רק בשתי ידיים, עשר אצבעות ומחיאות כפיים אנחנו מושכים את הברכה והרפואה והישועה להן אנו זקוקים וגורמים לפלא הגדול לקרות. איך עושים את זה? כנסו וגלו!
לידיים יש תפקיד מהותי בתהליך הבאת הברכה אל העולם. אחת ממצוות התורה, למשל, היא שעל הכהנים לברך מדי יום ביומו את עם ישראל. הכהנים נדרשים להושיט את ידיהם בעת אמירת מילות הברכה, המביאות את השכינה לשרות בקרב העם (במדבר ו, כב-כז, סוטה לח, א).
רבי נחמן מלמד שקיום המצוות בשמחה מרומם את הרגליים, שהרי אדם מאושר רוקד. עם התרוממות הרגליים, נעות גם הידיים כלפי מעלה. כשהידיים מגיעות למצב “מרומם”, נמשכת ברכה אל תוך העולם, כפי שנאמר בתורה (ויקרא ט, כב): “וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם”. אדם הזוכה לקבל ברכות מלמעלה מסוגל גם להעביר את שפען לאחרים, אפילו למי שנמצא בדרגה נמוכה יותר. רבי נחמן מברסלב מדגיש, שהברכה הגדולה מכולן היא – הדעת, מודעת אלוקית גדולה יותר (ליקוטי מוהר”ן חלק א כד, ד-ה).
לכן, אפשר לומר שידיו של האדם מייצגות את יכולתו למשוך ברכה אל תוך העולם על ידי התקרבותו לחיי רוחניות. על ידי שהוא “נושא את ידיו” אל האלוקים, הוא מפגין את הכרתו אל הבורא. ולא רק, מכיוון שהידיים מייצגות את היכולת “להושיט”, מי שנוא את ידיו אל אלוקיו מסוגל למסור לאחרים את תודעתו שלו.
כוח הריפוי הוא בידיים!
ולא רק, בידיים נמצאת גם הרפואה שלנו. וכך מלמד רבי נחמן:
התורה נפתחת בתיאור כיצד ברא אלוקים תחילה את העולם בעשרה מאמרות (ראש השנה לב, א. בראשית רבה יז, א). יחד עם כל מאמר ומאמר נברא מלאך (חגיגה יד, א). ככל שהרחיב הבורא את הבריאה, התחלקו מאמרות אל ל’ניצוצות’ רבים. כלומר, מאמרות קטנים עוד יותר. וזה פירוש הפסוק (ירמיה כג, כט): “הלוא כה דברי כאש… וכפטיש יפוצץ סלע”. במקביל, נבראו מלאכים רבים מכל מלאך, בדיוק בהתאם למספר הניצוצות. מלאך שנברא מהמאמר המקורי התמנה אז לרב-מלאך ונעשה ממונה על מחנות שלמים של מלאכים זוטרים שנוצרו מהניצוצות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כל אחד ואחד ממלאכים (זוטרים) אלה הינו אחראי על היבט מסוים של הבריאה. אפילו לעצים ולצמחים (בעיקר לבעלי תכונות הריפוי) יש מלאכים מדריכים המפקחים על צמיחתם, כפי שאמרו חז”ל (בראשית רבה י, ו): “אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו: גדול!”. כל אחד ממלאכים אלו מקבל את חיותו מהמאמר שעמד בשורש בריאתו. מכוח חיות זה הוא מעביר מידה מדודה למלאך שהוא ממונה עליו.
ידיו של האדם מייצגות את יכולתו למשוך ברכה אל תוך העולם על ידי התקרבותו לחיי רוחניות. על ידי שהוא “נושא את ידיו” אל האלוקים, הוא מפגין את הכרתו אל הבורא!
יכולת זו של המלאכים לקבל ולמסור כוח חיות נקראת כוח ה’ידיים’, הגימטרייה של המילה ‘כח’ היא 28, כמספר הפרקים באצבעות שתי הידיים! ב”יד ימינו” מקבל המלאך את כוח החיות. ב”יד שמאלו” הוא מחלק בדיוק את הכמות הדרושה לזה שהוא ממונה עליו. זהו פירוש מאמר חז”ל: “מה אותו ואומר לו: גדל!”. ההכאה מתבצעת ב”יד השמאלית” של המלאך (כי צד שמאל מייצג גבורה, דינים).
התורה מצווה אותנו (משלי ד, כ-כב): “בני, לדברי הקשיבה, לאמרי הט אוזנך… כי חיים הם למוצאיהם, ולכל בשרו מרפא”.
