דפוס החיים של אברהם אבינו הוא גם דפוס החיים שלנו. דווקא כשנראה שהגענו לסוף הבעיה, לפתרון, מתחיל ניסיון נוסף. אין פסק זמן בחיים!
נכון שאתם שואלים את עצמי מתי, סוף סוף, תוכלו לנשום קצת לרווחה?
אתם לא היחידים.
נכון שאתם גם אומרים לעצמכם לא פעם ש”הייתי בטוח שכבר סיימתי עם הצרה זאת?”
אתם לא היחידים.
החיים, כך מתברר, לא קלים. אבל זה לא חדש לנו כי אלה הם החיים, וכבר לפני שנים רבות אברהם אבינו התמודד עם ניסיונות לא קלים משל עצמו.
רעב: ויהי רעב בארץ – אברהם היה מוכרח לעזוב את מולדתו ולרדת למצרים, שם גרם יופייה של אשתו לחטיפתה לבית פרעה. מה היה בסופו של דבר? המצרים החזירו את שרה לאברהם בלי פגע וגם העשירו את אברהם מאוצרותיו של פרעה.
בנים: ותהי שרי עקרה – אברהם חיכה המון זמן רב עד שזכה ששרה תלד לו בן. בסופו של דבר, הולידה לו בן בדרך נס בגיל תשעים. אברהם הובטח אז שמורשתו הרוחנית תימשך על ידי בנו הנולד לו עכשיו – יצחק.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הקרבת בנו: אברהם התבקש להעלות לעולה את בנו יחידו היקר שחיכה לו זמן רב כל כך. ברגע האחרון החליף השה את יצחק ואברהם העלהו לעולה תחת בנו.
זיווג: מיד אחר כך התחיל אברהם לחשוב על עתידו של יצחק ולבקש לו את זיווגו ההגון, ואז התבשר שרבקה נולדה. הייתה רק בעיה אחת – יצחק היה אז בן שלושים ושבע!
פטירת שרה: אברהם חזר לביתו אחרי “הניסיון של חייו”. הוא ובנו אומנם חזרו בריאים ושלמים, אבל שרה בדיוק הסתלקה לעולם שכולו טוב. בתוך אבלותו היה אברהם מוכרח לעסוק במשא ומתן על מקום הקבורה המיוחד, מערת המכפלה, עם אדם שפל ומרושע – עפרון החיתי. רק אחרי ששילם לו מחיר מופקע על חלקת האדמה שבה הייתה המערה, יכול היה לקבור את אשתו.
שידוכים: עכשיו אברהם צריך לדאוג לכך שהשידוך של יצחק אכן ייצא לפועל. הוא שולח את עבדו הנאמן אליעזר למשימה שנראית כבלתי אפשרית – לנסות ולהוציא את רבקה מציפורני אחיה הרשע והרמאי – לבן.
כמה ניסיונות, כאלה שהתורה שמה דגש עליהם, אברהם אבינו חווה? עשרה. זה דפוס חיים שליווה לא רק את אבא אברהם, אלא מלווה אותנו בכל צעד שלנו בדרך…
מצליחים להבחין בדפוס המסוים הקיים כאן?
בכל פעם שאברהם הרגיש שזהו זה, הישועה הגיעה, הוא התנסה בניסיון אחר, שונה מקודמו. לא ניתן לו שום “פסק זמן” לאסוף את נשימתו, ומעולם הוא לא הגיע לאיזה “קו סיום” רוחני.
הצצה במילון מגלה הגדרה למושג “חיים” – “היכולת לצמוח, להשתנות וכו’ המבדילים את הצומח ואת החי מחפצים דוממים כמו מים או אבן”. חז”ל מגדירים את השינה כאחד משישים במיתה (ברכות נז:). שינה פירושה, חוסר מודעות והבחנה רוחנית – חסרון זה הוא כמו מיתה ממש. על מנת לחיות את החיים אי אפשר לישון כמו אבן, אדרבה, כל ניסיון ואתגר נותנים לנו את האפשרות לצמוח ולחוות שינוי אמיתי.
אין פתרונות בזק, אבל יש כאן תכנית על עצומה ונפלאה. תנו דעתכם עליה!…
דפוס החיים של אברהם הוא גם דפוס החיים שלנו. בין אם זה קורה בחיינו האישיים או במישורים יותר רחבים, כולנו מתמודדים עם רגעים ומצבים קשים. כאשר אנחנו רואים פתח של הצלה, אנחנו מודים לבורא עולם על הישועה או על ההצלחה. אבל למרות שבוודאי נכון שזכינו לראות ישועת השם וחסדו, ורק ראוי שנודה לו על כך, אנחנו צריכים יחד עם זאת לזכור שהמסע עדיין לא נגמר. נכון, צמחנו, חווינו קרבת השם אמיתית וישועה מבוראנו – אבל אנחנו עדיין מאוד רחוקים מהישועה השלמה.
גדולת הבורא היא בלתי נתפסת, כמו שכתוב בתהלים (קמה) “ולגדולתו אין חקר”, לכן כל יום הוא חשוב ומיוחד, בכל יום ישנה ברכה של חסד וישוע, בכל רגע ורגע הקב”ה בחכמתו האינסופית מבקש לקרב אותנו אליו ולתכליתנו הנצחית. תשוקתו היא להביא אותנו למדרגה רוחנית בה אנו יכולים להתחבר עמו. כל הדברים שנראים לנו כמו אבני נגף הם, בעצם, מדרגות לעלות עליהם.
בזמן שאנו מחויבים לחזק את הביטחון ואת המוכנות להצלחה, על ידי שנעריך את כל הניצחונות שלנו, בו בזמן אנחנו צריכים לקחת צעד אחד לאחור ולהבין שההתמודדות כאן מתמשכת לאורך זמן. אין פתרונות בזק, אבל יש כאן תכנית על עצומה. גם אנחנו, כמו אבותינו הקדושים, יכולים להחזיק חזק באמונה הפשוטה גם עם הידיעה שהניסיונות ימשיכו לבוא עד שנגיע למטרתנו הסופית.
(מבוסס על ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ה)