“עדיף למות מאשר ליפול בידיו של המלך האכזר, ואולי בכל זאת אשרוד במבצר המים”… הייתה ההחלטה של בת המלך כשרצה לתוך מבצר של מים. כך בדיוק הרגישו בני ישראל כאשר פרעה ומצרים גייסו את כל כוחותיהם ורדפו אחריהם.
פרשת השבוע היא פרשת בשלח. כפי שראינו בפרשיות הקודמות – וארא ובא, לאחר עשר מכות מופלאות שהשם הכה את מצרים, פרעה ומצרים שלחו את בני ישראל ללא תנאים. בני ישראל יצאו ביד רמה ופנו למדבר. לא עברו ימים ספורים ולפרעה נודע שבני ישראל לא מתכוננים לחזור למצרים, הם פשוט לא מתגעגעים אליו… התורה מספרת: “ויוגד למלך מצרים כי ברח העם וייהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו… וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חונים על הים… וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה’. ויאמר ה’ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו… ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה” (שמות יד, ה-טז).
נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ במסירות לתוך הים, המים הגיעו לצווארו והוא צעק: “הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש”, ואז נבקע הים. בני ישראל עברו ביבשה בתוך הים והמצרים בעקבותיהם, אך המים שבו וכיסו את המצרים והם טבעו בים. בני ישראל הודו לה’ על הצלתם: “אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה’” (שם טו, א). אך מיד לאחר מכן: חסר מים לעם והם מתלוננים, חסר לחם ושוב מתלוננים. מה ההסבר לכל זה?
אולי גם זה יעניין אתכם:
נתבונן בסיפור הפרשה מזווית מעניינת ומרתקת. כידוע, רבי נחמן חיבר ספר שנקרא “סיפורי מעשיות”, ובדרך סיפורית ומליצה הוא סיפר על מלכים ורוזנים, נסיכים ואגדות, וקיפל בהם רמזים מהסודות הנפלאים ביותר בתורה. בסיפור ‘שבעת הקבצנים’ הסיפור של היום השישי מספר רבי נחמן:
מעשה במלך שחשק בבת מלך והתאמץ מאוד להשיגה, לאחר תחבולות ופיתויים רבים הוא הצליח להשיגה. לילה אחד הוא חלם שהיא קמה נגדו והורגת אותו. הוא קם בבוקר נסער וקרא לפותרי חלומות. למגינת ליבו, כולם פתרו לו את החלום כפשוטו, שהיא תתקומם נגדו ותהרוג אותו. החלום הציק לו מאוד והוא לא ידע מה לעשות איתה. להרוג אותה – צר לו, אחרי הכל היא לא עשתה לו כלום, ובנוסף הוא מאוד רצה אותה. לשחרר אותה – לא בא בחשבון אחרי שהוא כל כך טרח להשיגה. היא גם עלולה להינשא למישהו ואז יקל עליה להרוג אותו כמו שהוא חלם. כך הוא התלבט ולא ידע לתת עצות לנפשו. בינתיים, בת המלך הבחינה שאהבתו אליה נפגמה, וגם אצלה התפתחה שנאה כלפיו עד שיום אחד היא קמה וברחה.
נחשון בן עמינדב היה הראשון שקפץ במסירות לתוך הים, המים הגיעו לצווארו והוא צעק: “הושיעני אלוקים כי באו מים עד נפש”, ואז נבקע הים! – כשצריך, קופצים!
