יש דברים שקורים דווקא כשמגיעים לקצה, זה מה שקרה ליחיאל כאשר הגיע לקצה איטליה שם מתגלה הכרטיס הפלאי…
המסע של יחיאל התחיל בצרפת, משם התקדם ברכבת לאיטליה וחצה אותה לאורכה. הדרך הייתה ארוכה ויחיאל הבחין שבמשך זמן רב הם חולפים על פני שדות ענקיים של צמח בעל עלים רחבים. לאחר זמן מה של התבוננות, ובפרט אחרי שראה מחסנים בהם היו תלויים עלים רחבים אלו לייבוש, הבין שאלו שדות טבק, דבר שראה לראשונה בחייו.
האמונה בגויים נסדקת
באחת התחנות עלו שוטרים איטלקיים לרכבת, הם הבחינו ביחיאל שהיה נראה די “זרוק” והחלו לחקור תוך כדי חיפוש בתרמילו ובכל גופו. התנהגותם של השוטרים הייתה גסה ובפעם הראשונה בחייו הרגיש יחיאל את זרותם של הגויים. הוא אמנם חי בין גויים בכל מיני זמנים בחייו והיה רגיל בתרבותם כמו כל ישראלי שרחוק מתורה ומצוות שרוב תכני חייו מקורם בגויים, לכן חשב תמיד שאין שום הבדל בין יהודי לגוי, אבל המפגש הזה עם יחסם הנוקשה והגס של השוטרים האיטלקיים הזיז משהו בליבו, משהו שהוא עוד לא הבחין בו כל כך אבל בהמשך יצמח ויעשה עליו רושם.
כשהגיע לקצה איטליה, בירר את הדרך הנוחה להגיע לקורפו. הייתה זו הפלגה בספינת מעבורת שלקחה מעט מאוד זמן ותוך כשעתיים הוא כבר היה בקורפו. המעבורת יצאה לדרכה באשמורת הבוקר וכשהגיע לקורפו הייתה עדיין שעת בוקר מוקדמת ויחיאל חיכה שיפתחו את סוכנויות הנסיעות. בינתיים, קנה במעט כספו קפה והסתכל סביבו, חיפש איזו נקודת עניין ללא הצלחה. כשהחלו החנויות להיפתח, הוא ניגש למקום בו פורסמו נסיעות וטיסות וביקש לרכוש כרטיס טיסה מקורפו להודו, כשהוא מציין שלפי מה שמספרים “מכאן זה הכי זול” ואף ציין את הסכום שהוא מצפה לשלם.
“סליחה?!?” אמרו לו, “אין בכלל טיסות מקורפו להודו, תהיה מוכרח להתקדם לאתונה, וגם שם ספק אם תמצא כרטיס בסכום שבו אתה מצפה למצוא…”
אתונה?!? איך בכלל יגיע לשם, וכמה זה יעלה?… “ובכן, יש את הדרכים בהן התיירים נוסעים לאתונה וזה באמת יקר” אמרו לו, “אבל יש גם אוטובוס מקומי שעובר בתחילת דרכו על מעבורת ליוון ואחר כך דרך ההרים כשהוא עוצר בכל הכפרים בדרך, לוקח לו בערך 14 שעות – זה לא נוח אבל זה הכי זול…”
פרק א – מסע ההשגחה של יחיאל ודג הזהב
פרק ב – כשהמזל יודע
פרק ג – המפגש עם האדם המסתורי
אולי גם זה יעניין אתכם:
בשביל ההרים לאתונה – עיר הנמל האפורה
יחיאל הבין שאין לו ברירה – להישאר בקורפו אי אפשר וגם אין לו כסף מספיק למלון, וממילא הנסיעה שיוצאת אחר הצהריים ומגיעה לפנות בוקר תחסוך לו את הצורך לשלם על מקום לינה. כך מצא את עצמו מיודענו על אוטובוס מיושן מלא כפריים יוונים וגם כמה תיירים משונים, שמקרטע בהרים לכיוון אתונה. יחיאל כבר היה אחרי לילה שבו כמעט לא ישן בגלל המעבר בין איטליה לקורפו, ועכשיו היטלטל באוטובוס הישן עייף וגם רעב. כאשר עצרו באיזה “בית תבשיל” באחד הכפרים, הוא לא אוכל שיתאים לתקציב שלו והסתפק בקרקרים וטונה שהצטייד בהם בישראל.
