כל אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר, בטלה האהבה. וזה נכון לגבי כל דבר בחיים ובעיקר להישגים שלנו בחיים. איך נאהב את עצמנו בלי שום תנאי?
לאחרונה אני לא מצליח לישון בלילה (שוב). ברור שהשעות המאוחרות של הלילה משפיעות על היצירתיות והיעילות שלי ביום שלמחרת – בגלל שאני ישן מאוחר אני מתעורר חסר מרץ, נטול אנרגיות ועצבני. תוסיפו לזה גם את ההרגשה הכבדה שרובצת על הכתפיים שלי. ואת כל הלחץ הזה אני מרגיש כי אני רוצה שהכל יסתדר וייעשה עם מעט זמן שנותר לי בגלל הקימה המאוחרת. כי כשאני מתעורר מעוך ובלי כוחות, אין לי מוטיבציה לכן אני ממשיך לנמנם דבר שמאריך את מעגל השינה המזעזע שמושך אותי אליו. בקיצור, יום כזה שואב אותי לספירלה של זעם וים של תסכולים.
ומה יש בלהתעורר מאוחר שגורם לי להרגיש לחץ, אתם שואלים? ובכן, קודם כל זה יוצר בור שיש כמה דברים שבאופן לגיטימי צריכים להיעשות., אבל להתעורר שעה אחת מאוחר יותר, או שעה וחצי, באופן כללי זה לא דבר שמשפיע על הדברים החשובים אתם בטח תאמרו ואני אסכים אתכם. אחרי הכל, אני הולך לאסוף את הילדים מבית הספר גם ביום כזה (בית ספר… יש דבר כזה בזמני קורונה?) ומטפל בכל הדברים הדחופים שאני צריך לעשות. השוני היחיד הוא במשימות והדברים שאיכשהו הופכים לאופציונליים. ואני מדבר על דברים שאני רוצה לעשות בשביל עצמי – לצמיחה האישית שלי: בין אם זה משהו פיזי, רוחני או רגשי, שלרוב נדחפים הצידה כשאין לי מספיק זמן. אבל אם הדברים האלה רק אופציונליים, דברים שכיף היה לי לעשות למען עצמי, אז למה הם מלחיצים אותי?
מסיבה אחת: בגלל שאני מגדיר ומזהה את הערך העצמי שלי על ידי ההישגים שלי!
נשמע מטורף? מעניין אם אני היחיד שחושב כך?… בכל אופן, ברור שטוב להיות יעיל ויצירתי, אבל אם אני אוהב את עצמי רק בגלל שהצלחתי להשיג את הדבר הזה או את הדבר ההוא, או להראות ולהוכיח לעצמי, אז האהבה שלי היא אהבה התלויה בדבר – אהבה עם תנאים, עליה נאמר במשנה באבות (ה, טז): כל אהבה שהיא תלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה!
אולי גם זה יעניין אתכם:
קורונה – אל תיתנו לפחד להשתלט עליכם!
כל אהבה שהיא על תנאי, היא זמנית. כי ברגע שהתנאי, הדבר בו היא תלויה, כבר לא קיים, אין שום סיבה לאהוב. אנחנו צריכים לאהוב את עצמנו לא משנה מה השגנו ולא בגלל מה שאנו מגדירים עם היכולת שלנו לייצר. לא קל לבקש ממישהו לעשות את זה, אני יודע, כי כל אחד בכל מקום שופט כל אחד על ידי מה שכל אחד עושה. ואז מה? אף אחד לא אמר שזה יהיה קל. כי אם זה היה קל, אתם לא חושבים שבחור חכם כמוני לא היה מסוגל לעשות את זה?
הצדיקים מרגישים געגועים וכיסופים לעוד, אבל עם הבדל אחד גדול: הערך העצמי שלהם מקורו בדבר אחד ויחיד – בורא עולם! הם לא תולים את זה בכוחי ועוצם ידי וההישגים שלי, דבר שאנחנו כן נוטים לעשות.
