השבוע פרשת לך לך – לך לעצמך. לך – תתקדם, לך לעצמך – כמו שרבי נתן מסביר, זה אומר להתחבר לעצמך, ללמוד להיות מי שאתה באמת. אחרת, איך תחיה את החיים שלך? אתה לא תחיה את החיים שלך אם אתה לא יודע מי אתה, זה הדבר הכי חשוב – לדעת מי אנחנו, מאיפה אנחנו מגיעים, ולאן אנחנו הולכים.
אברהם הגיע לארץ, וישר אחרי שהגיע, היה שם רעב והוא נאלץ לעזוב; הוא ירד למצרים. והתנסה שם; שרה נלקחה לבית פרעה. בסופו של דבר פרעה שלח אותם משם, והם חזרו לארץ משגשגת. הם חזרו לארץ שבה יכלו לחיות חיים טובים.
אולי יעניין אתכם גם:
הספרים של אברהם אבינו – פרשת השבוע לך לך
האם יש הצדקה להתנהגות שלנו? – פרשת השבוע לך לך
מלחמת אברהם מול המלכים
פרשת לך לך היא אחת הפרשות בו אירוע רודף אירוע. זה מתחיל עם אברהם שמחפש את ארץ ישראל; הוא הולך לפרעה במצרים, וחוזר, נפרד מאחיינו לוט, שהתחיל לגנוב מאחרים. ואז הפרשה ממשיכה עם מלחמת ארבעת המלכים נגד החמישה, איך הם לקחו שבויים – כמו חמאס, ואברהם רדף אחריהם והשיב את כל השבויים. הלוואי שנזכה לראות זאת במהרה בימינו, אמן. אבל הוא גאל את השבויים. הוא נלחם בקרב: ארבעה מלכים נגד חמישה. ארבעת המלכים ניצחו, ואברהם ניצח את כולם. היום אנחנו מתמודדים מול חמאס, חיזבאללה, החות’ים ואיראן, נכון? ארבעה מלכים. שה’ יעזור שנוכל לנצח את כולם. אנחנו לא צריכים את הארץ שלהם, רק שקט.
בכל אופן, אחרי כל זה, לאברהם יש את ברית בין הבתרים, שבה הוא לוקח בהמות ועופות מסוימות, מבתר אותן ועובר ביניהן. ככה היו כורתים בריתות אז. ואברהם ראה את עתיד עם ישראל. הראו לו שהם ילכו לארבע גלויות ושבסוף ישרדו וינצחו, ויוכלו לחיות בשלום ובביטחון בארצם.
ארבעה גלויות וקץ הגלות
נקודה מעניינת, יונתן בן עוזיאל, בפרק ט”ו פסוק יב’, אומר שאברהם אבינו ראה ארבע גלויות: 1) גלות בבל, 2) גלות פרס ומדי בזמן מרדכי והסתר, 3) גלות יוון, 4) והגלות האחרונה, היא פרס – איראן. הוא אומר שבסוף תהיה זאת איראן שתקום על היהודים, ובסוף תושמד לגמרי, בעזרת ה’ שנזכה לראות זאת בימינו, אמן. הם עם כל הטרוריסטים; הם רוצחים. שה’ יעזור שנזכה לראות את הסוף של איראן.
אחרי סיפורו של אברהם שראה את איראן כקץ הגלות, מגיעה לידתו של ישמעאל. ישמעאל נולד כשאברהם היה בן 86. רש”י אומר מוקדם יותר שאברם היה עקר ולא יכול היה להביא ילדים. “אברם” לא יכל, אבל “אברהם” יכול. אז איך ישמעאל נולד לאברהם? כדי ללמד אותנו, שישמעאל אינו באמת צאצא של אברהם אבינו. אברהם שאנו מכירים בתורה, איש החסד והמוסר, אינו אביו של ישמעאל. ישמעאל הוא בריאה נפרדת.
הגמרא במסכת סוכה אומרת שיש ארבעה דברים שה’ ברא והוא “מתחרט עליהם” כביכול: 1) היצר הרע, 2) הגהינום, 3) בבל – כל האכזריות שהייתה בזמן נבוכדנצר, 4) ישמעאל. כל מה שצריך זה להסתכל סביב. איפה שישמעאל נמצא, יש מוות והרס. בסוריה, מעל חצי מיליון הרוגים, ואף אחד לא אומר מילה; בלבנון, חיזבאללה הרס את המדינה. אני זוכר כילד, בשנות החמישים והשישים, לבנון נקראה “הריביירה של המזרח התיכון”. מדינה יפה. אבל הערבים הרסו אותה. יש את עיראק, לוב, מצרים, סודן, אלג’יריה, איראן. בכל מקום שבו רוצחים ללא הפסקה, זה כי הערבים שולטים שם.
“הריביירה של המזרח התיכון” – הרי לבנון
וישמעאל לכן הוא לא בנו של אברהם. יש ישראלים לצערנו שקוראים להם בני דודים, אבל הם לא. אין להם מקום בלב יהודי; אין להם מקום באנושות. אבל הם מזכירים לנו מהי פרס, מהי איראן, הערבים ההרסניים הללו, אלה הם צאצאיהם.
משמעות הברית בין הקב”ה לאברהם אבינו
אבל הפרשה מסתיימת בכך שה’ בא לאברהם ואומר לו, “אתה יודע מה? אני הולך לכרות ברית איתך ועם יצחק.” יצחק עוד לא נולד, אבל אני אכרות ברית איתך. הברית הזו היא מוסר. הברית היא ברית המילה, אך היא מסמלת מוסר. וזה מה שהעם היהודי הפך להיות. אנחנו הצאצאים האמיתיים של אברהם, ואנחנו צריכים להיות גאים בזה ולהבין שהעמדות שלנו הן עמדות מאוד חזקות של מוסר ושל הגינות. לא משנה מה העולם יגיד, אנחנו צריכים להיות זהירים במה שאנחנו אומרים ועושים. ובעזרת ה’, נעמוד בברית הזו, ונשמור על הברית שלנו עם ה’ חזקה, עד שה’ יגיד, סבלתם מספיק בגלות, הגיע זמן הגאולה שלכם. שה’ יעזור שנזכה לראות את הגאולה – ביאת המשיח, בניית המקדש – במהרה בימינו, אמן.