סוף כל סוף האוטובוס הישן הגיע לאתונה. יחיאל ירד באזור הנמל ומיד פנה לחפש מקום מנוחה לעצמותיו הדואבות. הוא מצא איזה “מלון”, אם אפשר לקרוא כך למקום המוזנח והמלוכלך שעל פתחו התנוסס שלט “מלון”. האחראי על התשלום עדיין לא הגיע ובינתיים נתנו לו מפתח להניח את חפציו. עדיין היה מוקדם לגשת לסוכנות הנסיעות ויחיאל יצא להתבונן בנמל הענק ובפעילות הקדחתנית שבו.
הכרטיס הפלאי
בשעות הבוקר המאוחרות נפתחו כבר סוכנויות הנסיעות, אז החל החיפוש המייגע אחר הכרטיס “הזול” שפשוט לא היה בנמצא! אחרי שעבר שוב ושוב על כל הסוכנויות שראה באזור, וכמעט שהתייאש, נזכר שבאחת הסוכנויות הציע לו פקיד צעיר לבוא מאוחר יותר, אולי ימצא משהו. יחיאל לא חשב על זה משום שזה היה נשמע כמו הבטחה ריקה, ורק אחרי כל הניסיונות שלא צלחו החליט לחזור לשם בחוסר ברירה ובתקווה קלושה. השעה שעת צהריים שבה נסגרות הסוכנויות והיה עליו לחכות כמה שעות לפתיחתן מחדש.
כמה גדולה הייתה הפתעתו של יחיאל כאשר חזר לשם אחרי שעות ההמתנה המייגעות והמתוחות והסוכן בישר לו, שאכן ישנה טיסה לא יקרה כל כך! טיסה היוצאת בלילה שלמחרת משוויצריה להודו ועוצרת ביוון ויש בה מקום בשבילו להצטרף באמצע הדרך! במבט לאחור, הוא הבין שזה היה פשוט נס. בפרט שהתקשורת אז הייתה בפקסים וכל דבר לקח הרבה זמן, והפקיד – כך התברר לו – בא במיוחד בשבילו בשעות אחר הצהריים בהן הוא לא היה אמור לעבוד וחיכה לו כדי לבשר לו על מציאת טיסה המתאימה לו באופן פלא, כאילו נקבעה העצירה ביוון רק בשבילו.
המפגש עם יחסם הנוקשה והגס של השוטרים האיטלקיים הזיז משהו בליבו, משהו שהוא עוד לא הבחין בו כל כך אבל בהמשך יצמח ויעשה רושם על יחיאל….
מלון של אלפי כוכבים
נשארה רק בעיית הזמן שיחיאל היה צריך להעביר ביוון עד הטיסה. כאשר אתה תייר, זמן שווה כסף – אוכל, לינה ועוד. אמנם הטיסה לא הייתה יקרה בקנה מידה רגיל אבל ליחיאל, שתקציבו היה מצומצם באופן מחריד, היה זה כמעט כל כספו. הוא היה צריך לחשב גם את עלות הנסיעה בתוך הודו מניו-דלהי אל עבר הרי ההימליה הרחוקים. הטיסה תצא רק למחרת באישון לילה וליחיאל לא נשאר כסף אפילו לאותו “מלון” בו הניח חפציו, וגם בקושי לאוכל בסיסי.
