פרשת ראה – להיות בקשר עם הקב"ה זה ברכה
"ראה אנכי" – הבחירה בין ברכה לקללה
פרשת ראה פותחת במילים: “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה” הברכה היא לשמוע בקול ה׳, והקללה היא חלילה שלא לשמוע.
בפשטות אפשר להבין שאם נשמע בקול ה׳ נקבל ברכה, אך המפרשים מבארים שעצם השמיעה בקול ה׳ היא הברכה עצמה.
כאשר אדם קשור לה׳, יש לו חיים אחרים. לכל אדם יש קשיים, ניסיונות ובעיות, אך מי שמחובר לה׳ יודע שיש לו תמיד אל מי לפנות. יש לו מקום גבוה יותר להישען עליו, מקור של נחמה, תקווה וכוח. זו הברכה הגדולה ביותר – לדעת שהאדם אינו לבד בעולם.
לעומת זאת, הקללה היא מצב שבו האדם אינו מחפש את ה׳ ואינו מחובר אליו. אז הוא נשאר שקוע רק בעולם החומרי, עם כל הקשיים, הלחצים והדאגות של החיים, בלי יכולת אמיתית להתרומם מעליהם. ייתכן שיהיה לו כסף, ייתכן שתהיה לו בריאות, אבל בלי קשר לה׳ הוא נשאר תקוע בתוך עולם מצומצם של חומר.
ביטול כוח המדמה
בהמשך הפרשה התורה מדברת על הכניסה לארץ ישראל, על ההגעה למקום אשר יבחר ה׳, על ירושלים ועל בית המקדש, שבו מקריבים קרבנות לפני ה׳.
עניינם של הקרבנות, כפי שמתבאר כבר בספר ויקרא, הוא להעלות את הצד הבהמי שבאדם ולקרב אותו לה׳. בתוך האדם יש כעס, גאווה, תאוות, דיבורים בטלים, לשון הרע ונטיות שאינן נקיות. כאשר האדם מכיר בכך שיש בורא עולם, וכאשר הוא רוצה לתקן את עצמו, הוא מביא קרבן ומוסר את הכוחות הנמוכים שבו לה׳.
רבי נחמן מסביר בליקוטי מוהר״ן, (תורה כה,) שהקרבן קשור לביטול כוח המדמה. לאדם יש שכל, והוא צריך להשתמש בו כדי לבנות את חייו בדרך נכונה. אך יחד עם השכל יש גם דמיון, והדמיון יכול ללכת לשני כיוונים. מצד אחד, הדמיון יכול להיות כלי נפלא שמביא רעיונות טובים לעולם. הרבה דברים מועילים התחילו בכך שאדם דמיין אפשרות חדשה ובנה ממנה דבר טוב.
אך מצד שני, הדמיון יכול להפוך לאשליה. האדם מדמיין שדבר מסוים יהיה טוב, מהנה או משתלם, גם כאשר באמת הוא אסור, לא מוסרי או מזיק. כאן מתחילה הסכנה. התורה מלמדת אותנו להשתמש בכוח הדמיון לטוב, אך להכניע את כוח האשליה שמוביל את האדם בדרך לא נכונה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת ראה – חיים של ברכה או קללה? – זה תלוי בנו
- תבחרו בטוב – פרשת ראה
- הבחירה החופשית לטוב ולרע – פרשת ראה
העבודה זרה של הדור
הפרשה מזהירה מפני עבודה זרה ומפני מי שמנסה להסית את האדם מדרך ה׳. בעבר עבודה זרה הייתה גלויה וברורה: פסלים, אלילים ופולחנים זרים. אך רבי נחמן מלמד שגם בדורות היותר מאוחרים יש עבודה זרה בצורות אחרות.
אחת הצורות המרכזיות של עבודה זרה בדורנו היא תאוות הממון. עצם העובדה שלאדם יש כסף אינה הבעיה. הבעיה מתחילה כאשר רדיפת העושר נעשית מרכז החיים, כאשר האדם משעבד את עצמו לממון ורואה בו את מקור הביטחון, הכוח והכבוד שלו. רדיפה כזו אחר כסף היא בחינה של עבודה זרה.
