יש לנו שני לבבות, כך מגלה לנו רבי נחמן. אבל מה קורה שהשניים הללו, שהם מרכז הרגש שלנו, נאטמים או נחצים לשניים?
אוטם בשריר הלב (התקף לב) עלול להיות קטלני, ולפעמים מצב שכזה מצריך ניתוח. כך הוא הדבר גם בלב שנאטם רוחנית.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו דבר מדהים: מחשבות רעות סותמות את הלב (ליקוטי מוהר”ן חלק א, מט: א). הרצונות, אומר רבי נחמן, מקורם בלב. הרשעים נשלטים על ידי תאוות ליבם (שם חלק א, לג: ז-ח).
שלוש התאוות הראשיות המונעות מהלב את תחושת היראה והאהבה כלפי הבורא הן: קנאה, תשוקה מינית – תאוות ניאוף, ותאוות הזלילה. רצונות בוערים לתענוגות בשרים מורגשים בעיקר בלב, הם מרחיקים לגמרי תחושות של רוחניות (שם חלק ב, א: ד).
אולם, אפילו אם מכשולים אלה נראים בלתי עבירים, הטיפול בהם אפשרי, ישנה “כירורגיה” מומלצת.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מלח: התבלין המושלם לחיים של סיפוק ואושר
מערכת העיכול כקרש קפיצה לצמיחה רוחנית
המפתח לבריאות אמיתית נמצא בפירות
רבי נחמן מלמד, ש”לב אבן” מתייחס לאנשים שרחוקים ממתן צדקה, ו”לב רחמן” מתייחס לבעלי חסד (שם חלק ב, טו: א). מעשי חסד יכולים להקל על מצב של לב אטום מבחינה רוחנית.
לכן, מצביע רבי נחמן על מעשי צדקה כתרופה כוללת למחלות הרוחניות של הלב. אולם, רבים שואלים, מה קורה כאשר האדם לא יכול לתת מכספו לצדקה? התלמוד מלמד (סוכה מט, ב) שלצדקה רמות רבות המתחלקות לשתי חטיבות עיקריות: צדקה וגמילות חסדים (מעשי חסד). ההנחה היא, שעזרה לזולת עניינה מתן כסף, אבל זה לא נכון תמיד. היא עשויה ללבוש צורות שונות, הגשת עזרה בדרכים שונות, כגון: גיוס כספים, הקדשת זמן למעשי התנדבות וכדומה.
התלמוד מסביר עוד (שם) שגמילות חסדים נחשבת יותר ממתן כסף, מכיוון שהיא נבדלת ממנה בשלוש דרכים:
הראשונה – מתן צדקה כרוך אך ורק בסיוע כספי. מעשה חסד יכול להתבצע בגופו של האדם, בכספו או בכל חפץ שנמצא בבעלותו.
השנייה – צדקה ניתנת רק לעניים. מעשה חסד יכול להיעשות הן למען החי והן למען המת.
השלישית – צדקה ניתנת רק לאדם חי. מעשה חסד יכול להיעשות הן למען החי והן למען המת.
ניתן להבין מדברי התלמוד, שהשימוש שעשה רבי נחמן במושג צדקה לא מוגבל לתרומות כספיות לעניינים חשובים (אף על פי שתרומות כאלה נחשבות ביותר כאשר הן אפשריות). כל מעשה צדקה או חסד פותח את ליבו של האדם ומרחיב אותו כדי שיוכל לקלוט גם את צרכיו של הזולת. זאת, מכיוון שצדקה היא מעשה של אהבה, של רחמנות. בכך היא מסייעת להקל על מצבו ה’אטום’ של הלב.
רבי נחמן מלמד ש”לב אבן” מתייחס לאנשים שרחוקים ממתן צדקה, ו”לב רחמן” מתייחס לבעלי חסד. מעשי חסד יכולים להקל על מצב של לב אטום מבחינה רוחנית!
התועלת העולה ממתן צדקה מרחיקה לכת. רבי נחמן מלמד שקיים ‘נועם עליון’ – תענוג גדול ונשגב הנמשך מהמקור האלוקי, ויורד כל הזמן אל העולם שלנו זה לטובת האדם. כדי ליהנות מנועם גדול זה על האדם לעורר תחילה את ליבו-שלו באהבת השם אמיתית. אהבה זו מתעוררת בעקבות מתן צדקה. צדקה בכלל וצדקה המיטיבה עם ארץ ישראל בפרט, משרה על הנותן נועם אלוקי גדול יותר (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, עא: ז).
חלוקה ומחלוקת
בלב של האדם, מלמד אותנו רבי נחמן, ישנם שני יצרים – אחד נוטה לטוב והאחר נוטה לרע, מה שגורם לחלוקת הלב. למשל, כאשר אדם מרגיש שהוא “יודע” שהקב”ה נוכח תמיד, אבל לא מתאמץ לנצל את זמן התפילה כדי לדבר עם בוראו דיבור אמיתי. אם היה מרגיש באמת את נוכחותו של הבורא, בוודאי שהיה מתאמץ להתפלל בכל כוחו. העודה שהוא מתרפה ואינו מתאמץ להתפלל בכוונה מלאה, מראה שחלק ממנו “אינו מודה” בנוכחותו של הקב”ה. זוהי התוצאה של לב “מחולק”, “חצוי” (שם חלק א, סב: ב).
