פסח כבר מציץ עלינו מעבר לפינה וזה בהחלט הזמן להכיר מקרוב את הכוכבת שתלווה אותנו בכל ימות החג – המצה. הא לחמא – בואו לאכול מלחם החוויה!
הא לחמא עניא – זהו לחם העוני!
העוני החומרי והייסורים. העוני הרוחני והציניות. זהו הלחם שאכלו אבותינו כשהיו משועבדים. לחם זה – לחם זה ממש! – הוא לחם הגאולה! הוצאנו אותו ממצרים, וטעמו כלחם מן השמים. לחם זה לא השתנה, אלא המודעות שלנו למקור שממנו הוא בא היא זו שהשתנתה!
למחרת ליל הסדר, בבוקר, כשבדיוק הסתיימה התפילה הארוכה, הראש של כולנו היה עוד תחת השפעת היין, כולנו היינו עייפים מהלילה הארוך, אבל ריבונו של עולם כמה נהנינו! שוב ליל הסדר, עוד פסח…. תענוג עילאי, כולם הרגישו את זה.
כולם חוץ מאחד.
“טוב שזה נגמר” הוא רטן, “אני לא מסוגל להתמודד עם כל היין, והמצה גורמת לי קשיי עיכול. ולמה צריך להגיד את כל ההגדה? גדולי הדור לא יכולים לעשות לנו הנחה? להתחשב בנו? טוב, הכל ייגמר תוך שבוע. לפני שנבחין, נחזור כולנו לשגרה…”
כולם הביטו זה בזה במבוכה כשהם מוכי תדהמה מההתפרצות שלו. איש לא רצה לבייש אותו, אבל גם איש לא רצה לגשת אליו. בעודם מביטים בו בדומיה, נאנחו כולם, “כמה חבל, בשבילו זה היה סתם עוד ליל הסדר… סתם עוד פסח…”
אולי גם זה יעניין אתכם:
עשר מכות מצרים – מה הן אומרות?
מבחינה חיצונית יכולים שני אנשי לחוות את אותה חוויה. העני משניהם מבחינה רוחנית יראה רק ייסורים וסבל, ומבחינה פנימית יטעם את היובש שבחוויה נטולת-אלוקים. לעומתו, זה המודע למקור כל החוויות יבחין בהשגחה המטיבה. הוא יזכה לראות ראייה חודרת אל תוך אחדותו האינסופית של הקב”ה, הוא יראה כיצד היא מתבטאת בריבוי מאורעות האנושות ותופעות העולם.
זהו לחם החוויה, זה עניין שבטעם.
לחם זה – לחם זה ממש! – הוא לחם הגאולה! הוצאנו אותו ממצרים, וטעמו כלחם מן השמים. לחם זה לא השתנה, אלא המודעות שלנו למקור שממנו הוא בא היא זו שהשתנתה!
אנחנו קוראים למי שעדיין נאבק בגלות העוני הרוחני – בוא! בוא נאכל ביחד מלחם החוויה, נלמד יחד כיצד ‘לאכול’, כיצד לטעום מן החיים, לחוות את הקב”ה לכל אורכם. אולי עוד יכאב, אבל בשנה הבאה בארעא דישראל! זו רק שאלה של זמן. בשנה הבאה נחווה חופש אמיתי.
הא לחמא – לחם ההכרזה!
במהלך כל השנה, המציאות הגשמית של לחמנו היא חמץ. הדבר רומז, בעצם הוא גורם, להתססת החשיבה שלנו. מה שאוכלים ואיך אוכלים משפיע על תהליכי החשיבה שלנו. מי שאוכל רק למען ההנאה או כדי להשביע את רעבונו נמצא ברמה אחת מתחת לבני אדם. תהליכי החשיבה שלנו שוקעים אל מתחת לרמת אנוש. נעשינו טרף לדמיונות לא רצויים.
לכן, מוטל עלינו לשבור מחשבות לא יזומות אלו ברגע שניעשה מודעים להן. אל לנו להרשות להן להתעלות עד למודעות שלנו כבני אדם. במשך השנה כולה משמעים ברכה תחילה, ורק אחר כך טועמים מהאוכל. באמצעות הברכה אנחנו נעשים מודעים למשמעות הגבוהה יותר של צריכת אנוש. אז אפשר ‘לבצוע את הפת’ – לשים קץ למחשבות הבלתי רצויות הללו.
הא לחמא – הוא לחם החוויה, לחם ההכרזה, החומר-מזון שלנו למחשבה!
בפסח אנחנו אוכלים מצה. לחם שלא תפח, מחשבות שלא תססו. הדבר מסמל צריכה אנושית אמיתית לא מנופחת. בוצעים אותה, שוברים אותה, עוד קודם לאמירת הברכה. בדרך זו מראים, שכאשר מדובר ב’מצה’ אפשר להינתק ממחשבות בלתי רצויות ולשמור על טהרת החשיבה.
זהו לחם ההכרזה! המזון שלנו למחשבה!
באמצעות לחם העוני, הלחם הבצוע, מגיעים להיבט השני שלו: לחם ההכרזה. על ידי שרותמים את הרגלי האכילה שלנו, בכך שרותמים את תהליכי החשיבה שלנו – נוכל להתבטא בתפילה לפני הקב”ה. נהיה משוחררים ממחשבות מטרידות. עכשיו אפשר להסב לשולחן הסדר כדי לספר, לחוות ולהכריז על פלאי הגאולה (ליקוטי הלכות, בציעת הפת ג, ב-ג).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך הגדה של פסח – עם פירוש מתורתו של רבי נחמן מברסלב).
רוצים ליהנות מעוד מאמרים בנושא פסח? היכנסו לקישור הזה ותיהנו!