הפחד הסוחף מעין הרע נוגע כמעט בכל אדם. איך מתמודדים עם זה, ומה זו בכלל עין הרע? והאם זו אמונה טפלה או לא?
כידוע, יש ‘עין טובה’ ו’עין רעה’. שני המונחים קיימים מזה אלפי שנים ומצויים הן בתנ”ך והן בתלמוד, שם הם משמשים קני מידה לשיעור קומתו של אדם.
אברהם אבינו שימש כאבטיפוס לבעלי עין טובה, הוא ביקש תמיד את הטוב אצל זולתו ולא חש קנאה או שנאה כלפיו.
לעומתו, בלעם שנתפס כדוגמה קלאסית ואבטיפוס לבעל עין רעה – הוא ביקש תמיד למצוא פגם אצל זולתו, וחש קנאה כלפיו על נכסיו או על מעמדו (ראו אבות ה, ט).
כאשר התלמוד מתייחס לעין הרע, הוא משייך לה כוחות מיסטיים כמעט. כאשר אדם מביט ברכושו של הזולת וקנאה בעיניו, הוא יכול לגרום לכך שיקרה רע לזולתו. מסיבה זו, אוסר עלינו דין התורה לבנות את ביתנו קרוב מדי לבית שכננו. על שכנים לשמור מרחק סביר ביניהם, או לכל הפחות, לבנות בתים כך שמרחק ומרחב חוצצים ביניהם (בבא בתרא ג, א).
עין הרע – מובנת בדרך כלל כהבטה על הזולת בכוונה שיקרה לו רע. כלולה בה גם חמדת רכושו, צער על הצלחותיו (כאילו גורעת הצלחת הזולת בדרך כלשהי מיכולתנו להצליח בחיינו), קטנוניות ועוד.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שעין הרע מגבירה את קצב הנשימה. בדרך כלשהי, יחס של קנאה וכעס המופנה כלפי הצלחתו של הזולת גורם לאדם לנשום בקצב מוגבר (ליקוטי מוהר”ן חלק א נה, יג).
התלמוד מלמד אותנו (סוטה לח, ב): “אין נותנין כוס של ברכה לברך אלא לטוב עין, שנאמר (משלי כב, ט): “טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל”, אל תקרי ‘יבורך’ אלא ‘יברך'”. לעומת זאת, יש להיזהר מפני בעלי עיניים מקנאות ומקמצות, כפי שהמזהיר שלמה המלך (שם כג, ו): “אל תלחם את לחם רע עין”.
לא מדובר רק באמונות טפלות. כמו שעין טובה מסוגלת לברך, כך מסוגלת עין רעה לקחת.
מקור כוחה של עין הרע הוא הקנאה: כשמביטים בחמדה על רכושו של הזולת, אם הוא אשם בדרך כלשהי בניצול כספו לרעה או אם אינו ראוי לעושר שבחלקו, הוא עלול חלילה לאבד את רכושו. הדרך שבה אנו מתייחסים אל רכוש הזולת עלולה לעורר דינים, משפט אלוקי, נגדו. בדרך זו, כאשר מביטים בנדיבות על רכושם של אחרים אנו יכולים, מתוך מבט עינינו בלבד, להביא עליהם ברכה.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שעין הרע מגבירה את קצב הנשימה. בדרך כלשהי, יחס של קנאה וכעס המופנה כלפי הצלחתו של הזולת גורם לאדם לנשום בקצב מוגבר!
כשנזכרים שהעיניים שלנו הן אכן חלונות למחשבה, גוברת משמעות ‘עין הרע’. ומלמד רבי נחמן:
הזיכרון תלוי בעיניים, כמו שכתוב (שמות יג, ט): “ולזיכרון בין עיניך”. כדי להבן על הזיכרון, על האדם להתגונן תחילה מפני עין הרע – ממחשבות רעות על זולתו, מקנאה ומשאר דרכי שלילה. עין הרע עלולה להיק לא רק למי שהיא מופנית כלפיו, אלא גם למי שיוצר אותה – וזאת במידה רבה עוד יותר! ובנוס, טיפוחה של עין הרע מביאה לשכחה (ליקוטי מוהר”ן חלק א נד, ד).
ובכל זאת, איננו צריכים לחיות בפחד מתמיד מפני עין הרע, מעינם של אחרים העלולים לאחל לנו רע . רבי נחמן מלמד שאם אנו מרגישים חסרי אונים מול עין הרע, עלינו לנוס מפינה. אולם, אם אנו מבינים את מהותה של עין הרע, אז מעשינו יכולים להיות יעילים עוד יותר – נוכל לתקן ואתה.
העיניים הם חלונות למחשבה, לכן תחשבו טוב ויהיה טוב ותראו טוב!
למשל, אדם עלול להפנות עין רעה נגד מעמד זולתו בחיים. עין רעה זו נובעת ממידת מלכות נפולה (מלכות נפולה מובילה לדימוי עצמי נמוך ולרצון ולהוריד אחרים ממעמדם כדי להתקדם). כדי לתקן את מידת המלכות הנפולה שלו, על האדם לשאוף לרומם את מלכות הבורא – על ידי לימוד תורה או על ידי הפצת שמו של בורא העולם בעולם בדרכים אחרות. כך מפגין האדם את נאמנותו לאלוקים, ולא לצורך הפרטי שלו בהתפארות. על יד זה הוא עושה לתיקון העין הרעה של המלכות הנפולה בשורשה ממש (ליקוטי מוהר”ן חלק א נד, ד).
העין החומדת
שם העין כשם האות עי”ן. הגימטרייה של האות עי”ן הוא שבעים – 70, כמו מספר נפשות בית יעקב שירדו למצרים (בראשית מו) ושבעים הפנים של התורה. כמו כן, זהו מספרם של אבות הטיפוס של אומות העולם ושל שבעים המידות הרעות.
מבין כל המידות הרעות של כל אומות העולם, הפקרות מוסרית היא הנפוצה ביותר והמזיקה ביותר. עם ישראל מחויב, אם כן, לשמור על טהרה מוסרית על דיי התגברות על תשוקות מופקרות. כך נצטווינו בקראית-שמע (במדבר טו, לט): “ולא תתורו… אחרי עיניכם”. התלמוד (ברכות יב, ב) מפרשת זאת כהוראה להישמר מפני מחשבות זימה.
זו סיבה נוספת לכך שאנו נוהגים לכסות את העיניים שלנו בעת אמירת קריאת-שמע. כאשר אנו מכסים את העיניים שלנו במטרה להתגבר על תשוקותינו, אנו מבטלים את השפעתה החזקה של זימת שבעים האומות. כיסוי העיניים “מכסה” למעשה גם על העין הרעה של שבעים האומות ומגן עלינו מפני השפעתה (ליקוט מוהר”ן חלק א לו, ב-ג).
כלי נוסף המגן עלינו מפני תאוות הזימה הוא מצוות ציצית, לכן בעת אמירת קריאת-שמע אנו מביטים גם בציציות שלנו. הדבר נובע מכך שהמילה ‘ציצית’ קרובה למילה ‘להציץ’. הפעלת עינינו כדי להביט בציצית משמשת כמגן יציב מפני מחשבות זימה (שם ז, ד-ה).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה , תיהנו!
