שינויים כן נולדים, וההוכחה הכי גדולה לכך היא שהם נרקמים קודם כל בתוכנו ורק לאחר מכן יוצאים החוצה!
בימים אלה, בהם כל אחד מישראל זוכה לאיזו התעוררות ולהתבונן יותר על עצמו, על דרך החיים, המעשים, המחשבות, הרצונות שלו ועוד, ובאוויר מורגשת אותה אווירה מיוחדת המעוררת רצון לשינוי, להתחדשות, לכן מובן מאוד למה כל אחד מחפש את הדרך לתקן ולשנות את הדרוש שינוי. הרי כל כך הרבה פעמים ניסינו להשתנות וזה לא הלך. אם נדרש מאיתנו שינוי, זה סימן שזה אפשרי ובר ביצוע, ובפרט כשהזמן גורם והקב”ה כביכול זמין לנו ומושיט ידו בימים אלו לקבל תשובה, וכפי שכולם יודעים – המלך בשדה.
אבל תכל’ס, איך זוכים לזה?
ימי תשובה והתקרבות
ישנן כמה נקודות עיקריות שמובילות אותנו אל השינוי המיוחל והמונחות בבסיס של סדר ההנהגות שקבעו לנו רבותינו ז”ל:
באלול – כך מקובל בישראל בכל תפוצותיה – עיקר העיסוק הוא בפשיטות מוחלטת להרבות בתשובה, סליחות, תהלים, “אמירות” – לומר תיקוני זוהר, תנ”ך וכדומה, כמו כן תחנונים אישיים ובקשות לשינוי ושיפור המעשים.
בראש השנה – הכל סובב סביב המלכת הקב”ה עלינו ועל כל העולם כולו, שזה כל מה שאנחנו עושים במשך יומיים – נמצאים רוב היום בבית הכנסת ומתפללים שתתגלה מלכות הבורא, “וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו”. היכולת להמליך את הקב”ה היא תוצאה של התשובה שעשינו, ועיקר פעולה זו של התשובה הוא להחזיר את המלכות לבורא העולם, כאשר מתוודים על אותם הדברים בהם מרדנו במלכותו ומקבלים על עצמנו להתנהג מעכשיו אך ורק על פי צו המלכות, תורתנו הקדושה (ראו תורה ד בליקוטי מוהר”ן, חלק א).
לתיקון המלכות ישנם שלבים רבים, כאשר בכל פעם מתקנים את המלכות יותר עמוק בתוכנו, כמו שמובן מהתורה של אלול “קרא את יהושע” (סימן ו’), שצריכים תמיד לאחוז במידת התשובה ולעשות כל פעם תשובה על תשובה. כלומר, המלכת הקב”ה יותר לעומק.
גם זה יכול לעניין אתכם:
נשמע רחוק מאיתנו, נכון? אולם חשוב לדעת בתור הקדמה לכל מציאות החיים, שזה מאוד קשה לאדם להשתנות בצורה משמעותית. הכרה זו תקל עלינו לקבל את המציאות שאנשים סביבנו לא משתנים, לכן נפסיק לכעוס עליהם על כך. ולא רק, אלא אף תקל עלינו את האכזבה האישית כשנגלה שגם אנחנו לא ממש משתנים. אם אדם יכיר במציאות זו, הוא יפסיק לחפש שינויים מופלגים ויתחיל לשמוח בשינויים ולו הדקים ביותר כחוט השערה שהוא זוכה לעשות, ואז חוט השערה ועוד חוט השערה יצטרפו זה לזה והוא יראה במשך השנים את השינוי וההתקדמות. כל זה גם יקרין כלפי חוץ – סבלנותו לזולת גם תגדל, ובמקום להתרגז מחסרונות הזולת הוא יתחיל להכיר בתזוזות הדקות שגם הם עושים כדי להשתפר.
ללא ספק, שינוי הוא דבר קשה על כל המשתמע בכך, אבל הבנתו ולקיחתו בפרופורציות הנכונות, צעד אחרי צעד, תמנע מאיתנו סבל ותסכול רב מהסובבים אותנו ומעצמנו…
תנו לתורה לעצב אתכם!
עיקר התשובה והחזרת המלכות לקב”ה תלויה בעסק התורה – שזה כולל לימוד ותפילה. כמו שרבי נחמן מברסלב אומר: מה יש לו לאדם לעשות בזה העולם, רק להתפלל ללמוד ולהתפלל. הלימוד והתפילה מזכים אותנו לכך שהתורה תשפיע עלינו יותר ויותר בפנימיות, עד שאדם יכול לזכות להתהפך ממש למהותה של התורה, שכל מהלכיו במחשבה דיבור ומעשה יהיו על פי תורה, לא רק בחיצוניות אלא בפנימיות ומהות ממש, שהוא בעצמו יהיה “תורה”.
