מלך? זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו! למה? כי רק כשנהיה בארמון שלו נבין את גודל המתנה העצומה שהוא נתן לנו: כוח הדיבור!
רבי נחמן סיפר פעם משל:
שַׂר גָּדוֹל שָׁלַח פָּקִיד לְעִיר אֶחָד מֵהָעֲייָרוֹת שֶׁלּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק, וְהַפָּקִיד הַנַּ”ל לָקַח לְעַצְמוֹ שָׁם כָּל הַכָּבוֹד, כִּי הָעֲרֵלִים לֹא יָדְעוּ שֶׁהוּא עֶבֶד הַשַּׂר וְסָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַשַּׂר, וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִים אֵלָיו הָיוּ נוֹפְלִים לִפְנֵי רַגְלָיו וְנוֹתְנִים לוֹ כָּל הַכָּבוֹד, וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ עִם כָּל הַכִּינּוּיִים שֶׁל כָּבוֹד הַשַּׁיָיּכִים לְהַשַּׂר.
פַּעַם אֶחָד בָּא הַשַּׂר בְּעַצְמוֹ לְשָׁם, וּבָא הַפָּקִיד לְפָנָיו, וְשָׁאַל לוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה, וּמַדּוּעַ אֵלּוּ הָעֲרֵלִים אֵינָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתָם. וְקָרָא לְשׁוֹטֵר אֶחָד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר עַל עֵסֶק הָעִיר, וְהֶעָרֵל הָשּׁוֹטֵר לֹא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר רַק אֶת הַפָּקִיד, וְתֵכֶף נָפַל לְרַגְלֵי הַפָּקִיד וְחָלַק לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַשַּׁיָּיךְ לְהַשַּׂר, וְהֵשִׁיב לוֹ עַל עֵסֶק שְׁאֵלָתוֹ. אֲזַי נִתְהַפְּכוּ פְּנֵי הַפָּקִיד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה וְנִתְבַּיֵּישׁ מְאֹד, כִּי אֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁבְּעֵינֵי הַשַּׂר נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ורבי נחמן מסביר: הכבוד העיקרי שאדם מקבל נובע מכוח הדיבור שלו, שכן הדיבור הוא הדבר היחיד שמבדיל בין האדם לבהמה. והדיבור, הוא כוח שמתאים לפעול איתו בארמון של הבורא. כאשר אדם מחפש כבוד באמצעות שבחים שלא שייכים לו, או בעזרת הדיבור שלו על עצמו או על אחרים, הוא מחפש כבוד בארמון המלך – כבוד ששייך לבורא עולם, לא לו.
הכבוד העיקרי שאדם מקבל נובע מכוח הדיבור שלו, שכן הדיבור הוא הדבר היחיד שמבדיל בין האדם לבהמה!
“כְּמוֹ כֵן עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא רַק מֵהַדִּבּוּר” אומר רבי נחמן, “כִּי אֵיבָר מֵהָאָדָם, כְּגוֹן יָד, אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד, כִּי גַּם אֵינוֹ נִיכָּר בְּהַיָּד בְּעַצְמָהּ תַּבְנִית הָאָדָם, וְכֵן אֲפִילּוּ פְּנֵי הָאָדָם אֵינוֹ מְיֻוחָד לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כִּי נִמְצָא גַּם חַיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּנֵי אָדָם, כְּגוֹן קוֹף, וְאֵין זֶה גֶּדֶר הָאָדָם, וְעַל כֵּן אֵינוֹ מְקַבֵּל כָּבוֹד כִּי אִם מֵהַדִּבּוּר, שֶׁבָּזֶה מֻבְדָּל הָאָדָם מֵחַי, וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא בְּהַדִּבּוּר. וְהַדִּבּוּר הוּא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כִּי “הֵיכָל” גִּימַטְרִיָּא “אֲדֹנָי”, בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא): “אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח” (ע’ תיקון יח); אִם כֵּן רוֹצֶה לְקַבֵּל כָּבוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְאֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, שֶׁבְּוַודַּאי יִתְבַּיֵּישׁ הָעֶבֶד מְאֹד כְּשֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל בַּמָּשָׁל הנ”ל”. (ליקוטי מוהר”ן חלק א, קצד).
ורבי נתן מוסיף, שאנחנו צריכים תמיד להשתמש בדיבור שלנו במיוחד כדי לכבד את בורא עולם והצדיקים, שבאמצעות דבריהם ומעשיהם מגלים את הבורא לשאר בני העולם.
אולי הדיבור הזה הוא מה שתרם לכבוד הרב שחסידי ברסלב העניקו זה לזה לאורך הדורות, שסיפר פעם הרב לוי יצחק בנדר, “קשה לתאר את האכפתיות והרגישות שבהן נהגו חסידי ברסלב זה עם זה. הם מעולם לא אמרו שום דבר שיכול להתפרש כעלבון או כמשהו שישפיל את חברם בכל דרך שהיא. הם דיברו זה עם זה בצורה רגועה ושלווה, דבר שנדיר למצוא היום”.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
