נולדתי למשפחה שלא היו לי סיכויים להצליח, המצב הפיננסי שלי לא אפשר לי להתקדם, החברים בשכונה הם אלו שאשמים במצב שלי. מכירים את הביטויים האלו? האם יש להם הצדקה?
פרשת השבוע היא פרשת לך לך. הפרשה פותחת באמירה של השם לאברהם: “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך”.
השם מתגלה לאברהם אבינו וללא כל הודעה מוקדמת אומר לו לעזוב הכל, את הארץ שבה נולד, את מולדתו, את משפחתו, את הסביבה הטבעית. לעזוב הכל וללכת ליעד בלתי נודע – “אל הארץ אשר אראך”.
אין ספק, זהו ניסיון קשה ביותר. לכל אחד הרגלים הטבועים בנפשו, צרכים, מחשבות ואידיאות עליהן גדל והתחנך, סביבה תומכת ועוד. אך האדם נדרש לעזוב הכל ולהקריב את ההרגלים ולחתור ליעד הנכסף למען מטרה נעלית, למען רצון השם.
גם זה יכול לעניין אתכם:
נקשר את הרעיון לאחד הסיפורים הנפלאים שסיפר רבי נחמן בספרו סיפורי מעשיות, ונראה את הדברים כפי שרבי נחמן סיפר אותם:
מעשה במלכה שעמדה ללדת את בנה, באותה עת עמדה ללדת גם השפחה בבית המלכה. המיילדת הייתה סקרנית לראות מה יקרה אם יחליפו את הילדים. בסתר היא החליפה את התינוקות, את בן המלך היא הניחה בחיק השפחה, ואת בן השפחה היא הניחה בחיק המלכה. הילדים גדלו וכל אחד נמשך בטבעו אחר המקור שלו. בן המלך נמשך בטבעו אחר גינוני מלכות למרות שגדל בבית השפחה, ואילו בן השפחה נמשך בטבעו אחר נימוסי עבדים, אך מכיוון שהוא גדל בבית המלך הוא נאלץ לנהוג בגינוני מלכות.
לאחר תקופה, המיילדת לא התאפקה וסיפרה את הדברים בסוד לחברתה. החברה הלכה וגילתה גם היא בסוד לחברה שלה, וגם היא סיפרה לחברתה, ותוך תקופה קצרה היה הסיפור לשיחת היום בסודות של בני המדינה… עד שהלך אחד מהמדינה ולחש את הסוד באוזני בן המלך.
בן המלך שבעצם היה בן השפחה נבוך מאוד. לבדוק את הסיפור לאשורו לא ניתן מכיוון שזה ביזיון גדול וגם קשה לברר את אמיתות הסיפור. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהדברים, שהרי יום אחד יכולים להתקומם נגדו ולתלות את ההתקוממות בכך שהוא אינו בן המלך האמיתי. בן המלך החל להציק למשפחת השפחה שהייתה בעצם משפחתו שלו. במיוחד הוא הציק לבן השפחה שלאמיתו של דבר היה בן המלך. כל עוד המלך היה חי הוא עוד איכשהו הסתיר את כוונותיו, אך לאחר שהמלך מת והוא ירש את המלוכה הוא החל לרדוף אותו בגלוי.
המיילדת הייתה סקרנית לראות מה יקרה אם יחליפו את הילדים. בסתר היא החליפה את התינוקות, את בן המלך היא הניחה בחיק השפחה, ואת בן השפחה היא הניחה בחיק המלכה…
יום אחד קרא העבד לבנו, שבעצם היה בן המלך האמיתי, ולחש לו את הסיפור ואמר לו: אני מרחם עליך מאוד, בין אם אתה בני ובין אם לא, אני מרחם עליך מאוד. אם אתה בני וודאי שאני מרחם עליך, אך גם אם אינך בני ואתה בן המלך האמיתי, אני מרחם עליך שכך רודפים אותך. אך לדעתי אין לך כל ברירה והנך חייב לעקור מכאן למקום אחר, כי בן המלך (שככל הנראה הוא באמת בני) ירדוף אותך עד חורמה ולא יעזוב אותך עד שהוא יתפטר ממך.
היטב חרה לבן השפחה על כך שהוא נאלץ לעזוב את בית הוריו, אך לא הייתה לו כל ברירה. מרוב תסכול הוא התמכר לטיפה המרה והחל לבקר בבתי בושת. תוך כדי ההתנהגות המבישה שלו הוא העביר לנגד עיניו את מאורעות חייו ומחשבות של כעס הציפו אותו: “בכל מקרה לא מגיע לי מה שקרה לי, אם אני בן המלך, בוודאי לא מגיע לי כך להיות נרדף, וגם אם אני לא בן המלך, גם כן לא מגיע לי שאצטרך לנוס על נפשי!”… מתוך כעסו הוא חשב להמשיך ולבלות כך את כל ימיו.
