החיים בעיר הגדולה לא תמיד מאפשרים לי לצאת מהדלת האחורית ולהימלט במהירות אל תוך היער כדי להתבודד. אבל רבי נתן גילה לי איך עושים את זה גם בעיר הגדולה!
במצב הלא שגרתי של ימינו, להיות קצת מחוץ לסביבה המוכרת זה משהו שעזר לי להתבונן על אחד משיעוריו המאלפים של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר”ן חלק ב, פג – על עניין אמירת תהילים, אבל עם פרספקטיבה אחרת.
ההזדמנות להתפלל בימים של לפני הקורונה בבית הכנסת עם תמונה של חלון והר, עזרה לי להבין עד זה כמה חשוב וחיוני עבורי להתחבר למילים של התפילה עם יופיו המקסים של הטבע באמת. היום, כשמתפללים יותר בחוץ מאשר בתוך בית הכנסת, אני מרגיש סוג של שחרור.
הגעגועים לתפילה המתוקה שהייתה לי ביער, למילים המתוקות שיצאו מעומק הלב, למפגש עם יופי הבריאה – פאר יצירתו של הבורא מעשי ידיו, ולא של אמן בשר ודם בדמות תמונה על הקיר, היו מאוד חסרים לי בתקופה האחרונה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
פעם אפילו כתבתי כמה מילים על ההרגשה המיוחדת הזאת, מילים שעוררו בי השראה והעניקו קול לתחושות הפנימיות שלי:
בפנים הקשבתי,
והקשבתי,
ואז המשכתי הלאה.
הייתי בפנים אבל הראש שלי היה כבר בחוץ,
הולך על הגבעות,
מקשיב לרוח בין עצי היער,
יושב ליד הר כשנחל יפה זורם לידו.
בסוף, התיישבתי מתחת לגשר,
רואה איך המים מתגברים על המכשולים שבדרך.
מעל הפסגה,
בקלי קלות וללא מאמץ,
לוחש,
לומד,
מגלה
חכמה,
מים שממשיכים לזרום
מהמקום שמעבר למילים.
בחוץ,
היה כל מה שהשתוקקתי לו בפנים.
בחוץ,
התגעגעתי לא להישאר
תחום בין הכריכות של הספר.
אני זוכר שפעם הייתי מוקסם מהספר “איפה שהשרך האדום צומח” של ווילסון רולס. את הקשר שלי עם הטבע פיתחתי כבר כילד וביליתי הרבה זמן בחשיפות היערות והפארקים ליד הבית שלי. זה היה משהו שתרם למשיכה המאוחרת שלי לחסידות, בעיקר כשקראתי איך רבי נחמן וגם סבו הגדול – רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע”א, היו מטיילים בין עצי היער כדי להעמיק בתפילה האישית שלהם בהתבודדות.
את הקשר עם הטבע פיתחתי כבר כילד…
אבל סיפור אחד תמיד הדהד לי בראש. בשיחות הר”ן (קסב), רבי נתן מברסלב מספר:
“וּפַעַם אַחַת הָלַכְתִּי עִמּוֹ בִּקְהִלַּת מֶעדְוֶועדִוְוקֶע שֶׁהָיָה דָּר שָׁם בִּתְחִילָּה (כַּמְבֹאָר לְעֵיל), וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ אָנֶה וָאָנָה אֵצֶל הַשָּׂדוֹת וְהֶהָרִים. וְנָטָה יָדוֹ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת וְהֶהָרִים. וְאָמַר לִי: “עַל כָּל אֵלּוּ הַשָּׂדוֹת וְהֶהָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה סְבִיב הָעִיר וְעַל כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְהָעִיר סָבִיב, בְּכֻולָּם הָלַכְתִּי וְסִבַּבְתִּי כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים”. הַיְנוּ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְבּוֹדֵד שָׁם בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הַנַּ”ל.
“וְסִפֵּר לִי: שֶׁשָּׁם עַל רֹאשׁ הָהָר, יֵשׁ מָקוֹם גָּבוֹהַּ מְאֹד, וְשָׁם בְּרֹאשׁ גָּבְהוֹ שָׁם יֵשׁ בְּתוֹכוֹ כְּמוֹ בִּקְעָה. וְהָיָה עוֹלֶה עַל רֹאשׁ גֹּבַהּ הָהָר וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבִּקְעָה שֶׁבְּתוֹכוֹ וְשָׁם הָיָה אוֹהֵב לְהִתְבּוֹדֵד כַּמָּה פְּעָמִים. וְלִפְעָמִים הָיָה הוֹלֵךְ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים כנ”ל…”
החיים בעיר הגדולה לא תמיד מאפשרים לי לצאת מהדלת האחורית ולהימלט במהירות אל תוך היער כדי להתבודד. למרות הרצון הגדול שלי לעשות את זה אין לי את הפריבילגיה היומית הזו, ואת ההתבודדות שלי אני נאלץ לעשות באחד החדרים השקטים שבבית שלי.
שמתם לב כמה אירוני שהכותרת של המאמר הזה היא “לצאת כדי להיכנס”, בזמן שההתבודדות שלי נעשית דווקא בין כתלי ביתי…
כשהבנתי שרבי נתן מלמד אותנו שאמירת תהילים היא בחינה של התבודדות (ליקוטי הלכות, הלכות קריאת שמע ה, יא), חשבתי על זה שאני בעצם מקיים את הבחינה הזו של ההתבודדות בחוץ, ביער כפי שרבי נחמן המליץ, אומר תהילים בישיבה על הסלע שליד הנהר אפילו כשרעש התחבורה ברקע ואנשים חולפים שם באופן קבוע.
וזה היה מדהים!
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
