עטוף בתפילה

עטוף בתפילה

“היזהר מאוד לכבד את הטלית הזו, כי כמו מספר שערות שיש בטלית הזו כך שפכתי דמעות עד שידעתי מהי טלית!…”

מסופר שפעם אחת רבי נחמן לקחת איתו את אחד מתלמידיו הקרובים לתפילה בחוץ. כשהגיעו לנקודת הכניסה של מערה וולקנית ישנה הנסתרת למחצה בין השיחים, הוא סימן לו שהם צריכים להיכנס ולעשות בה את ההתבודדות שלהם.

ברגע שנכנסו לחלל המערה, רבי נחמן התיישב על הארץ והוציא את סידור התפילה הקטן שלו “שערי ציון” שהיה אהוב עליו מאוד. הוא היה מלא בתפילות רבות לכל מיני מצבים שונים בחיים עליהן אהב לחזור שוב ושוב. רבי נחמן החל לבכות על הדפים, ותלמידו יכול היה לשמוע מדי פעם את האנחות והגניחות שיצאו מעומק ליבו של רבו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

גן עדן בחמש דקות

בקצב התופים שלי

ממה אתה מפחד?

הכיסא של רבי נחמן

התלמיד היה נטוע במקומו. תפילותיו של רבי נחמן היו מלאות ברגשות עמוקים וניכר היה שהוא כל כך שקוע בתפילה שלו, עד ששכח לחלוטין שיש איתו עוד מישהו במערה…

שעה אחרי שעה רבי נחמן המשיך להתפלל במסירות נפש כאילו העולם שבחוץ חדל להתקיים. התלמיד יש בשקט בצד, נלהב ממה ששומעות אוזניו.

רבי נחמן היה שקוע בתפילה שלו, עד ששכח לחלוטין שיש איתו עוד מישהו במערה…

היום חלף כשלפתע רבי נחמן הרים את עיניו וביקש מהתלמיד, “בבקשה צא החוצה ותראה מה השעה, איפה אנחנו אוחזים ביום”. הוא חשב שהגיע הזמן לתפילת מנחה, אולם להפתעתו של התלמיד השמש לא רק שחלפה בצהריים היא כבר עמדה לשקוע! צללי הדמדומים כבר התקבצו על פני השדות. יום שלם חלף ואף אחד מהם לא הרגיש את הזמן בכלל.

כזה היה טיבה של התפילה של רבי נחמן.

“שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁפַּעַם אֶחָד נָתַן הַטַּלִּית הַיָּשָׁן שֶׁלּוֹ בְּמַתָּנָה לְאֶחָד מֵחֲשׁוּבָיו. עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל לְהָאִישׁ הַזֶּה שֶׁנָּתַן לוֹ הַטַּלִּית שֶׁלּוֹ: הִזָּהֵר מְאֹד לְכַבֵּד הַטַּלִּית הַזֶּה, כִּי כְּמוֹ מִסְפַּר שְׂעָרוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּהַטַּלִּית, כָּל כָּךְ דְּמָעוֹת שָׁפַכְתִּי עַד שֶׁיָּדַעְתִּי מַהוּ טַלִּית” (שיחות הר”ן, קעב).

אנקדוטה זו מאשרת אמירה נוספת שפעם אמר רבי נחמן על עצמו: כל הישג רוחני שהשיג יצא לפועל רק אחרי ששפך אינסוף דמעות ותפילות לבורא עולם שיעזור לו!

אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיווכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.