לפעמים דווקא מתוך החושך מגיע האור – פרשת וירא

השבוע פרשת וירא,

אברהם היה אחרי ברית המילה שלו, והוא הכניס מלאכים לביתו. ה’ שלח אליו מלאכים כי אברהם היה מכניס אורחים, והוא לא מצא עוברי אורח. אז ה’ שלח שלושה מלאכים – מלאך מיכאל, שהודיע לאברהם על הולדת יצחק, ולאחר שסיים את שליחותו נעלם. שני המלאכים האחרים, גבריאל ורפאל, נשלחו לסדום.

תציל את מי שאתה יכול, גם אם אתה לא יכול להציל את כולם

אברהם היה גר בחברון, וסדום הייתה לא רחוקה משם, והמלאכים נשלחו לסדום. לקח להם יום להגיע לשם. למה? כי אברהם ידע שהם הולכים להחריב את סדום, והוא התפלל על אנשי סדום. הוא עמד לפני ה’, והתווכח, אולי יש חמישים צדיקים בעיר, אולי ארבעים, שלושים, עשרים, עשרה, הוא התפלל שבזכות הצדיקים שאולי גרים בסדום, כמה שהיא נוראית, כמה שהיא מושחתת, היא תינצל בזכותם.

אולי יעניין אתכם גם:

איך אפשר לגלות את ה’ בעולם? – פרשת וירא

לחיות כאן ועכשיו – פרשת השבוע וירא

התכנית האלוקית – פרשת השבוע וירא

אבל הוא נעצר בעשרה. הזוהר אומר שהוא היה צריך להמשיך. כל תפילה עוזרת למישהו. אם אי אפשר לעצור את כל ההרס, תעצור לפחות חלק ממנו. תציל את מי שאפשר. וזה באמת הפך מאז, למשימה של העם היהודי – להציל את מי שאפשר, ללכת אליהם, לנסות ללמד אותם את הדרך הנכונה, ללמד אותם מה נכון, ולהתפלל עבורם. להתפלל. אין הרבה יותר שאפשר לעשות מלבד להתפלל. אנחנו לא יכולים להיכנס לעיר בלאס ואגס ולסדר את כל הפושעים, אבל אנחנו יכולים להתפלל. זה אף פעם לא נלקח מאיתנו. לא משנה איפה אני, לא משנה באיזה נסיבות אני חי, לא משנה אילו צרות יש לי, אני תמיד יכול להתפלל. אני תמיד יכול להשתמש בפה שלי, להתפלל לה’ כדי לנסות לעזור לא רק לעצמי אלא גם לאחרים, וזה מה שאנחנו צריכים במיוחד היום, כשהארץ שלנו במצור, אנחנו צריכים את כולנו ביחד להתפלל, להתפלל שוב, להתפלל עוד ועוד, ואז להוסיף עוד תפילות עד שנראה את הישועה המתקרבת.

אברהם התפלל, הוא לא הצליח להציל אותם, ואז המלאכים הלכו לסדום, ופגשו את לוט. לוט היה האחיין של אברהם שעזב אותו כי הוא לא יכל לסבול את המוסריות שלו, אז הוא עבר לסדום, שהייתה בלתי מוסרית לחלוטין, והמלאכים באו להציל אותו בזכות אברהם. מה שלוט ניצל לא היה בזכות מעשיו. אנחנו רואים שאם אנחנו מתנהגים במוסריות, אנחנו יכולים להשתמש בזכויות שלנו כדי לעזור לאחרים. זו הסיבה שאנחנו צריכים גם להתפלל עליהם. אז לוט ניצל. הוא ברח להרים עם שתי בנותיו. השתכר, ובנותיו נשארו איתו, הן נכנסו להריון ונולדו להן שבטים. הבכורה ילדה את מואב, הצעירה ילדה את עמון, הם עשו הרבה צרות. במגילת איכה נאמר שמואב ועמון נכנסו לבית המקדש והרסו את התורה וכו’.

יש נשמות גדולות שבאו דווקא מתוך החושך וההסתרה,

בואו נסתכל על משהו מאוד מעניין. יש פסוק בתהילים, “מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו” (תהילים פט’ כא’) ה’ אומר, מצאתי את עבדי דוד, את דוד המלך. המדרש שואל, איפה הוא מצא אותו? בסדום. למה? כי דוד המלך היה צאצא של רות המואביה. היא הייתה בתו של מלך מואב, והיא התגיירה. והיא הייתה אֵם אבותיו של דוד המלך. אז בעצם דוד המלך היה מושרש במעשה של לוט.