הרבה ברירות לא היו לו ליחיאל, והוא רכש את כרטיס הטיסה וכבר התחיל “לשבור את הראש” היכן להעביר יותר מיממה באתונה המלוכלכת והמסוכנת. ושוב, נגעה בו יד ההשגחה הרחומה של אביו שבשמים כמו שכבר נגעה בו כמה פעמים בנסיעה זו, והתקיים בו “טרם יקראוני ואני אענה” (וכאן המושג “טרם” זה יותר מחצי שנה לפני שגילה יחיאל שיש מי לקרוא אליו…) – הסוכן שהיה עד לעניות המשוועת של התייר הצעיר התגלה שוב כשליח ההשגחה (מי יודע? אולי היה יהודי? אולי מלאך?) והציע לו הצעה מעניינת. יש ספינה היוצאת לאי קטן הנמצא בקירוב מקום, וחוזרת למחרת… הכרטיס להפלגה זו היה זול יותר מכל מלון, כך יוכל יחיאל להעביר את הזמן עד לטיסה במינימום הוצאות במקום מוגן יחסית, כאשר את הלילה יבלה על החוף באי התיירותי, עמוק בתוך שק השינה שלו במלון של אלפי כוכבים…
זו הייתה פשוט ישועה! באזור המלון שבו השאיר יחיאל את חפציו התנהלה פעילות בלתי חוקית מאוד מכוערת, וכבר ניסו שם לפתות את יחיאל להזדקק לשירותיהם האפלים. אם היה נשאר במלון עוד לילה אחד מי יודע מה היה עובר עליו. אילו רק היה יחיאל זוכה להבחין בהשגחה הצמודה שהייתה עליו, אולי היה מתעורר ולא היה צריך לעבור את מה שעבר כשבעה חדשים אחר כך במדבריות הודו, לו רק כדי להתעורר משנתו העמוקה.
איך זה מרגיש לישון במלון של אלפי כוכבים ולא “רק” חמישה?….
הדייג הזועם
יחיאל עלה בזמן המיועד על הספינה, מצא מקום לשק השינה בין עוד טיילים זרוקים כמוהו, ניסה קצת לישון ללא הצלחה וכבר הגיעה הספינה לאי. הוא היה כבר עייף עד מוות. כמעט בלי אגורה לפורטה. כבר כמה ימים שהאוכל שלו מסתכם בעיקר מכמה קרקרים וטונה שארז ברגע האחרון. עייף מחוסר שינה ומדאגה הוא סירך דרכו מהנמל אל החוף והחל מקיף אותו, על מנת למצוא מקום מבודד כדי לפרוש את שק השינה שלו. בסוף מצא מקום הממוקם ממש מול העיירה הקטנה, בין כמה סלעים שהיוו מסתור מהרוח ומעיני זרים החליט להקים את ה”מחנה” שלו.
מהר מאוד הייתה כבר מדורה דולקת וקפה על הפינג’ן, וסוף סוף קצת מנוחה ו”קצת הרגשה של טיול לכל הרוחות…”, כך יחיאל במחשבתו… אבל זה לא ארך זמן רב. זמן קצר אחרי הדלקת המדורה הגיע דייג זועם בסירה קטנה והחל לצעוק על יחיאל בשפת המקום. יחיאל לא הבין מה הוא רוצה ממנו? אולי יש פיקוח על החופים לא לישון שם? אבל הוא ראה בתחילת הסיבוב על החוף כמה טיילים שמתמקמים שם גם הם. הדייג המשיך לצעוק ורק אז יחיאל הבחין במילה החוזרת על עצמה “פוקה! פוקה!”. אצבעו של הדייג הצביעה על המדורה שהדליק, וכן קצת הכרות עם השפות הלטיניות הבהירו ליחיאל מהר מאוד מה הבעיה – האש! “פוקה” פירושו אש! הדייג מחה על הדלקת המדורה ויחיאל הבין שכפי הנראה זה מזיק לו, כי הדגים נמשכים אל אור המדורה!
יחיאל לא ידע מה לעשות. היה די קר והוא היה זקוק לחום המדורה. הוא ניסה להרגיע את הדייג ולהסביר לו בתנועות ידיים שתיכף הוא ילך לישן ויכבה את המדורה, הדייג לא נראה משוכנע ועזב את המקום בזעף תוך כדי הפטרת מילים לא מובנות בהבעה של איום. יחיאל לא ידע אם הוא יזעיק אחראי או שוטר אבל הוא לא הספיק לחשוב הרבה, מהר מאוד הוא נרדם לצד המדורה הדולקת והתעורר רק כשאור השמש כבר האיר. בחסדי השם, שום דבר לא קרה – שוב בורא עולם היה איתו למרות שהוא אפילו לא חשב על זה לרגע.
