איך זיכרון על סירת המפרש של אבא שלי עורר בי כאב וטעם מר שנשאר
מכירים את זה שהבוקר מתחיל עם מלא סימני שאלה מעל הכרית? את ההרגשה שהיום
דווקא ברגע של ריקנות, כשהעולם נהיה שקט למרות הרעש וההמולה מסביב, אל תשכח מי
אומרים שניסים קורים למי שמאמין בהם, הידעתם שגם אתם יכולים לעשות ניסים לעצמכם? לכל
אווירון, פה גדול… איך עוברים לשלב של ה'גדולים יותר' ומתחדשים רק עם מילה אחת?
עומס מחשבות ואפילו אלה אלה שהן ממש טורדניות ומרגישות כמו תחנת רדיו 24/7 בתוך
השאלה הזו מנקרת בראש של לא מעט אנשים: האם גם אחרי שחטאתי אלוקים עדיין
סוד השמחה בקצרה: שמחה היא עולם החירות, וכאשר האדם שמח הלב שלו משתחרר מכל
אני יכול להיות חופשי מהלחץ והכאוס של העולם הזה ולא על ידי בריחה. למה?
אתגרי החיים קשוחים ולא עושים הנחות לאף אחד מאיתנו. אבל רבי נחמן מברסלב נותן
