כמה שננסה להתחמק מהיצר הרע הוא תמיד ינסה שוב ללכוד אותנו. אין שום עצה, רק לצעוק לבורא עולם!
בפרשת השבוע, ‘וארא’ התורה מתארת את המכות שהקב”ה מנחית על מצרים ביד חזקה. מכה אחרי מכה. השם הציב יעד: לקיים את הבטחתו לאבות להוציא את בני ישראל ממצרים. פרעה מסרב ובעזות מצח מתכחש למציאות הבורא ואומר למשה: “מי השם אשר אשמע בקולו” (שמות ה, ב). הבורא מוכיח לו בהדרגתיות את כוחו, הוא מתחיל ממכת דם ובאסטרטגיה מחושבת הוא מגביר את עוצמת המכות עד שבפרשת השבוע הבאה, פרשת ‘בא’, נקרא בע”ה על המכה העשירית ‘מכת בכורות’, שהיוותה את נקודת השבר של המצריים, שבה הם ופרעה בראשם נכנעו ללא תנאי ושלחו את ישראל ממצרים.
כשמתבוננים בעלילה המתוארת בסיפור הפרשה, מפליא מאוד לראות איך הקב”ה שולח מכה אחרי מכה, ובכל פעם פרעה מחזק את ליבו ולא מוכן להיכנע. לפעמים, נראה כאילו סוף סוף הוא נכנע, במקרים מסוימים הוא אפילו מוכן להיכנס למשא ומתן ולתת הקלות מסוימות (חשבתם מיד על הקלות של הסגר? התבלבלתם…) אך בכל פעם, בשורה התחתונה, הוא מסרב ולא מוכן להיכנע ולקבל את תכתיבי הבורא ללא תנאי.
התורה מתארת את האגו והגאווה של פרעה, היא מציינת שוב ושוב את העובדה שחוזרת על עצמה בקביעות: “ויחזק לב פרעה” (שמות ז, יג; שם כב). רק מגיעה הקלה מסוימת ומיד פרעה מקשיח את ליבו וממאן לשלח את בני ישראל ממצרים, “וירא פרעה כי הייתה הרווחה והכבד את ליבו” (שמות ח, יא).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תיתנו לשקר להונות אתכם – פרשת שמות
לא מוותרים על אף יהודי – פרשת ויחי
מה נוכל ללמוד מכך? על כך מלמד רבי נתן את הדברים הבאים:
כל זה מסמל לנו על עבודת השם של כל יהודי. מה שקרה עם פרעה, ומאוחר יותר בקבלת התורה, קורה בעצם לנו, לכל אחד ואחד מאתנו. לכל אחד מאתנו יש מיצרים, וכאשר אנחנו רק רוצים לצאת מהמיצרים שלנו, ולהגיע להישגים רוחניים, ובפרט בהתחלה, כאשר האדם רוצה להתחיל לצאת מהמיצרים ולהתקרב להשם, מיד מתעורר ומתגבר עליו היצר הרע ביתר שאת, ממש כמו שקרה כאשר משה בא בשליחות השם לפרעה וביקש ממנו לשלח את ישראל, ראשית הייתה התכחשות גמורה: “מי השם אשר אשמע בקולו” (שמות ה, ב) ומיד אחר כך הייתה הרעת תנאים חמורה ביותר, כמו שכתוב: “תכבד העבודה” וגו’ (שמות ה, ט).
מפליא מאוד לראות איך הקב”ה שולח מכה אחרי מכה, ובכל פעם פרעה מחזק את ליבו ולא מוכן להיכנע. זאת הגאווה שהביאה עליו את עשר מכות מצרים שהכניעו אותו!
כך ממש היא דרכו היצר הרע, כאשר הוא רואה שהאדם מנסה להשתחרר מהלפיתה שלו ולצאת מתחת ידיו, ולהתקרב להשם ולעבוד אותו בדרך שהצדיק מלמד אותו, זה ממש אותה בחינה כמו שמשה בא להוציא את בני ישראל ממצרים. כי באמת, זה התפקיד האמיתי של כל יהודי – לצאת ממצרים ולעבוד את השם, וכאשר הצדיק מלמד יהודי לצאת מידי היצר הרע ולעבוד את השם, היצר הרע מתגרה בבן אדם יותר ומנסה, בדומה לפרעה, להכביד עליו את העול ולהעמיס עליו יותר קשיים בפרנסה ובתאוות, וכך הוא מנסה להתגבר עליו שייכנע לגמרי – שירים ידיים וישוב להרגליו הרעים תחת יד יצר הרע.
