הקטע ממעשה ב”שבעת הקבצנים” מספר סיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, תמצית הסיפור השייך למאמר – להתחיל חיים טובים, פרשת השבוע חיי שרה:
הייתה פעם בריחה המונית (בשל מאורע שגרם לכך) ובמהלך הבריחה אבדו שני ילדים ביער, לאחד אבד בן ולשני אבדה בת. הילדים מצאו את עצמם חסרי בית, הם היו חכמים והבינו שהם נשארו בודדים לנפשם ושעליהם לדאוג למחייתם, הם החלו לבכות עד שעבר לידם קבצן עיוור והוא נתן להם לאכול.
הילדים נכרכו אחריו ורצו שייקח אותם אתו, אך לזאת הוא סרב. הוא השאיר להם את לחמו ובירך אותם שיהיו כמותו והמשיך בדרכו. לאחר זמן שוב רעבו הילדים ובכו והפעם הגיע קבצן חרש והילדים נכרכו אחריו ורצו שייקח אותם אתו, אך הוא סירב והשאיר להם מהלחם שלו ובירך אותם שיהיו כמותו והמשיך בדרכו. וכך היה כמה פעמים.
רבי נחמן מונה שבעה קבצנים שהיו נראים בעלי מום: צוואר עקום, בעל חטוטרת, גדם וללא רגליים, שהשאירו להם אוכל והצילו אותם מחרפת רעב. לאחר מכן הילדים הגיעו לעיר והסתדרו בכוחות עצמם.
כאשר גדלו הילדים הם נישאו זה לזו, ובשמחת הכלולות הם חזרו ונזכרו בחסדים שהשם עשה איתם כשהיו נטושים והקב”ה הציל אותם באמצעות הקבצנים, והתחילו להתגעגע ולחשוב איך אפשר להזמין אותם לבוא ולהשתתף בשמחתם. תוך כדי שהם מתגעגעים וחושבים עליהם, מגיע הקבצן הראשון שהיה עיוור ואומר להם הנה באתי, וכעת אני נותן לכם את מה שברכתי אתכם במתנה גמורה שתהיו כמוני, ואז הקבצן מפתיע אותם: “אתם חושבים שאני עיוור, להיפך, יש לי ראיה נדירה, אלא שהעולם הזה לא עולה אצלי כהרף עין שיהיה שווה הסתכלות, כלומר, כל הזמן של העולם הזה לא נחשב אצלי כלל כדי שאסתכל ואתבונן בו, ויש לי על כך הסכמה מהנשר הגדול ואספר לכם על כך:
‘הייתה פעם נסיעה שנסעו אנשים (הפלגה) בספינות בים והגיעה רוח סערה והספינה נשברה, האנשים ניצלו ועלו ליבשה ובאו למגדל ומצאו שם מאכלים ומשקאות וכל המצטרך, והיה שם כל טוב וכל התענוגות שבעולם’. במהלך השהיה שם החליטו הניצולים שכל אחד יספר מה הזיכרון הראשון שלו. תחילה כיבדו את המבוגר מביניהם שיספר מה הזיכרון הראשון שלו. סיפר הראשון שהוא עוד זוכר ‘כשחתכו את התפוח מהענף’. רוב הנוכחים כלל לא הבינו מה הוא אומר, עם זאת, היו שם חכמים מופלגים והם התפעלו מאוד ואמרו: אוהו, זה מעשה ישן מאוד. אחריו נשא דברים אדם שהיה צעיר ממנו והוא אמר שהוא עוד זוכר ‘כשהנר היה דולק’, ושוב הנוכחים לא ידעו על מה הוא מדבר, והחכמים שהיו שם התלהבו והיה לפלא ביניהם שהצעיר יותר זוכר דבר שהוא מאורע הקודם בהרבה ממה שסיפר הראשון שהיה מבוגר ממנו. אחריו דיבר אדם שהיה עוד