמְחָה לִמְקוֹמָהּ וְשָׁרְשָׁהּ שֶׁהִיא אֵצֶל יִשְרָאֵל שֶׁשָּׁם שֹׁורֶשׁ הַשִּמְחָה הָאֲמִתִּית. ע”כ עיין שם כל העניין הנפלא כולו.
לכן צריכים להתחזק במיוחד בחודש זה שהוא הסיום והחיתום של השנה, לשמוח בשמחת יהדותנו ולעשות כל מיני פעולות על מנת לשמוח, הן ענייני שטות כאמור, והן לשמח עצמו בניגונים והמחאת כף וריקודים, ולא לחכות לפורים (שכבר עבר אומנם) אלא להתחיל כבר מעכשיו “לעשות חימום”, כדי שביום הפורים והימים הבאים – ראש חודש ניסן וחג הפסח, נכנס לשמחה בנקל וביתר שאת, ונזכה לעלות בעליות הנפלאות שאפשר לזכות להם על ידי הארת הימים האלה, שהיא הארה משער החמישים שאין כדוגמתה בכל השנה.
עוד מאמרים על מעגל החיים תמצאו – כאן.