המדרשים, הזוהר, האר”י, כולם מדברים על הרעיון הזה, שיש נשמות גדולות מסוימות – דוד המלך היה מנהיג האומה היהודית. והוא יהיה המשיח כשתבוא הגאולה. נשמה ענקית, עצומה. אבל איך יכולה נשמה כזו לרדת לעולם מבלי שהשטן ילחם בה, בלי שהשטן יעשה מניעות כדי לעצור את הנשמה הזו? הוא הולך לגאול את כל העולם, המשיח, אז איך השטן ייתן לזה לקרות?

אז מה שה’ עשה, ומה שהוא עושה בכל דור, זה שהוא מתחיל את זה במקום מטונף. השטן אומר, אתה הולך לשים את דוד המלך במואב? במקום מלוכלך ומטונף כזה? אז זה בסדר, כי אז הוא בכיס שלי. וככה השטן חושב. ולכן, נמצאו כל כך הרבה אנשים גדולים שבאו מגרים. הרבה אנשים גדולים שבאו מבעלי תשובה. למה? כי הנשמות שלהם כל כך גדולות, שהן צריכות הסתרה לפני שהן יורדות לעולם.

יצחק יכל בקלות רבה להתגבר על אברהם, אבל לא, הוא הקריב את עצמו, ה’ רוצה אותי? בסדר. אני מוכן למות על קידוש ה’.

רבי עקיבא, שנקרא בתלמוד ובמדרש כגדול התנאים, גדול חכמי המשנה, היה בן גרים. לפניו היו הלל ושמאי, רבותיו של הלל היו שמעיה ואבטליון. הם היו גרים. אז מה שיש לנו זו הדרך שבה ה’ מנהל את העולם, שלפעמים התגליות הגדולות, הנשמות הגדולות, האנשים הגדולים מגיעים דרך הסתרה. יש דברים שמוסתרים מאיתנו. אין לנו מושג איך, איפה, מתי, אבל הם שם. והם משמשים את ה’ להסתיר את הישועה המתקרבת. זה מה שאנחנו רואים עכשיו. החות’ים. שמעתם פעם על החות’ים? מי הם בכלל? חבורה של אנשי מערות מתימן, שהיא לא בדיוק מקום מפואר, והם נלחמים מול כל ציי העולם וכל הספנות העולמית. אבל דרכם תבוא ישועה גדולה. חמאס – מה הם? רוצחים, לא פחות. חיזבאללה – רוצחים, לא פחות. ודרכם ה’ גורם לעם ישראל לפנות אליו, לחפש אותו, לחזור אליו, ולעשות תשובה. וזו הלמידה מהסיפור של לוט.

לפעמים התגליות הגדולות, הנשמות הגדולות, האנשים הגדולים מגיעים דרך הסתרה

מהיכן עם ישראל שואב את כוח ההקרבה שלו?

בהמשך הפרשה רואים שיצחק נולד, ואבימלך, ואז סוף הפרשה מדברת על עקידת יצחק, שבה ה’ אמר לאברהם, קח את יצחק ותקריב אותו על המזבח, הוא לא אמר להרוג אותו. הוא אמר להניח אותו על המזבח. כמו שרש”י אומר מאוחר יותר בפסוק הזה, תעלה אותו – ותוריד אותו. זה הכול. רציתי לראות אם אתה כל כך מסור אלי, עד שאתה מוכן להקריב את הבן היחיד שלך.

יצחק באותו זמן היה בן 37. אברהם היה בן 137. יצחק יכל בקלות רבה להתגבר על אברהם, אבל לא, הוא הקריב את עצמו, ה’ רוצה אותי? בסדר. אני מוכן למות על קידוש ה’. הרצון הזה מצד יצחק עבר בעם היהודי לאורך כל השנים, ונתן לנו את הכוח להיות מוכנים להקריב את עצמינו למען ה’. וההקרבה הזאת הייתה. מסעי הצלב – מאות אלפים של יהודים נרצחו בדם קר כי הנוצרים הכריזו מלחמה על הכופרים המוסלמים בארץ הקודש. והאספסוף גייסו צבאות באירופה והם השתוללו דרך הקהילות היהודיות, הם הרגו מאות אלפי אנשים. האינקוויזיציה הספרדית, שאמרה תתנצרו, ותקבלו כל טוב. הם הקריבו את עצמם למען ה’. גזירות ת”ח ות”ט, הפוגרומים במזרח אירופה. השואה. מדינת ישראל. אנשים מקריבים את חייהם. הכל מגיע מיצחק. ההקרבה האחת שלו,

מי ייתן וה’ יעזור, כמו שהוא ניצל בסוף, כך גם יינצל עם ישראל מעכשיו מכל מוות והרס. מי ייתן ויחזרו השבויים הביתה, ונראה לידה מחדש וגאולה של כל עם ישראל במהרה בימינו, אמן.