גם כעס נחשב אצל חז״ל כעין עבודה זרה. כאשר אדם מאבד שליטה מתוך כעס, הוא כאילו שוכח שה׳ מנהיג את העולם. גם גאווה פועלת באופן דומה. כאשר אדם חי בתחושה של “אני”, “אני אעשה”, “אני אשלוט”, האגו שלו נעשה מרכז העולם, וזה עצמו מרחיק אותו מן האמונה.
פרשת ראה מלמדת אותנו להתרחק מכל צורה של עבודה זרה – לא רק מן הצורות הגלויות, אלא גם מן הכוחות הפנימיים שמנתקים את האדם מה׳.
צדקה זה לא רק נתינת כסף, אלא זה דרך חיים
בהמשך הפרשה התורה עוסקת במצוות צדקה, במעשרות ובנתינה לאחרים. האדם נקרא לתת מחלקו, מכספו ומעמלו כדי לעשות טוב בעולם.
צדקה אינה רק נתינת כסף. היא דרך חיים. כאשר אדם נותן לאחרים, הוא יוצא מהבועה של עצמו ולומד לראות את צרכי הזולת. הוא משתמש במה שהקב״ה נתן לו כדי לבנות, לתמוך, להחיות ולעזור.
יש הרבה מטרות שאנשים יכולים להשקיע בהן, אך התורה מלמדת אותנו להפנות את הכוחות לדברים שבונים באמת: לעזור לעניים, לתמוך בחולים, לחזק תורה, להפיץ דעת ה׳ ולעזור לבני אדם לחיות בכבוד ובאמונה. זו נתינה שמביאה תיקון אמיתי לעולם.
צדקה ולא רק בכסף
בסוף הפרשה התורה מדברת על שלושת הרגלים: פסח, שבועות וסוכות. בכל אחד מן החגים יש מצווה לשמוח, אך התורה מדגישה שוב ושוב שהשמחה אינה מיועדת רק לאדם עצמו. עליו לשתף בשמחתו את הלוי, הגר, היתום והאלמנה, ואת כל מי שזקוק לעזרה.
חג אינו רק זמן של חופשה וסעודות, אם אדם שמח לבדו ושוכח את מי שאין לו, חסר משהו מהותי בשמחת החג. התורה רוצה ששמחתנו תהיה שמחה של חסד, שמחה שמרחיבה את הלב ונותנת מקום גם לאחרים.
כאשר אדם עושה חסד, הוא פותח עליו שערי חסד מן השמים. הקב״ה הוא אין סופי, וגם חסדו אין סופי. כאשר אנו מרחמים על אחרים, נותנים צדקה ומשתפים את הזולת בשמחתנו, אנו מעוררים למעלה את אוצרות החסד של ה׳, והקב״ה משפיע עלינו מטובו ומברכתו.
צדקה אינה רק נתינת כסף. היא דרך חיים. כאשר אדם נותן לאחרים, הוא יוצא מהבועה של עצמו ולומד לראות את צרכי הזולת. הוא משתמש במה שהקב״ה נתן לו כדי לבנות, לתמוך, להחיות ולעזור.
לראות את הברכה
זהו המסר של פרשת ראה: לראות. לראות שהברכה האמיתית היא הקשר עם ה׳. לראות שהחומר לבדו אינו מספיק. לראות שכוחות הנפש שלנו, אפילו הדמיון, יכולים להתרומם לקדושה. לראות שעבודה זרה קיימת גם בתוך תאוות, כעס וגאווה. לראות שהדרך אל הברכה עוברת דרך נתינה, צדקה וחסד.
כאשר אדם בוחר לשמוע בקול ה׳, הוא בוחר בברכה עצמה. הוא בוחר חיים שיש בהם משמעות, חיבור, שמחה ונחמה.
יהי רצון שנזכה לקבל את המסר של פרשת ראה כראוי, לבחור בברכה, להתחזק באמונה, בצדקה ובחסד, ומתוך כך נזכה במהרה לראות את ביאת המשיח, בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות ישראל ברחמים. אמן ואמן.
