היום יותר מתמיד, ובמיוחד בתקופה של שלושת השבועות, אנחנו צריכים לראות את תמרור ה’עצור’ קרוב מאי פעם לפני שאנחנו מוכיחים. כי הביקורת היא עניין של ריח. מריחים את זה?
הדבר הכי נורא שיכול לקרות לנו הוא – כשמישהו מוכיח אותנו בצורה לא נכונה. מן הסתם, אנחנו ‘מודים באשמה’ ואומרים שטעינו, אבל ‘מי הוא/הם בכלל שיגיד/ו לנו את זה?’… וגם אם זו דמות סמכותית שאנחנו מקבלים ממנה, עדיין, זה קשה מאוד להוכיח כראוי מבלי להשאיר את המוכח עם רגשות כבדים, תחושת התנגדות ואי נעימות.
למעשה, עניין זה בא לידי ביטוי בצורה הכי כואבת עד שקשה לתאר כמה זה באמת כואב, בעיקר כשמדובר בתוכחה של הורים כלפי ילדים ומורים כלפי תלמידים. הורים ומורים, לתשומת ליבכם!
פניתי לרבי נחמן, לספרו – ליקוטי מוהר”ן (חלק ב, תורה ח) כדי להבין מה הוא אומר על עניין התוכחה, ומצאתי את הדברים המדהימים הבאים:
“אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא י”ט): “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶך” אַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (כ”ה הגי בע”י) (עֵרְכִין טז:) “תמה אֲנִי, אִם יֵשׁ בַּדּוֹר הַזֶּה מִי שֶׁיָּכוֹל לְהוֹכִיחַ” וְאִם רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר זאת בְּדוֹרוֹ, כָּל שֶׁכֵּן בַּדּוֹר הַזֶּה שֶׁל עַכְשָׁיו כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם וְעַל יְדֵי זֶה הוּא מַחֲלִישׁ אֶת הַנְּשָׁמוֹת שֶׁלָּהֶם וְעַל יְדֵי זֶה נִפְסָק הַשֶּׁפַע מִכָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּאֵלּוּ הַנְּשָׁמוֹת כִּי עִקָּר יְנִיקַת הַנְּשָׁמָה הוּא מֵהָרֵיחַ (בְּרָכוֹת מ”ג:) מִנַּיִן שֶׁמְּבָרְכִין עַל הָרֵיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘כּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ’”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
תוכחה וביקורת לא נכונה מחלישה את האדם. ולא רק, אלא גם גורמת להפסקת השפע מכל העולמות התלויים בנשמה שלו, כי הנשמה יונקת בעיקר מהריח! לא מהאוכל והשתייה הגשמית. מהריח!
“אַף עַל פִּי שֶׁתּוֹכָחָה הוּא דָּבָר גָּדוֹל וּמֻטָּל עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה בּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כַּשּׁוּרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא י”ט): “הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶך” אַף עַל פִּי כֵן לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ…”
אבל כשהתוכחה או הביקורת נעשות בצורה נכונה ולרווחת ותועלת השומע אותה, קורה משהוא אחר לגמרי, כפי שאומר רבי נחמן בהמשך דבריו:
“אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ רָאוּי לְהוֹכִיחַ אֲזַי אַדְּרַבָּא, הוּא מוֹסִיף וְנוֹתֵן רֵיחַ טוֹב בְּהַנְּשָׁמוֹת עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ כִּי הַתּוֹכָחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת הַתּוֹכָחָה שֶׁל משֶׁה, שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁעַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ נָתַן בָּהֶם רֵיחַ טוֹב בִּבְחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים א): ‘נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ”‘.
רק עם הקול שלו הוא מוסיף ריח יפה לנשמה השומעת את התוכחה, ועל ידי זה אותו אדם חוזר לאלוקיו, כלומר מתקרב לבורא עולם.
מה קורה כאן?
קול זה הכל, והתוכחה מקבלת כיוון אחר לגמרי. והכי חשוב, ריח טוב!
בכנות, אני לא באמת בטוח ומבין איך בדיוק נעשית העבודה הפנימית של הנשמות שלנו וכל מה שקשור לתזונה שכל כולה היא רק ריח, אבל הבנתי שיש כאן משהו עמוק ויקר ערך בדבריו של רבי נחמן: אנחנו צריכים אחד את השני ואנחנו חיוניים מאוד אחד להצלחה של השני!
אף אחד לא אוהב שמוכיחים אותו. זו סיבה מספיק טובה לנקוט במשנה זהירות לגבי את מי אנחנו מוכיחים ואיך אנחנו עושים את זה, ואם בכלל אפשר לעשות את זה. הרי אמר רבי נחמן את מה שרבי עקיבא אמר: “תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח” כל שכן בדור של רבי נחמן, שאל שומעיו הופנו הדברים, וכל שכן כפול רק השם יודע כמה – בדור שלנו!
ולא רק, אנחנו מסוגלים לעבוד ביחד. זאת פריבילגיה אדירה ואחריות מדהימה! אנחנו יכולים לבנות אחד את השני או חלילה ההיפך – להרוס, הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים בכלל לחשוב ולצייר בדמיון שלנו.
בואו נתפלל שננצל את ההזדמנויות הללו בצורה חכמה ונבונה ונעשה שינוי חיובי בחיים של אנשים, ובעיקר בחיים של היקרים לנו.
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה , תיהנו!