יום אחד הוא יצא לטייל כשהוא לבד עם עצמו. הוא שכב לנוח ושוב החלו לרוץ במוחו המחשבות הקבועות שהוא כבר התרגל אליהן. לאחר מכן הוא התחיל לחשוב לעצמו מחשבה שונה: “אדרבה, אם השם יכול לעשות דבר כזה, שיתחלפו בן מלך ובן שפחה, הרי שהשם מנהיג את העולם בהנהגה מכוונת לפי רצונו, אם כן, האם התנהגותי מוצדקת, האם ראוי לי כך להתנהג”?! הוא התחיל להיאנח ולהצטער מאוד על התנהגותו הנלוזה עד כה. הרגע שבו הוא הפנים שהשם מנהיג את העולם והוא נמצא במקום שבו הוא נמצא, במכוון ברצון השם, זה גם היה הרגע שבו הוא הבין שעליו לשוב בתשובה ולהפסיק להצדיק את מעשיו בגלל מה שהשם עשה לו, דווקא החשיבה החדשה היא זו שהביאה אותו לתהליך שבסופו הוא שב לכס המלוכה (סיפורי מעשיות, מעשה יא מבן מלך ובן שפחה).
האדם נדרש לעזוב הכל ולהקריב את ההרגלים ולחתור ליעד הנכסף למען מטרה נעלית!
בסיפור נפלא זה אנו למדים שהגישה הנכונה היא, שאין מצב שבו אדם יתלה את התנהגותו בתנאי הסביבה. תמיד ובכל מקרה, גם אם נסיבות החיים יצרו קשיים גם אם הם נוגדים את ההיגיון, עדיין, החשיבה צריכה להיות: האם ראוי לי כך להתנהג, האם זה מצדיק את התנהגותי?
הדבר נוגע לכל אחד מאתנו. לעתים אנו נוטים להאשים את המצב שבו נולדנו, שבו נקלענו, שבו היינו אנוסים, ומתרצים בכך את היותנו ‘מתוכנתים’ כדי להמשיך ולחיות את החיים שלנו כפי שהורגלנו עד כה. אולם, בדומה לבן המלך, אנחנו צריכים לעצור ולחשוב בחשבון נפש אמיתי את אותה מחשבה ששינתה את בן המלך: “אדרבה, אם כן, שהשם יתברך יכול לעשות כזאת, להחליף את בן המלך ושיעבור עליו כך, הייתכן מה שעשיתי? וכי כך היה ראוי לי להתנהג כמו שעשיתי?!”
כעת נשוב לפרשתנו ונראה כיצד הדברים מרומזים בה: השם אומר לאברהם לעזוב את הכל וללכת ליעד לא נודע. מה הכוונה בדברים ‘לעזוב את הכל’? מסביר רבי נתן:
שורש הנשמה של כל אחד מישראל גבוה מאוד, הסיבה שהיא יורדת לארץ, למקום כל כך נמוך ורחוק מהשם, היא דווקא משום שרק באמצעות הירידה היא יכולה אחר כך להתרומם ולשוב למקורה בשלמות נפלאה. כי הכל בשביל הבחירה. לכן כל אדם מישראל מגדול ועד קטן עוברים עליו בהכרח הרפתקאות וניסיונות ללא שיעור. כוונת הבורא בוודאי לטובה, כדי שהוא יוכל לברר טוב מכל המקומות שהוא ירד לשם ולהעלות הכל למקור נשמתו.
זה, אם כן, פירוש הציווי של השם לאברהם: לך ‘לך’ – כשמדברים עם האדם לנוכח ואומרים לו ‘אתה’ או ‘לך’, עיקר הכוונה על הנשמה שהיא עצם האדם כידוע (השווה ליקוטי מוהר”ן ח”א כב, ה). וזה מה שהתורה מזהירה כל אחד לשוב לעצמו למקור הנשמה שלו על ידי היציאה ‘מארצך’ – היינו מתוך ‘ארציות’. כלומר, גם אם ירדת לארציות ושפל גשמי ונדמה לך שקשה לך לצאת משם, בכל זאת, אתה צריך להתגבר דווקא מתוך ‘ארצך’, ללכת ‘לך’ – לעצמך. לשוב לשורש ומקור נשמתך.
כך גם מתפרש המשך הפסוק: “ומבית אביך” – הם המשפחה והשכנים והקרובים, הסביבה הטבעית שבה האדם התחנך, ומטבע הדברים הם יוצרים מחסומים ומגבלות רוחניות או רגשיות שמונעים מהאדם להגיע ליעד הרוחני שלו. גם על זה צריך להתגבר בדרך ליעד, במסע העצמי לנשמה של האדם. והכלל שצריך לזכור תמיד הוא: “הקדוש ברוך הוא אינו שולח לאדם מניעות וניסיונות שהוא לא מסוגל לעמוד בהם” (ליקוטי מוהר”ן ח”ב מו).
זה מה שהשם מצווה לאברהם: “לך לך אל הארץ אשר אראך”. ללכת ולעזוב הכל פירושו, להשתחרר מהתלות ומהמקובעות בסביבה ובנסיבות שבה אנו אוהבים להיתלות, ולהתקדם לארץ ישראל שהיא מקור וכלליות הקדושה. שם בית המקדש, שהוא מקור כל הנשמות. לשם אנו חותרים.
וכמובן – ללא תירוצים!
(על פי ליקוטי הלכות, שבת ז, עה)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!