החיים הם רק שחור ולבן? הזברה על כל פסיה אומרת לנו שזה לא נכון. והתבוננות לעומק תחשוף בפנינו את הצבעים היפים שיש בחיים שלנו!
למה זברה?
בגלל הפסים, זאת התשובה הפשוטה.
אבל לא רק.
זה קורה בימים שבהם כל השאלות על הקיום והיקום הענק והאינסופי מתערבבות לנו בפנים, עולות ויורדות כמו המלאכים בסולם יעקב פלוס תוספת של רצון עז לדעת מה צופן… העתיד?
ושיקום זה שהצליח לענות על השאלה הזאת.
והרצון העז הזה בשנה האחרונה בא לידי ביטוי הרבה יותר מכל זמן אחר בחיים שלנו. בתקופה המטורפת של מגיפה עולמית שמכה בעולם ללא רחמים – הקורונה, שהספיקה לא מזמן להתפתח למוטציה לא מוגדרת שמוסיפה עוד שמן לבלגאן באירופה ובעוד כמה מדינות אליהן היא הספיקה להגיע. הרצון לדעת ולהבין חופר בתוכנו היום עוד יותר בעיקר ובגלל שהחלו לחסן את בני העולם בחיסון שאושר לא מזמן נגד הקורונה. עכשיו מה יהיה? (הנה עוד שאלה שכנראה אף אחד לא יכול לענות עליה…).
לענייננו. אחרי זה, בהקשר לפסקה הראשונה, מגיע (שוב) הרצון העז לעשות את הפעולה המתבקשת, אבל השאלה היא (עוד אחת?) – מהי בעצם הפעולה המתבקשת?
והתשובה, מאוד אינדיבידואלית.
זה היה אחרי הקלקה על לינק לסרטון שנשלח אלי על… זברה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
תמצית החיים בשתי דקות ו-23 שניות
רגע בלי מחשבה – להתמודד עם מחשבות שליליות
ולמה זברה? כי סרטי טבע הם דבר מיוחד, לראות את יופי הבריאה והחכמה של בורא עולם בכל יצור ונברא. וגם, כי איך אמר הקריין בקולו הדרמטי? “היא פשוט נבראה בשביל הטורפים”. כן, בלי למצמץ הוא פשוט הסביר למה היא המאכל האהוב עליהם, תוך שהיא מוצגת על המסך כמו דוגמנית עם חיצים שהגרפיקאים בעריכה הכינו: הצוואר – כאן קל לנעוץ את הניבים. הירכיים – רחבות מספיק לתפיסה קלה על ידי הטורף… עד שהוא מתחיל לדבר על הפסים.
אוהו, הפסים.
זה קורה בימים שבהם כל השאלות על הקיום והיקום הענק והאינסופי מתערבבות לנו בפנים, עולות ויורדות כמו המלאכים בסולם יעקב פלוס תוספת של רצון עז לדעת מה צופן… העתיד?
עם כל כישורי הצייד האדירים שניחנו בהם הטורפים, בעיקר אלה ממשפחת החתוליים, הפסים האלה עושים להם חיים קשים. הם מבלבלים אותם כשהזברה נמצאת בתנועה כשהיא בתוך העדר, בעיקר כשכולן מתחילות לרוץ אחרי שהבינו שהסכנה מוחשית יותר מתמיד, אז משימת הצייד הופכת מורכבת ומפוספסת יותר (תרתי משמע J).
ורק אחד לא מתבלבל מכל הפסים האלה.
הגור המתוק של הזברה (סְיָח).
עכשיו תארו לכם, ים של זברות, כלומר ים של פסים שחור-לבן (כי עדרי הזברות יכולים להכיל המון פריטים) וכל גור יודע מי זאת אמא שלו! ולא רק, בקולו הדרמטי הקריין מציין את העובדה המעניינת – שלכל זברה פסים משלה, ייחודים אך ורק לה. אין שתי זברות אותו הדבר – לא באופי ולא בפסים.
האמת שבזה הוא לא חידש הרבה, כי ידוע שבורא עולם לא בורא שום דבר פעמיים. גם אם נדמה לנו שראינו זוג תאומים העתק-הדבק אחד של השני, עדיין, אם תתעמקו תמצאו את השוני ביניהם, גם בחיצוניות ולא רק בפנימיות.
עכשיו תארו לכם, ים של זברות, כלומר ים של פסים שחור-לבן וכל גור יודע מי זאת אמא שלו!
בכל אופן, מה הזברה והפסים שלה באים ללמד אותנו?
שבחיים אין דבר כזה שחור-לבן. כלומר, כן בדמות זברות. הרבה זברות. אבל בחיים שלנו הכללים עובדים אחרת. יש הרבה מאוד שטחים של שחור ולבן, יש אפור ויש אמצע. אין קיצוני לכאן או לכאן. גם אם זה נראה לנו כך לפעמים, הזברה באה על כל פסיה ואומרת לנו שזה לא נכון, גם אם כל מה שאנחנו רואים הם רק פסים של שחור ולבן.
כי בחיים כמו בחיים, הראייה היא לא חד-גונית. היא צריכה להיות מגוונת, רחבה, כזו שתוביל אותנו לתובנות, להתעמקות, לחכמה לראות דבר מתוך דבר ושבעזרתה נמצא את השכל שיש בכל דבר ונתקרב לבורא עולם, כפי שמלמד אותנו רבי נחמן. כי השכל הוא דבר גדול. אור גדול שמאיר לנו את הדרך!
ובלשון הזהב של רבי נחמן: “כִּי אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל שֶׁל כָּל דָּבָר וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר. כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהֶלֶת ח :(‘חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פניו’” (ליקוטי מוהר”ן קמ”א, א).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה , תיהנו!