זה מה שקרה כאשר פרעה הקשיח את תנאי העבודה לבני ישראל, דתן ואבירם יצאו ניצבים והתריסו כנגד משה רבנו: “אשר הבאשתם את ריחנו לתת חרב בידם להרגנו”. דתן ואבירם פשוט הרימו ידיים וטענו למשה: ‘בגלל שאתה מנסה להוציא אותנו ממצרים, אתה נותן לפרעה ‘קלף מיקוח’ להחזיק אותנו ולשעבד אותנו עוד יותר. עזוב, בשביל מה אתה עושה את זה? אתה באמת חושב שאנחנו ננצח? הרי אין לנו סיכוי…’ זה קורה מכיוון שהם לא מאמינים באפשרות להשתנות ולצאת מתחת יד מצרים. אותו הדבר קורה אצל כל אחד – שמאבד את האמון שהוא יכול לצאת מתחת יד היצר הרע ולעבוד את השם.
כאשר אדם רוצה לצאת ממצרים הפרטים שלו היצר הרע מתגבר עליו ביתר שאת…
גם כאשר האדם עקשן והוא זוכה לצאת ממצרים ומתחיל לעבוד את הבורא בעקביות, וכוחות ההתנגדות לקדושה – ‘הסטרא אחרא’ מקבלת ממנו “מכות” ונחלשת ומאפשרת לו לעבוד את השם, בכל זאת, כל פעם היא מתעוררת מחדש ומנסה להתקומם ולא לאפשר לו להמשיך ולעבוד את השם, ממש כמו בפרשה שלנו: “ויכבד פרעה את ליבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם” (שמות, ח, כח). שימו לב, כמה פעמים ספג פרעה מכות ובכל פעם הוא נכנע, ומיד אחר כך הוא שב ומתחצף ושוב ממאן להיכנע.
יתירה מזו, גם לאחר המכה העשירית שבה פרעה נכנע לגמרי ונתן להם לצאת ממצרים. בעצם, הנוסח לא מדויק כי הוא לא “נתן” להם לצאת אלא ממש בכה והתחנן שייצאו. היינו כבר יכולים לחשוב שזהו, עכשיו כבר בטוח לא נשמע ממנו יותר. לא עברו שישה ימים וביום השביעי פרעה כבר השיג אותם במרדף, כשהוא בראש צבאו עם שש מאות רכב בחור על מנת להשיבם למצרים.
מכל זה אנו יכולים ללמוד שכך זה אצל כל אחד ואחד. כל הגלויות מכונות בשם מצרים, וגם כאשר אדם זוכה ומתקרב לקדושה והוא יוצא מתחת יד הסטרא אחרא, עדיין, הוא עומד בניסיונות קשים ומרים. וגם כאשר הוא מקבל על עצמו בלב שלם לעבוד את השם, ממש כמו בני ישראל שכבר יצאו ממצרים ועברו את הים וקיבלו את התורה בהר סיני ופסקה זוהמתם, ובכל זאת, השטן התגרה בהם גם אחרי קבלת התורה עד שהחטיא אותם בחטא החמור ביותר חטא העגל והם עבדו עבודה זרה.
כל זה נובע מהעובדה שישנן מדרגות רבות של יצר הרע. וגם אם אדם שבר מדרגה אחת של יצר הרע, עדיין, יש מדרגות רבות לשבור והמלחמה היא תמידית ונצחית, כמו שלמדונו חכמינו ז”ל “אל תאמין בעצמך עד יום מותך”.
מהי המסקנה מכל זה, ומה העצה לכך? מלמד רבי נתן:
“על כן צריכים תמיד לצעוק אל השם ולסלק ולהשליך מאתו כל החכמות שמהם כל הבלבולים, רק לילך באמת ובתמימות, ואז לעולם לא ימוט. כי צעקה ותפילות ותחינות ובקשות מועילים תמיד יהיה איך שיהיה”.
(על פי ליקוטי הלכות, שילוח הקן ד, ו).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.