הגדרתה הפשוטה של מחלוקת היא – חוסר הסכמה בין שני צדדים. שתי מדינות עשויות להתווכח ביניהן, וכך גם שתי משפחות או שני יחידים.
המחלוקת הקיימת בתוך ליבו של האדם נובעת מנתק בין צדו הימני – השואף לרוחניות, לבין צדו השמאלי – השואף לחומריות. כל מיט שטרם הספיק לטהר את הלב שלו יחוש תמיד במחלוקת הפנימית הזו. שאלות של אמונה, מבוכה באשר למטרותיו של האדם, לטווח מידי ולטווח ארוך – כל אלה מעידים על לב חצוי.
וכך מסביר רבי נחמן את העניין: העולם מלא מחלוקת. מלחמות מתנהלות בין מעצמות העולם, ישנם סכסוכים בין מקומות שונים, ישנם ויכוחים בין משפחות, ישנן מחלוקות בין שכנים וחיכוכים בתוך המשפחה, בין איש לאשתו, בין הורים לילדים… החיים קצרים, אנשים מתים מעט כל יום. היום שזה עתה חלף לא ישוב לעולם, אבל בני האדם עדיין רבים ביניהם ולא נותנים דעתם ונזכרים בייעוד שלהם בחיים.
התכונות האופייניות לכל אומה משתקפות גם ביחידיה, אזרחיה. עמים מסוימים ידועים ככעסנים, למשל, בעוד אחרים ידועים כצמאי דם. לכל אומה תכונה האופיינית דווקא לה. תכונות אלה מצויות גם בכל בית. גם מי שמבקש לחיות בשלום נגרר לתוך סכסוכים רק בכלל שהוא גר בקרב צדדים המסוכסכים ביניהם.
בלב של האדם ישנם שני יצרים – אחד טוב והאחר רע, דבר שגורם לחלוקת הלב
האדם הוא מיקרוקוסמוס המכיל בתוכו עולם ומלואו. אדם החי בגפו עלול לאבד את שפיותו, מכיוון שהאישיות שלו נאלצת להתמקד ב”מלחמת העמים” שבתוכו, והוא לא מוצא שלווה. כשיבוא המשיח, כל המלחמות הללו יתבטלו (שיחות הר”ן עז).
אם ליבו של האדם חצוי, מה הוא יכול לעשות כדי לחבר את חלקיו מחדש?
רבי נחמן שם דגש על לימוד ההלכה. בספרי ההלכה יש דיונים מרובים, לעתים סוערים למדי, בין החכמים השונים בנוגע להיתר ואיסור, לטהור וטמא, וכן הלאה. מטרת האדם בעת לימודו צריכה להיות הבהרת דעת חכמים. ועל ידי זה להשכין שלום בין הדעות המנוגדות והגעה למסקנה המשכינה שלום ביניהן – עשויה להשפיע השפעה מעמיקה וארוכת טווח על אופיו של הלומד.
שימוש בבינה כדי ליישב מחלוקת של תורה עשוי להשכין שלום בתוך ליבו החצוי של האדם, החלוק בין שני יצריו. למרות שזו דרך לימוד מתקדמת שתהיה קשה בוודאי עבור מי שאינו מכיר מקרוב את החקירה התלמודית, הוראתו של רבי נחמן ללמוד הלכה כדי להשיג טובה מרובה – מיועדת לכל אדם! בשיחות שונות הוא מדבר על חשיבות לימודה והכרתה של ההלכה כדי להתקדם בדרך הנכונה בחיים.
עוד דבר נפלא שרבי נחמן מלמד אותנו הוא: שהיצר הטוב נודע בשם ילד מסכן וחכם (קהלת ד, יג). מסכן – מכיוון שרק מעטים מצייתים לו. חכם – מכיוון שהוא מוביל לחיים. ואילו היצר הרע מכונה (שם) מלך זקן וכסיל. אנשים נוטים לציית לו מכיוון שהוא מלך, אבל עצתו לא חכמה. שני יצרים אלה מייצגים את ממלכת הקדושה ואת ממלכת הטומאה. מי שמתאמץ ללמוד תורה, מחזק את ממלכת הקדושה (ליקוטי מוהר”ן חלק א, א: ב).
האריז”ל הקדוש התאמץ בלימוד ההלכה. כל כך התאמץ, עד שגרם לעצמו להזיע (שער המצוות, פרשת ואתחנן עמוד עט).
רבי נחמן מלמד, שעצה הנובעת ממקורות בלתי ראויים מכריעה את הלב ומטמאת אותו. אז הלב דומה לבית הכיסא, מעצתו של אותו לב נודף ריח רע (ליקוטי מוהר”ן חלק א, סא: ד).
רבי חיים ויטאל כותב, על כן (שער המצוות, שם) שהאר”י הזיע תוך כדי לימוד כדי לשבור את כוחות האשליה של היצר הרע האופפים את הלב.
וכידוע, תרי”ג מצוות התורה נקראות תרי”ג עצות. עצה מסוג זה מביאה גם הרמוניה ללב, ומסלקת את החלוקה שנוצרה בו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.