מכאן אנו למדים, שכל רפואה נובעת מאתו יתברך באמצעות תורתו. התורה היא מקור כוח (הריפוי של) המלאכים, המוסרים אותו בתורם לכל הצמחים שתחת אחריותם.
כוח זה מתגלה כאשר מקבלים את התורה ומאמינים בחז”ל החושפים את צפונותיה, שהרי התורה נמסרה לחכמים, ומי שסוטה מתורתם נחשב כמי שגורם לסדק בחומה, חומת האמונה.
זו משמעות ההוראה (דברים יז, יא): “לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל”. אם תסור ימינה, כלומר תפנה לקנאות מיותרת, “יד ימינו” של המלאך שלך (יכולתו לקבל שפע מן המלאך הממונה עליו וממאמר הבריאה שמעליו) תעוכב. אם תסור לשמאל (על יד הפרת דברי התורה) “ידו השמאלית” של המלאך (יכולתו למסור שפע) תעוכב. כמובן, סילוק ידי המלאך מעל האדם פירושו, שהאדם אינו יכול לקבל רפואה, שהרי ללא מלאך שיעניק לו את כוח החיות, הצמח שבו תלוי ריפויו של האדם מאבד את כוחו לרפא.
לכן, דרגת דבקותו של האדם בתורה קובעת את מידת יכולתו להתרפא.
הכהנים נדרשים להושיט את ידיהם בעת אמירת מילות הברכה, המביאות את השכינה לשרות בקרב העם – ברכת כהנים בכותל
האצבעות
רבי נחמן מברסלב מלמד: חמש האצבעות מקבילות לחמש המשפחות הפונטיות: עיצורי הגרון, השפתיים, החך, הלשון ועיצורי השיניים. (ליקוטי מוהר”ן חלק א לח, ג).
הידיים דומות לדיבור בתפקידן, בכך שהן מבטאות את המחשבה ומוסרות רעיונות. רבי נחמן לימד שבתפקיד זה בולט במיוחד באצבעות. כל אצבע היא בעלת מבנה שונה כדי שתוכל לבצע את התפקיד שהיא מתאימה לו ביותר.
עשרים ושמונה פרקי האצבעות (כפי שצוין לעיל, ארבעה עשר בכל יד) מייצגים את עשרים ושמונה ה’עיתים’ שאדם חווה במהלך חייו. שלמה המלך, בספר קהלת, מתאר זמנים אלה כך (ג, א-ח): “עת ללדת ועת למות… עת לבכות ועת לשחוק… עת לחבוק ועל לרחוק מחבק… עת מלחמה ועת שלום”. רבי נתן מברסלב מוסיף, שכל אחד מהעתים ומושגי החיים הללו כולל פוטנציאל ל”רמיזות” משמים, ודרכן אפשר להגיע לידי הכרה בבורא (ליקוטי הלכות נטילת ידיים לסעודה ו, נד). כך דומות האצבעות ביותר לכוח הדיבור, מכיוון שבאמצעותן מתגלה הנסתר, האצבעות מייצגות את ה’עיתים’ שבהן יכול הבורא להתגלות.
חמש האצבעות מתייחסות לסוג נוסף של התגלות: התלמוד מדבר על חמישים שערי בינה (ראש השנה כא, ב) כאשר השעה החמישים הוא המדרגה שנחשפה על ידי האלוקים כדי לחולל את יציאת מצרים. מדרגה זו עצמה תתגלה בעת ביאת המשיח והיא רמוזה בחמש האצבעות שבכל יד.
וכך מלמד אותנו רבי נחמן:
בכל יד יש חמש אצבעות. כאשר שתי הידיים מכות זו בזו,, כל אחת מחמש האצבעות שעל יד ימין נפגשת עם כל אחת מאצבעות יד שמאל, ולהיפך. כאשר ימין נוגעת בשמאל, כל אצבע נוגעת בכל אחת מחמש אצבעות היד האחרת, וחמישה כפול חמישה מסתכמים בעשרים וחמישה מפגשים. ומנגד, כאשר שמאל נוגעת בימין, סך הכל המפגשים הוא חמישים. “חמישים” אלה מקבילים לדרגה החמישים, שהיא מקור התשועה. לכן, מחיאת כפיים בעת התפילה מעוררת את כוח הישועה ומזרזת את בוא הגאולה, במהרה בימינו אמן. (ליקוטי מוהר”ן חלק א, מה).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!