האמת היא, שהצדיקים רואים את עצמם ואת האחרים באור שונה לגמרי. הם לא רואים את עצמם כגדולים בגלל ההישגים שלהם, או שהם זוקפים הישגים אלה לזכותם. ההיפך הוא הנכון! הם מרגישים געגועים וכיסופים לעוד, אבל עם הבדל אחד גדול: הערך העצמי שלהם מקורו בדבר אחד ויחיד – בורא עולם! הם לא תולים את זה בכוחי ועוצם ידי וההישגים שלי, דבר שאנחנו כן נוטים לעשות.
רבי נחמן מברסלב סיפר סיפור על צדיק אחד שחווה עצבות לא רגילה. בסופו של דבר, הצדיק הזה נפל כל כך עמוק לעצבות ומרה שחורה עד שהוא לא יכול היה אפילו לזוז. הוא רצה לעודד ולהרים את עצמו מהמקום הזה, אבל שום דבר לא עשה אותו שמח או עורר בו השראה, ולו הקטנה ביותר כדי להתחיל להרגיש קצת שמח. לא משנה מה הוא ניסה לעשות, היצר הרע מצא בכל פעם סיבה לדכא אותו עוד יותר. בסופו של דבר, אחרי שניסה הכל, הוא ניסה לשמח את עצמו עם העובדה שהוא יהודי. זו סיבה לאושר בלי גבולות, כי גם היהודי הכי פשוט והכי רחוק – יקר וחשוב מאוד בעיני בורא עולם, ואי אפשר להסביר את זה במילים. בכל אופן, הצדיק העצוב הזה החל לשמח את עצמו עם הידיעה הזו, ואט אט, הצליח להרים את עצמו עוד קצת. ועם כל רגע שחלף הוא הרגיש יותר שמח עד שהגיע לדרגת שמחה ועושר עילאי כפי שחווה משה רבינו כשקיבל את התורה. עד כדי כך!
אנחנו כמו ילדים קטנים שההורים אוהבים בכל מצב! זה קשר נצחי!…
הסיפור של רבי נחמן הוא עמוק ומלא משמעות, כי כל שמחה שאדם משיג בגלל הישג כזה או אחר יכולה להיבחן בכל רגע נתון. לא משנה באיזה הישג מדובר, תמיד יהיו מגרעות, חסרונות ופגמים שיכולים להביא את האדם לידי עצבות. אבל להיות יהודי זו מתנה שבורא עולם בלבד נותן אותה. בורא עולם בכבודו ובעצמו עושה אותה, זו העבודה של אלוקים נטו כך שאין שום חסרון באושר והשמחה הזו. לא משנה איזה יהודי אתה – צדיק, רחוק, קרוב, באמצע – אין הבדל בשמחה ללא גבולות שבאה עם זה. אז תמיד יש סיבה לשמוח. זו הסיבה למה הצדיקים אוהבים את עצמם ואת אחרים. זו הסיבה למה בורא עולם אוהבת את העם שלו. לא בגלל שנתנו סכום כסף לצדקה, אט סיימנו את הש”ס או כל הישג אחר. לא משנה כמה אנחנו מתפללים או לומדים או עושים חסדים – זה אף פעם לא ישים את האהבה שלו אלינו על כף המאזניים, היא אף פעם לא תלויה בדברים האלה.
“ישראל אשר בך אתפאר”!
בורא עולם מתפאר בנו, כך הוא אומר בפסוק לעיל. הוא גאה בנו. אנחנו כמו הילדים הקטנים והחמודים האלה שמוציאים את ההורים מדעתם, אבל כשהם עושים משהו אחד קטן וחמוד אז ההורים כבר מטורפים מאהבה עליהם. זאת אהבה ללא תנאים. נכון, טוב ונפלא לזקוף לעצמנו הישגים, אבל זה לא אנחנו. אנחנו גדולים ונפלאים יותר מכל הישג. אנחנו עם ישראל. אנחנו שווים התפארות.
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