היא הגיעה למבצר שכולו עשוי ממים. הקירות, הרצפה, התקרה, הכל עשוי ממים. המבצר המופלא היה מוקף עשר חומות של מים. היא נעצרה בפתח חומות המבצר. להיכנס שם בוודאי אי אפשר, כי אפשר להיטבע במים. בינתיים, המלך הבחין שהיא ברחה מהארמון, גייס את חילותיו ויצא אחריה במרדף. הוא השיג אותה עומדת בסמוך למבצר המים. כאשר היא הבחינה שהמלך רודף אחריה, היא חשבה: “עדיף לי למות מאשר ליפול שוב בידיו, ואולי בכל זאת אנצל בנס ואצליח לשרוד במים. היא עברה את כל החומות והחלה להיכנס לתוך המבצר, כאשר המלך ראה שהיא בורחת לתוך המבצר, הוא ירה לעברה עשרה חיצים. היא הצליחה איכשהו להיכנס למבצר, אך החיצים הארסיים פגעו בה והיא נפלה מעולפת. המלך האכזר רץ בעקבותיה למבצר, אך ברגע שהוא הניח את כף רגלו על הרצפה שהייתה מים, הוא טבע יחד עם כל חילו. בת המלך נשארה שם מעולפת. היו כמה שהתיימרו להציל אותה ולרפאות אותה, אך היה שם אחד שאמר שרק הוא בכוחו להציל את בת המלך ולהבריא אותה…
רבי נתן מקשר סיפור מופלא זה לפרשת השבוע:
הנשמה של כל יהודי נקראת בת מלך, מכיוון שנשמתו מקורה בכיסא הכבוד של המלך הקדוש-ברוך-הוא. כל נשמה תפקידה להאיר את האור האלוקי, אך היא נתפסת בידיו של “מלך זקן וכסיל” – כינוי ליצר הרע המנסה לכבוש אותה תחת ידיו. זה נכון ביחס לכל נשמה, זה נכון גם ביחס לכללות עם ישראל כאשר נתפסו תחת יד פרעה. פרעה רצה לכבוש את הנשמות היהודיות תחתיו ולהשכיח מהן את מקורן ואת תפקידן. וכמו שפרעה הטעה את עם ישראל תחילה בדברי חנופה וחלקלקות שכוונתו להיטיב להם, כך גם נשמות ישראל טעו תחילה באהבה שמקורה בתאוות הגוף ונתפסו לאשליה שפרעה והיצר הרע השותפים הטבעיים שלהם.
נס קריעת ים סוף – לעם ישראל הוא נפתח והם עברו בו בשלום, ועל המצרים הוא נסגר והטביע גם את פרעה…
אך בדיוק כמו בסיפור, שהמלך האכזר חלם שיום אחד היא תהרוג אותו, כך גם כוחות הטומאה יודעים שיום אחד הרומן הזה ייגמר, נשמות ישראל ייצאו תחת ידיהם וזה יהיה הקץ שלהם, כדברי הנביא: “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ”. במקביל, אצל נשמות ישראל מתרחש תהליך דומה: האהבה הישנה שמקורה בתאוות הגוף נפגמת, הנשמה מתעוררת ומחליטה להתנתק מכוחות הטומאה ולברוח למחוזות הקדושה. אך דווקא אז כוחות הטומאה מבינים שזה הסוף שלהם, הם מגייסים את כל כוחותיהם ויוצאים למרדף אכזרי אחרי הנשמה האומללה להשיבה לחיקם.
בינתיים, הנשמה מחפשת מפלט ומגיעה ל’מבצר של מים’ דבר המרמז על ה’דעת’ כדברי הפסוק: “כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”. לא כל אחד יכול להיכנס לשם בלי לטבוע. יש שם עשר חומות של מים, שהן מקבילות לאמונה, ורק מי שיש לו את כוחות האמונה יכול להבקיע דרך החומות הללו, להגיע למים ולהישאר שם בבטחה בלי לטבוע.
בדומה לסיפור בת המלך, פרעה רדף אחרי בני ישראל והשיג אותם חונים על הים, המצרים ירו לעברם חיצי בליסטראות. התורה מספרת שענן ה’ הגן על עם ישראל מהחיצים, ועם ישראל נכנס לתוך הים וניצל. למרות זאת, הארס של (עשרת) החיצים כן השיג אותם וגרם להם עילפון רוחני, כמו שכתוב “ועבר בים צרה”, גם בתוך ההצלה של קריעת ים סוף עדיין הייתה צרה – ארס הכפירה שגרם להם אחר כך למרידה, עשרה ניסיונות שעם ישראל ניסו את הקב”ה במדבר.
כך בכל יום ובכל עת. כאשר הנשמה חומקת מכוחות הטומאה, הם מנסים לשלוח את חיצי הרס, להרוס מבפנים. עד שהרפואה תהיה בשלמות, נשתדל להקשיב לעצות הצדיקים ולהתקרב אליהם וכך נינצל מההשפעות הזרות של הכפירה. רק לעתיד לבוא, הרפואה תהיה בשלמות. אז נינצל לחלוטין מההשפעות הזרות של הכפירה, והאמונה והדעת בהשם תהיה בשלמות, כמו שכתוב: “ומלאה הארץ דעה את השם”, אמן.
(על פי ליקוטי הלכות, תולעים ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם