הפחד הכי גדול שלנו הוא ריבוי מסכים שמסתירים לנו את בורא עולם. אל תתבלבלו, תתפלאו לגלות שזה עיקר השעשוע שלו…
הפרשיות של ספר ויקרא עוסקות בתורת הקרבנות למיניהם, ויש לשאול בעניין זה שאלה יסודית על כל העסק של הקרבנות, על פי המובא בתורה “כי מרחמם ינהגם” (באות י”א), שבניין בית המקדש קשור ותלוי בגילוי הדעת של כלליות בן ותלמיד שמצילה ומוציאה את האדם מהעוונות, ואם כן לכאורה, מאחר שבזמן שבית המקדש קיים, פירוש הדבר שמאירה הדעת המוציאה אותנו מעוונות, אם כן שאנו נקיים מהעוונות רק מעצם הארת הדעת, ממילא היו צריכים להתבטל תורת כל הקרבנות שבאים לכפרת העוונות, וכגון קרבן התמיד (המובא שם באות י”א) שתמיד של שחר מכפר על עבירות של לילה ותמיד של בין הערביים על עבירות של יום?
ונראה לתרץ על פי המובא שם, שישנן שתי בחינות בבריאה: שמים וארץ, דרי מעלה ודרי מטה, איה ומלא וכו’, בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. והנה, בבחינה של הדרי מטה המציאות של ההסתרה של מציאותו יתברך (אספקלריא שאינה מאירה) היא מוכרחת, שלולא כן לא היה מקום למציאות הנבראים, ומכיוון שכל העוונות באים מהסתרת מציאותו יתברך, ממילא מובן שבמציאות הארצית של הדרי מטה שמוכרחים להיות בהסתרה העוון הוא הכרח המציאות, שהרי אם ישנה הסתרה יש עוון וההסתרה היא מוכרחת כנ”ל (ורק בדרי מעלה אין הכרח המציאות של העונות הגשמיים).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אמנם, בזמן שבית המקדש היה קיים היו נמשכים רחמים לגלות תמיד אל תוך ההסתרה את השגת “מלא כל הארץ כבודו”, שהשגה זו היא המצילה אותנו מהעוונות. ואם כן, יוצא לנו שלא רק שבזמן שיש בית מקדש ישנה מציאות של עוון, וממילא צריכים קרבנות לכפר על העוונות, אלא אדרבא, עיקר בניין המקדש בתחתונים נובע מהכרח הזה שבוודאי מוכרח שתהיה מציאות של עוון בתחתונים ולכן צריך כנגדו גילוי הדעת שמכפרת את העוונות.
אל תפחדו מהמסכים, הם הדבר הכי טוב שקרה לנו…
נמצאנו למדים, שאל לו אדם להתבלבל מריבוי המסכים שמסתירים לו את מציאותו יתברך אלא אדרבה, ידע שזה עיקר שעשועיו יתברך, שאנו מתעוררים (“הקיצו ורננו שכני עפר” כמובא שם באות י”ג) כל פעם מחדש מהשינה שהחיים הארציים מביאים אותנו אליה.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.