לפעמים, כל מה שצריך כדי לקבל את העצה הנכונה הם רק סופת גשמים, סלע מלא בוץ ומפגש מתוק עם זקן וכלב לבן. אה, כן. ופוסט.
באותו יום התחלתי לתהות מתי אוכל ליישם את העצות שאספתי לאורך כל הדרך בעניינים הרוחניים שלי, שאת רובן אני חייב לדוד המלך ועל ספר התהילים הנפלא שחיבר, ליד הסלע הסמוך לנהר המקסים שם חוויתי אותן.
סופת גשמים מסיבית גרמה למפלס המים לעלות ולכסות כמעט לחלוטין את הסלע שלי, זה שאני כל כך אוהב לשבת עליו וליהנות מההשראה הרוחנית שאני מקבל שם.
שבוע לאחר מכן, זה מה שקרה שם.
כאשר מפלס המים ירד שבוע לאחר מכן, הסלע היה מכוסה בבוץ ולא יכולתי לשבת עליו. הלכתי לחפש מקום אחר כדי להתפלל את התהילים במהלך הפסקת הצהריים שלי. תוך כדי הליכה מצאתי ספסל נחמד מאבן ליד כמה עצים לא רחוק ממנו, מהסלע שלי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“זה בהחלט מקום נחמד להתפלל תהילים ולעסוק בתלמוד, נכון?” אמר לי זקן חביב שהגיע פתאום עם הכלב הלבן החמוד שלו. אחרי שיחה קצרה הוא שאל שוב אם אני לומד תלמוד, כלומר גמרא. “לא, רק תהילים” השבתי.
האמת, המפגש עם הזקן והכלב הלבן לא ממש העסיק אותי אלא רק מאוחר יותר, כשחזרתי למשרד ונכנסתי לאתר שאתם קוראים בו את המאמר הזה, כשאותו פוסט תפס את עיניי. היה שם מסר מקסים ומתוק עם הצורך ללמוד גמרא בכל יום. בהמשך היום הפוסט הזה הדהד בתוכי.
כבר שישה חודשים שאני לא לומד גמרא אחרי שהגעתי למסקנה שזה פשוט לא בשבילי. הבנתי שלימוד משנה יומית מספיקה לי כדי לכסות את בסיס לימוד התורה שבעל פה. אחרי הכל, עדיין לא סיימתי את כל המשנה ובפרקי אבות (ה, כה) נאמר שהייתי צריך להתחיל לעשות את זה כבר בגיל עשר!…
האמת, המפגש עם הזקן והכלב הלבן לא ממש העסיק אותי אלא רק מאוחר יותר, כשחזרתי למשרד ונכנסתי לאתר שאתם קוראים בו את המאמר הזה, כשאותו פוסט תפס את עיניי…
בבוקר שלמחרת, בהתבודדות, הייתה לי תחושה חזקה מאוד שאני באמת צריך להתחיל ללמוד גמרא ושהלימוד היומי שלי לוקה בחסר בלעדיה. במשך השעה כולה דיברתי עם בורא עולם על ההרגשה הזו ושאלתי אותו אם היא חזקה ובאמת מגיעה מתוכי באמת. רציתי להיות מסוגל להבין אם הרצון הזה בא מהצד הטוב שלי – יצר הטוב, או שמא זה יצר הרע שרוצה להכביד עלי ולגרום לי לרדוף את עצמי בזמן שאני עדיין לא מוכן.
שעת ההתבודדות התקרבה לסיומה ואז הגעתי למסקנה שזה אכן משהו שאני צריך לעשות, ושההרגשה הזו מגיעה מהמקום של היצר הטוב שלי. הבנתי גם שבאמצעות אמירת התהילים כל יום אני יכול לגשת לעצה שאני צריך.
לפעמים, כל מה שצריך כדי לקבל את העצה הנכונה שתוביל לשינוי בחיים הם רק סופת גשמים, סלע מלא בוץ ומפגש מתוק עם זקן וכלב לבן חמוד. אה, כן. ופוסט.
הניסיונות שלי ללמוד גמרא בעבר תמיד נכשלו, כי רציתי להספיק כמה שיותר ביום אחד. בעבר, ניסיתי פעמיים ללמוד את הדף היומי ובהמשך רק עמוד אחד ביום. בשני המקרים קיבלתי הגעתי לתובנה שזה יותר מדי עבור לוח הזמנים שלי.
שים לב: סופת גשמים שעלולה לשנות לך את החיים לפניך!
בהשראת העצה החדשה מאותו בוקר, החלטתי להסתפק במשהו שיהיה לי יותר קל להתמודד איתו בעניין הלימוד, כך שאספיק ללמוד עמוד אחד במשך ארבעה או חמישה ימים מקסימום. מעין חלוקה של העמוד שתקל עלי את הלימוד ולא ‘תשבור’ אותי. בנוסף, כך אצליח להתמיד יותר ולהבין ולהכיל את מה שאני לומד.
לא מיהרתי להזמין כרך כלשהו של גמרא דרך האינטרנט או לקנות אחד כזה בחנות ספרי קודש, אלא להשתמש בזה שהיה לי כבר על המדף, אותו כרך שהתחלתי ולא סיימתי – מסכת שחבר טוב המליץ לי עליה פעם.
וככה, מבלי לאבד את המומנטום של הרצון המתוק הזה שהתגלה בתוכי, פתחתי את המסכת שהייתה לי כבר בבית והתחלתי את לימוד הגמרא החדש שלי.
“א ביסל’ה איז גוט”, גם מעט זה טוב, אמר פעם רבי נחמן לשומעיו והוא כל כך צדק!
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!