להטוטן אופנועים בעל כורחו
יחיאל היה צריך להעביר את רוב היום באי והוא התקדם לכיוון העיירה הקטנה. כבר מזמן סיפרו לו חבריו שביוון והאיים השייכים לה אין הגבלה בחוק על שימוש באופנוע. הוא ראה מקום שבו משכירים אופנועים והחליט לשכור אחד ולטייל באי. למותר לציין שיחיאל לא ידע כלל לרכב על אופנוע, אבל סמך על החוש הטבעי שיוכל להשתלט על הכלי הפשוט איכשהו. ההשכרה לא הייתה יקרה ויחיאל יכול היה להרשות לעצמו כשלוש שעות השכרה. הוא נטל את האופנוע שלא היה אלא סוג של טוסטוס קטן, קיבל הדרכה קצרה לגבי תפעולו, אזהרה לגבי אחריות על נזקים שיהיו אך ורק עליו ו… יצא לדרך.
יחיאל החליט לנסוע לכיוון ההרים, כאשר הוא שומר כל העת על סימני הדרך כדי לא ללכת לאיבוד. אחרי שטייל כך בכבישים המתפתלים החליט לחזור כדי לא לעבור את זמן ההשכרה. כשהגיע בחזרה לעיירה, נשאר לו קצת זמן והוא עצר בבית קפה קטן לקנות לו שתייה. אחרי ששתה והיטיב את ליבו חזר יחיאל אל האופנוע שחנה ליד בית הקפה במקום שהיו מפוזרים שולחנות קטנים שסביבם ישבו אנשים כשהם שותים ואוכלים בשלווה תיירותית. ואז זה קרה שוב – יד ההשגחה הופיעה!
כאמור, יחיאל לא שלט על הכלי היטב ועד עכשיו הוא נסע ברציפות בלי עצירה מרגע שקיבל את האופנוע. עכשיו, הייתה זו בסך הכל הפעם השנייה שהוא צריך להתחיל נסיעה ממצב של עמידה… הוא התיישב על מושב האופנוע, התניע את המנוע, שילב את ההילוך בידית האופנוע ולחץ בעדינות על הגז. משום מה, ההילוך לא השתלב מיד ויחיאל לחץ קצת יותר על הגז. לפתע השתלב ההילוך בזמן שהמנוע היה מואץ ביותר! גלגלו הקדמי של האופנוע התרומם באוויר והאופנוע זינק כך בגלגל מורם אל בינות לשולחנות! יחיאל המופתע והמבוהל לא הספיק להבין מה קורה אתו, הוא כבר ראה את עצמו מתנגש בסועדים ומתהפך, אבל בדרך לא מובנת, עשה האופנוע כמה פיתולים לולייניים בין השולחנות בלי לפגוע באף אחד מהם, רק אז ירד הגלגל הקדמי בחזרה לארץ והאופנוע טס אל הכביש כשיחיאל בקושי מייצב אותו, עד שחזר למסלול נסיעה טבעי כשהוא משאיר את בית הקפה על יושביו המבוהלים הרחק מאחור…
יחיאל המתנשף והמבוהל נעצר במרחק מה כדי להסדיר את פעימות ליבו. כמעט היה זה סוף מאוד לא נעים למסעו, והיה ראוי לו להפטיר את המילים “איזה נס!” אבל יחיאל המסכן, שהיה שקוע בשינה עמוקה מאוד של הסתרת האמונה, לא חשב על זה כלל. הוא אולי חשב משהו כמו “איזה מזל”, נשם לרווחה, ונסע להחזיר את האופנוע לחברת ההשכרה.
האם הקב”ה חלילה אמר נואש מבנו הרחוק ממנו כל כך? כלל וכלל לא – בהמשך המסע הראה את השגחתו, את רחמיו ואת שמירתו הניסית והפלאית על יחיאל שוב ושוב, עד שבסוף יחיאל התחיל להתעורר! אבל לעת עתה, המשיך יחיאל במסע ההשגחות כעיוור שאינו רואה כלל את מה שקורה לו. לפנות ערב הוא חזר לספינה שחזרה לאתונה. כשירד ממנה נסע מיד לשדה התעופה, שם היה צריך לעלות על הטיסה להודו בשעות הבוקר המוקדמות. על המשך הרפתקאותיו בפרקים הבאים…