פרשת בא – היציאה מהחושך אל האור

“בא אל פרעה” – תחילת הסוף של השיעבוד

בפרשת בא, הקב״ה מצווה את משה רבנו: “בא אל פרעה” – לך אל פרעה ותדרוש ממנו: שלח את עמי. אך הקב״ה מגלה למשה מראש שפרעה יהיה רשע ועקשן ולא ישמע לו.
פרעה שואל: מי ה׳ שאני צריך להקשיב לו? – שאלה שהיא ביטוי לכפירה מוחלטת.

כנגד הסירוב הזה, מביא ה׳ על מצרים את מכת הארבה, שהיא מכה של רעב והשמדה מוחלטת של היבול. לא נותר דבר לאכול.

ואז פרעה מנסה לעשות “פשרה”: המבוגרים ילכו, הילדים יישארו. משה משיב בתקיפות – זה בלתי מתקבל על הדעת. גאולה זה לא דבר חלקי, או שכולם יוצאים – או שאיש אינו יוצא.

מכת חושך

לאחר מכת הארבה מגיעה מכת חושך. רש״י מסביר שמכת חושך באה גם כדי לאפשר לישראל לקיים את הבטחת ה׳ -לצאת ברכוש גדול. במשך שישה ימים שרר חושך במצרים: שלושה ימים של חושך רגיל – פשוט לא היה אור, ושלושה ימים של חושך מוחשי – חושך סמיך וכבד, עד שאדם לא יכול היה לקום ממקומו, ואף התקשה לנשום.

אולי גם זה יעניין אתכם:

• פרשת בא – הכל עוד יכול להשתנות, רק תאמינו
• תאמין. תזדרז. תזכור – פרשת השבוע בא
• האמונה מנצחת את הטבע – פרשת השבוע בא

ובני ישראל? “ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.” הם הלכו חופשי בין המצרים, ראו הכול, ידעו היכן הזהב, הכסף והאבנים היקרות – ולא לקחו דבר. לא מפחד, אלא מיושר.

זו מדרגה של אמונה ומוסר: גם כשאפשר לקחת – לא לוקחים.

רבנו ז״ל רומז כאן לחושך של הדורות שלנו: החושך של הרדיפה אחר החומר. כאשר אדם משוכנע שהוא חייב חפץ מסוים, מעמד מסוים, כסף מסוים – זה חושך. הוא אינו רואה שיש חיים מעבר לחומריות.

גם בדורנו יש כוחות שמחזיקים את העולם כבני ערובה – פחד, אלימות, הנדסת תודעה. אך פרשת בא מבטיחה: האחיזה הזאת תישבר. יש זמן אלוקי, ויש מהלך אלוקי, והקב״ה גואל את עמו – גם אם זה נראה שזה כבר לא מציאותי.

מכת בכורות – קריסת משטר השיעבוד מבפנים

המכה האחרונה היא מכת בכורות. מדוע דווקא הבכורות? משום שבמצרים הבכורה הייתה סמל של כוח ואלילות. פרעה עצמו היה בכור, והמצרים ראו בבכורה מעין כוח עליון.

המדרש מוסיף רובד מטלטל: לאחר תשע המכות, כשהבינו הבכורות שהם הבאים בתור – הם מרדו. הם קמו והכו את בני עמם, עוד לפני שהמכה ירדה, בתקווה להציל את עצמם. כלומר, מצרים הוכתה מבפנים.

זהו דפוס החוזר על עצמו בהיסטוריה: משטרים קורסים מבית, עמים מתקוממים נגד הנהגתם. זהו חלק ממכת בכורות – חברה שאוכלת את עצמה מבפנים, מרוב עוול, שקר ורשע.

יציאת מצרים – גאולה לא רק של הגוף אלא גם ובעיקר גאולה של הנשמה

הזוהר אומר שמצרים הייתה ארץ מלאה בכישופים, וכך הם החזיקו בבני ישראל, אחיזה רוחנית עמוקה, שכלאה את עם ישראל. הגאולה לא הייתה רק פיזית – אלא שחרור מכל אחיזה, מכל שעבוד, מכל “קסם” ששולט באדם ובאומות.

גם בדורנו יש כוחות שמחזיקים את העולם כבני ערובה – פחד, אלימות, הנדסת תודעה. אך פרשת בא מבטיחה: האחיזה הזאת תישבר. יש זמן אלוקי, ויש מהלך אלוקי, והקב״ה גואל את עמו – גם אם זה נראה שזה כבר לא מציאותי.

מה לעשות עד הגאולה?

עד הגאולה השלמה – התפקיד שלנו ברור:
להפנות את הלב אל ה׳, לצעוק, להתפלל, לבקש רחמים, ולחשוב על כלל ישראל בכל מקום שהם.
הגאולה לא מגיעה רק “מלמעלה” – היא תלויה גם בנו.

בפרשת בא אנו לומדים שהיציאה לחירות מתחילה באמונה, ביושר, ובקריאה פשוטה: "אבא תעזור"

ובעזרת ה׳ נזכה לראות במהרה את ביאת משיח צדקנו, בניין בית המקדש, וקיבוץ גלויות שלם, אמן ואמן.