זה עיקר תיקון המלכות שמניח לתורה לברוא ולהוליד אותו ואת אישיותו האמיתית, ולעצב אותו ממש. לכן זה קשה מאוד לאדם, כי האדם מרגיש שהשעבוד לתורה מבטל את ה”אישיות” הנוכחית שלו, שהוא מאוד קשור אליה כי היא האישיות שהתפתחה אצלו באופן הכי טבעי וישיר משנולד ועד עתה על ידי הקשר שהיה לו עם המציאות סביבו. אכן, בגלל שזה התפתח מזמן כשהיה קטן ורוב בניין האישיות הטבעית הזו היה ללא שכל, אלא בצרה אינסטינקטיבית ואינטואיטיבית, ממילא היא מורכבת בעיקר מקשר לדברים גשמיים, כאלה שגרמו לו להנאה, תענוג, סבל, פחד, ביטחון, שמחה, התרגשות וכן הלאה, שבמכלול ההרכבה של אישיותו מאותן חוויות נוצר המקום הזה שבו הוא מרגיש ש”זה אני”.
לעומת זאת, המצוות לגבי רוב בני אדם “זה לא אני”. במקרה הטוב הוא כופה את עצמו למה שהוא יודע ומאמין שזה טוב, אבל עדיין, הוא רחוק מהזדהות מלאה עם התורה והמצוות כשם שהוא מזדהה עם החלק הגשמי-נפשי, של החיים, שכאמור מעורה באישיותו מזמן שנולד. כי, כמובן, התורה והמצוות הן דברים רוחניים, אלוקיים, שלא באים לידי ביטוי מורגש בקטנותו, אלא שייכים לנשמה שהיא בהסתר ובהעלמה גדולים.
השינוי המיוחל מתחיל בנקודת הזמן שקוראים לה – עכשיו! כי עכשיו, יותר מתמיד, עם כוחם של ימים אלה יש לנו קרש קפיצה משמים להשיג את המטרה!…
ביטול שיהפוך אותך למשהו
לכן כאשר אדם חושב להתקרב לתורה באמת, זה ממש כמו שמוסר נפשו להיות ההיפך ממה שה”אני” הגשמי שלו רוצה, למה שהנשמה שלו רוצה, שזה למעשה מה שהקב”ה רוצה.
אבל יקל עליו מאוד, אם ידע שבאמת הוא לא מבטל את עצמו לאין ואפס באופן שלא יהיה לו מציאות בעולם, כי זה היפך רצון הבורא שהרי “לא תהו בראה לשבת יצרה”, והקב”ה חפץ מאוד בישוב העולם, אלא אדרבה, בביטול זה אל התורה והצדיקים הוא כביכול מתמסר לרופא ומנתח גדול שיעשה ממנו אדם חדש, הוא מוסר את “אישיותו” שהוא בעצמו מודה שהיא “לא משהו”, רק שהוא קשור אליה בעבותות אהבה גשמיים, ומניח לבורא עולם ותורתו וצדיקיו לעשות ממנו “משהו” – אישיות ויצירה ובריאה חדשה שהיא כרצון השם, שכוללת את אישיותו המקורית רק בלי הפסולת שסביבה. וכמו שרבי נחמן אמר על אחד הצדיקים שחיזק עצמו, “שעל כל פנים אין ואפס לא יהיה ממני” (חיי מוהר”ן תקצ”ד), כי בוודאי זו תכלית התגלות מלכותו יתברך שיהיה נעשה מכל יהודי “משהו”, היינו “אדם”. וכמו שנאמר בשבח רבי שמעון בר יוחאי – “נעשה אדם נאמר בעבורך”, וכן אמר רבי נחמן בהקשר לאותה תורה (שם, ו) שעל ידי כוונות אלול יהיה נעשה אדם לשבת על הכיסא.
בסוכה נולדים מחדש
וזה עניין הסוכה אליה נכנסים תיכף לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, ומיד אחרי כן שמחת תורה – שאז מסתיים כל התהליך שהתחיל באלול, כי אז נעשים ישראל בעצמם תורה כמובא בדברי רבינו ז”ל (תורה רס”ו) וזו לשונו: “ועל כן, תיכף אחר סוכות הוא שמחת תורה, כי מבחינת סוכה משם יוצאת התורה, נמצא על ידי שנכנסו בסוכה נעשים בעצמם בבחינות התורה, כי משם יוצאת התורה כנ”ל ואז מתחלת התורה וכו’”.
זו באמת התכלית של המלכת בורא העולם באופן הפרטי והעמוק ביותר – לזכות להיות נעשה בעצמו תורה, ולהניח לעצמו להיוולד מחדש כפי שאומר רבי נחמן (שם, תורה מ”ח שגם היא עוסקת בעניין סוכות) שהסוכה היא בחינת אם ועיבור ולידה (עיינו שם). וזה כאמור דבר עמוק הדורש מהאדם הכנעה ברובד הפנימי ביותר. שנזכה לזה, אמן.