עצבות, לא בבית ספר שלי!

עצבות לא בבית ספרנו – זאת לא רק בקשה אלא אתגר מלא סיפוק שמעניק לנו מתנה נפלאה. קל לומר, קשה לעשות אבל בהחלט אפשרי!

“ויאמר ה’ אלוקים אל הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל הבהמה ומכל חיית השדה, על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך” (בראשית ג, יד).

אש, רוח, מים ועפר – ארבעת היסודות הבסיסיים של העולם.

החיים קשים, זאת עובדה שכולנו יודעים. זו גם הסיבה שמנקודה זו קשה יותר לעזור לאנשים שנופלים לזרועותיה של העצבות.

עפר, היסוד השייך לעולם הדומם, אין בו דינמיות. הוא קשור לעצבות על כל שלוחותיה: דיכאון, דכדוך, ייאוש, חוסר חשק לעשות והרשימה עוד ארוכה. זה מצב שמאופיין בשינה מרובה, עצירה במקום וחוסר יכולת להמשיך הלאה בחיים.

העפר, הוא הדבר שיאכל הנחש בציווי הבורא לאחר חטא אדם הראשון, אחרי שאשתו חוה אכלה את הפרי האסור מעץ הדעת טוב ורע בעידודו של הנחש. זו התזונה שלו. ולא רק, אלא הוא גם יזחל על גחונו כל חייו (כלומר, לפני כן היה על שתי רגליים). הקרבה לעפר הופכת בהמשך לארס שלו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

תודה לך השם

תמצאו את הרווח

מעט זה גם טוב

תמצאו את הטוב

תודו שיש בכם טוב

נקודות טובות ואזמרה

12 טיפים לרגעים קשים

גלגל ההצלה של רבי נחמן

רבי נחמן מברסלב מסביר, שאנחנו חייבים לעמוד על המשמר מהרעל הכבד והנורא הזה. אנחנו חייבים להיות מאוד זהירים ולא לאפשר לעצמנו ליפול לעצבות דיכאון ושות’, או חלילה ליפול לתוך מעגל האובדן-עגמומיות-קדרות הנלווה לזה.

והבשורות הטובות הן, שיש נסיוב! – תרופת נגד לארס של הנחש:

האמונה!

אם אתם מרגישים למטה, תחזיקו חזק, תתחזקו ולימדו על מידה האמונה כי מידה יקרה זו מעניקה לאדם שמחה. כן, ממש כך וטיפה לא פחות מזה.

עם אמונה, אנחנו מסוגלים להרים את עצמנו ממעמקי העצבות והדיכאון.

אנחנו חייבים לעמוד על המשמר מהרעל הכבד והנורא הזה. אנחנו חייבים להיות מאוד זהירים כדי לא ליפול לתוך המעגל המרושע של אובדן-עגמומיות-קדרות…

נכון שכאשר אדם נמצא במצב כזה, כשהוא מרגיש עצבות, קשה לו לקבל את זה מכיוון שהוא פגוע. יתירה מזו, גם קשה מאוד לעזור לאדם שמרגיש כך כי האמת היא שהחיים קשים. וגם, מצידנו, עלינו להסתכל על הניסיון של האדם שנמצא במצב כזה כמה שיותר קרוב אליו, הרי כל אחד מאיתנו חווה את זה לפחות פעם אחת בחיים, לכן מהמקום הזה עלינו להבין את האדם מולנו כאילו זה הסבל והצער שלנו.

כל אחד מאיתנו חווה את זה פעם, אז תסתכלו מהמקום הזה כשהאדם מולכם כואב ומצטער…

כיהודים, אנחנו צריכים להאמין שהעצבות היא מידה שלילית הנוגדת את האמונה, והיא מרחיקה את האדם ממנה ומכל הטוב שמחכה לו בחייו, כל זמן שהוא שקוע בה. אנחנו צריכים להאמין שעל ידי לימוד אמונה, לחשוב אמונה, לדבר אמונה, לקרוא אמונה, להקשיב אמונה – או כל מה שזה מצריך, צעד אחר צעד, מידה זו תפנה את מקומה לשמחה שתמלא את האדם.

קל לומר, קשה לעשות. אבל בהחלט אפשרי ובר ביצוע! תסתכלו על הטוב, ויש בכם המון, מצאו את הנקודות הזוהרות והטובות שבכם מכיוון שהן הנשק הכי טוב שלכם במלחמה הזו, כי “כמו שניצחון לנצח דבר גשמי – כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל וייפול, גם אם הוא גיבור יותר מחברו, כך ממש הוא גם בניצחון היצר, אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן, כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב, וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם” (בעל התניא).

יהי רצון שנחווה תמיד ימים מלאים בשמש של שמחה ופתיחת הלב גבוה גבוה מעל העפר של העצבות, אמן!