אני טיפוס שאוהב כלבים, אבל כששמעתי את הכלב הזה נובח מלמעלה זה לא עשה לי טוב!… אפיזודה מהילדות והמסר של רבי נחמן.
כשהייתי ילדה, אני זוכרת שלחברה של אחותי היה ויימרנר (Weimaraner) – כלב ציד ייחודי, אבל גם כזה שנחשב יותר לכלב בית. הוא גדול, אתלטי ואנרגטי עם נביחות רציניות. שמו היה וופר, והמשפחה התגוררה בקומה העליונה של בית דו משפחתי. בכל פעם שהיינו מצלצלות בפעמון יכולנו לשמוע את וופר נובח למעלה ונשמע כמו כלבם של בני בַּסְקֶרְוִיל – סיפור עלילה על משפחה שקללה רודפת אותה במשך 240 שנים וגומרת למותם באמצעות כלבם הענק והאמתני. סתם אם רציתם לדעת…
לפעמים אני נזכרת בפעם ההיא שהצטרפתי לאחותי כשהלכנו לבית של חברה שלה. אני טיפוס שאוהב כלבים אבל כששמעתי את הכלב הזה נובח מלמעלה זה לא עשה לי טוב. צלצלנו בפעמון, הדלת נפתחה והוזמנו להיכנס פנימה, ואז חברה שלנו פתחה את הדלת שלהם למעלה ומה שנראה ונשמע כמו כלב מפחיד ומטורף הגיע במורד המדרגות בריצה מטורפת, ועוד לפני שהספקנו לשים את הרגל על המדרגה הראשונה הוא רץ ישר לעברי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
וופר נחת עלי עוד לפני שהספקתי לקרוא לעזרה וכמעט הפיל אותי… הוא המשיך ללקק את הפנים שלי בהתלהבות גדולה.
אתם מבינים? לפעמים הנביחה לא רק שהיא לא יותר גרועה מנשיכה כואבת, היא באמת רק נביחה.
עולים במדרגות הרוחניות? צפו למתקפה של נביחות…
רבי נחמן מלמד אותנו שככל שאנחנו גדלים מבחינה רוחנית, ככל שאנחנו עולים במדרגות הרוחניות לשלב הבא, אנחנו יכולים להרגיש מותקפים לפתע על ידי התנהגויות ומצבים ישנים שחשבנו שהם כבר לא חלק מאיתנו יותר. אולם, הוא אומר לנו להחזיק חזק ולהניח בצד את הפחד שלנו. כלב ההרגל הישן רק מחכה ליד הדלת כמבחן, הוא שומר על הדרך שלי לשלב הבא, עומד שם כמו שומר על המדרגה הבאה הרוחנית שלי, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לפחד ולברוח.
הכלב הנובח הזה מרגע לרגע מתברר כחברותי, ולא מפלצתי ואימתני מתוך איזה סיפור היצ’קוקי. נכון, הוא מאלץ אותי להתעמת עם העבר והפחדים שלי, אבל הם הכרחיים להמשך הצמיחה האישית שלי לקראת השינויים המיוחלים שנמצאים ממש במדרגה הבאה.
אז אל תפחדו. הכלב הזה רק נובח, לא נושך.
(מבוסס על דברי רבי נחמן, ליקוטי מוהר”ן כב).
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
