לצחוק או לבכות? – פרשת השבוע פנחס

מדוע אותה ביצה שאנו אוכלים ממש לפני כניסת צום תשעה באב כסעודת אבלים מרמזת גם על לידה מחדש? מה קורה כאן, צריך לצחוק או לבכות?

כשאני חושב על הקיץ, עולה בדמיוני תמונה של אנשים נחים על החול הזהוב בחוף הים, הגלים הקרירים מלטפים את כפות רגליהם ואין להם דאגות כלל, אדרבה, יש להם שפע של זמן פנוי להירגע וליהנות.

לוח השנה היהודי הוא המצפן הרוחני שלנו – הוא מצביע לכיוון אליו אנחנו צריכים ללכת. תיכף כשהקיץ מתחיל, מתחילים גם שלושת השבועות שמגבילים אותנו מחלק מההנאות המוכרות של הקיץ. בתוך שלושת השבועות האלו מגיעים גם תשעת הימים המגבילים עוד יותר את פעילויות חופשת הקיץ שלנו. האם לוח השנה שלנו נגדנו?

חז”ל עושים קישור מעניין. הם מלמדים אותנו שהתרנגולת מטילה את ביצתה אחרי עשרים ואחד ימים. בדומה לזה, לעץ השקד לוקח עשרים ואחד ימים מהפריחה ועד שהפרי בשל (ראה ברכות ח).

אולי גם זה יעניין אתכם:

בדרך שבן אדם בוחר ללכת

כוח הבחירה החופשית

להפוך את הקללה לברכה

רבי נחמן מסביר, שאותם עשרים ואחד ימים מקבילים לשלושת השבועות. עשרים ואחד ימים נחוצים כדי להיוולד מחדש. גם עצם הלוז הנמצאת בתחילת עמוד השדרה היא החלק היחיד בגוף האדם שנשאר שלם בקבר אחרי שכל הגוף נרקב ומתבלה בעפר, וממנה יבנה כל הגוף כולו מחדש בתחיית המתים. זה גם הטעם לאכילת ביצה בסעודה המפסקת לפני צום תשעה באב, לרמז על הלידה מחדש שאנו עומדים לחוות ביום זה, כמו שלימדו אותנו חז”ל – שמשיח ייוולד ביום תשעה באב ושיום זה נקרא “מועד” ועתיד להפוך באמת ליום טוב (ליקוטי מוהר”ן חלק ב פ”ה).

אבל, עדיין, יש כאן משהו תמוה. אם הלוז מסמל לידה מחדש, מדוע הוא מבשיל לאחר עשרים ואחד ימים המרמזים על אבלות וצער (והגבלת הנאות הקיץ)? ומדוע אותה ביצה שאנו אוכלים ממש לפני כניסת צום תשעה באב כסעודת אבלים מרמזת גם על לידה מחדש? מה קורה כאן, צריך לצחוק או לבכות?

רבי נחמן מסביר, שאותם עשרים ואחד ימים מקבילים לשלושת השבועות. עשרים ואחד ימים נחוצים כדי להיוולד מחדש. גם עצם הלוז הנמצאת בתחילת עמוד השדרה היא החלק היחיד בגוף האדם שנשאר שלם בקבר אחרי שכל הגוף נרקב ומתבלה בעפר, וממנה יבנה כל הגוף כולו מחדש בתחיית המתים.

נוכל לענות על חידה זו וגם להסביר את התזמון המיוחד של לוח השנה היהודי על ידי שנתבונן בדיני כשרות הביצים. סימניה של ביצה כשרה הוא שמצד אחד היא מעוגלת ומהצד השני היא מחודדת, ובלשון חז”ל “ראשה אחד כד (כמו כדור) וראשה אחד חד” (שו”ע יורה דעה פ”ו). הנביא ישעיה אמר “וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה” (ישעיהו מ”ט). הצד המחודד של הביצה מרמז על הזמנים בהם אנו חווים שמחה והצלחה, שאז אנחנו יכולים כביכול לפתוח פינו, להרים קולנו בשחוק ושמחה. אבל יש גם צד מעוגל, המרמז על הבחינה של “גלגל חוזר הוא בעולם” – גלגל החיים – לכן הוא נאכל בסעודת אבלים, לא עלינו.

ביצה – מסמלת גם את האבלות על סיום ואובדן, ומצד שני לידה מחדש…

הביצה הטהורה מסמלת חיים נכונים ושלמים. כשהיינו ילדים קטנים התייחסנו לחיים כאל הזדמנות לשעשועים והרפתקאות מעניינות. לצערנו הרב, כאשר מתבגרים וחווים טרגדיות וקשיי חיים רוצים רק לברוח מהרפתקאות ולחוות שקט ושלווה. אבל הגישה היהודית האמיתית היא – להבין שאנחנו נמצאים בעולם הזה בשביל תכלית מסוימת. הקב”ה כל הזמן מקרב את העולם לתיקונו. כאשר אנחנו מקבלים את המציאות שתיקון העולם הוא תהליך לא קל, אבל בסופו נזכה ללידה מחדש, כל הקשיים מתרככים ונמתקים על ידי ההרגשה הנפלאה של נחמה וקרבת השם.

תארו לעצמכם את האושר שאמא מרגישה אחרי תשעה חדשי היריון קשים, כאשר סוף סוף היא יכולה לחבק בזרועותיה את התינוק שלה. עם האמונה שלנו, אנו יכולים לחוות את הנחמה אפילו בתוך שלושת השבועות ובכל נפתולי החיים ואתגריהם. הניגוד בין חופשת הקיץ לבין לוח השנה היהודי יוצר את ההרגשה הנכונה לגבי חלקנו מתהליך זה. הביצה הנאכלת בערב תשעה באב, מזכירה לנו שאפילו בתוך הימים הכי קשים הגאולה כבר בעיצומה.

(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, ביצים ה).

כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!