יותר צעיר מהם והוא זכר עוד כאשר ‘הפרי התחיל להתרקם’, ואחריו דיבר צעיר עוד יותר שהוא זוכר את החכמים ש’חשבו והמציאו את הגרעין’, השישי אמר שהוא זוכר את ‘הטעם של הפרי לפני שנכנס לפרי’, והשביעי אמר שהוא זוכר גם ‘את הריח של הפרי קודם שנכנס בפרי’ והשמיני אמר שהוא זוכר גם את ‘המראה של הפרי קודם שנכנס ונצטייר בתוך הפרי’. ואני, מספר הקבצן שהיה עיוור, הייתי שם, והייתי הצעיר מכולם ואמרתי שאני זוכר את כל הסיפורים האלו ואני זוכר ‘לא כלום’, והחכמים שהיו שם התפעלו ביותר מהעובדה שאני שהייתי הצעיר מכולם זכרתי מעשה ישן יותר מכל המבוגרים ממני. תוך כדי כך, הגיע נשר גדול ודפק על המגדל ואמר להם: חדלו להיות עניים השתמשו באוצרות שלכם, ואמר להם שיוציא אותם מהמגדל בסדר קדימה לפי הבגרות, ואותי הוא הוציא הראשון, כי מבחינת בגרות וזקנה למרות שהייתי הצעיר מכולם נחשבתי למבוגר מבין כולם, והנשר הגדול אמר: אסביר לכם את משמעות הסיפורים שסופרו כאן:
המבוגר הראשון שדיבר, סיפר שהוא זוכר כ’שחתכו את התפוח מהענף’, כוונתו שהוא זיכך כל כך את המעשים שלו ותיקן אותם עד שהזיכרון שלו מגיע עד לרגע לידתו שבו חותכים את הטבור, והשני שסיפר שהוא זוכר כ’שהנר היה דולק’, כוונתו לכך שהוא עוד זוכר את תקופת העיבור טרם הלידה, שאז, כפי שחכמינו מספרים, נר דולק על ראשו של העובר והוא לומד תורה מפי המלאך ורואה מקצה העולם ועד קצהו, והשלישי זכר את ‘תחילת התהליך של התרקמות הפרי’, כלומר הוא זוכר את היווצרות העובר, הרביעי זכר את ‘הולכת הגרעין לפרי’, כלומר הוא זכר את הולכת הטיפה שממנה ייווצר העובר, החמישי זכר ש’חשבו והמציאו את הגרעין’, הכוונה שהוא זוכר שהטיפה הייתה עדיין במוח האב, השישי זכר את ‘הטעם של הפרי לפני שנכנס לפרי’, הכוונה שהוא זכר את ה’נפש’ לפני שהיא נכנסה לתהליך של יצירה גשמית, השביעי שזכר את ה’ריח’ הכוונה ל’רוח’, והשמיני זכר את ה’מראה’ הכוונה ל’נשמה’, והצעיר שבכולם שאמר שהוא זוכר ‘לא כלום’ הכוונה שהוא זוכר למעלה מהכל, את מה שמוגדר ‘אין’, שהוא לפני השלב של ‘נפש’ ‘רוח’ ‘נשמה’.
לאחר שהנשר סיים להסביר את דבריו הוא אמר לכולם: ‘חזרו לספינות שלכם שנשברו ועכשיו הם ישובו וייבנו מחדש. כלומר, כל אחד ישוב לגוף שלו שנשבר ועכשיו הוא ישוב וייבנה מחדש’. ולי אמר הנשר הגדול, ממשיך הקבצן העיוור ומספר: ‘אתה בוא עמי, כי אתה כמוני, כי אתה זקן מאוד, וגם אני כך, כי אני זקן ועדיין אני יניק (כמו תינוק)’.
הקבצן העיוור סיים את סיפורו ואמר לזוג שנישא: מסיפור זה שסיפרתי לכם עולה בבירור שאני חי חיים ארוכים וכעת אני נותן לכם חיים ארוכים אלו במתנה, ונהיה שם שמחה גדולה…