ישנם החושבים שמכיוון שלצדיק יש תפקיד לעסוק בתיקון נשמות ישראל, פירושו שהצדיק ‘עובד אצלם’ והם משוחררים מאחריות למעשיהם. מה אומרת לנו הפרשה על זה?
פרשת השבוע היא פרשת כי תצא. עניינים רבים ונפלאים בפרשה זו, ניגע בשתי מצוות בפרשה הסמוכות זו לזו. במבט ראשון נראה שאין קשר ביניהן, אולם במבט מעמיק הן קשורות היטב אחת לשנייה.
המצווה הראשונה היא מצוות השבת אבדה. התורה מצווה להשיב אבדה לבעליה: “לא תראה את שור אחיך או את שֵׂיוֹ נדחים והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך… ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבתו לו” (דברים כב א-ב).
רבי נחמן מלמד: “כל אדם יורד לעולם לבצע את השליחות המוטלת עליו, אולם מיד עם בואו לעולם הוא שוכח את המטרה שלשמה בא. ‘שכחה’ זו נקראת ‘אבדה’ (חכמינו הגדירו את מי שקולט מהר ושוכח מהר: “מהיר לשמוע ומהיר לאבד”, מסכת אבות ה, טו). על האדם לחפש היטב אחר אבדתו ולמצאה, כלומר, לגלות מה עליו לבצע ולפעול בעולם.
רבי נחמן מגלה שהצדיק חותר בכל כוחו לגלות את אבדתו ולאחר שהוא מוצא אותה, הוא שב ומבקש אחר אבדות של אחרים ומוצא גם אותן, לכן אדם צריך לפנות לצדיק לבקש את אבדתו, מכיוון שכל האבדות הן אצל הצדיק. אולם, מוסיף רבי נחמן, הצדיק אינו מחזיר את האבדה לפני שהוא בודק שמבקש האבדה אינו רמאי, כפי שחכמים לימדו, שיש לבדוק היטב שהמבקש אכן בעל האבדה ואינו מתחזה (רש”י). בהקשר שלנו, הדברים מכוונים לכך שהצדיק בודק אם בקשתו כנה ואכן בכוונתו לעשות את המוטל עליו. כאשר הצדיק מתרשם שהוא מבקש את האבדה בכנות, הצדיק משיב לו אותה (ליקוטי מוהר”ן ח”א קפח).
אולי גם זה יעניין אתכם:
כעת נתקדם למצווה השנייה הסמוכה לה, מצוות פריקה וטעינה, העוסקת בנשיאה בעול עם הזולת: “לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם, הקם תקים עמו” (שם כב, ד). מצווה זו מחייבת את מי שנקלע בדרך עם חבר שחמורו או שורו נפלו מכובד המשא בצדי הדרך, לא להתעלם מהם ולסייע להקימם, כולל פריקת המשא והטענתו מחדש.
אולם לא בכל מחיר, ניצול לא בא בחשבון. לצורך העניין נשתמש בשמות השבטים ‘ראובן’ ו’שמעון’. תארו לעצמכם שראובן תקוע בצדי הדרך, שמעון עוצר לסייע לו כמצוות התורה. ראובן מרוצה מהעניין שהתורה מחייבת את שמעון לסייע לו, הוא מצא ‘פועל חינם’, ולפתע הוא נתקף בגעגועים ללימודיו, הוא פורש הצידה ומתחיל ללמוד בקול ומשאיר לשמעון לעשות את העבודה… התורה מלמדת: “הקם תקים עמו”, החובה לעזור מותנית בכך שהחבר משתדל לפעול בכוחות עצמו, אז מצווה על אחרים לסייע לו (רש”י שם, בבא מציעא לב א).
בואו נעתיק כעת את הרעיון הנפלא של מצווה זו לממד רוחני הנוגע ישירות לכל אחד.
ידוע, שבעולם הזה אנו נמצאים במסע. תפקידנו לצבור כאן מצוות ומעשים טובים בדרכנו ליעד – העולם הבא. אולם לא תמיד יש לנו את הכוח להתמודד עם תנאי הדרך הקשים שהעולם הזה מזמין לנו ואנו קורסים תחת משא העוונות, על אם הדרך.
הקדוש ברוך הוא חס עלינו ושולח לנו ברוב רחמיו צדיקים גדולים העושים את תפקידם נאמנה, והם עוזרים לנו לפרוק את משא העוונות ומטעינים אותנו מחדש במצוות ובמעשים טובים ומסייעים לנו להגיע ליעד.
אולם, פעמים רבות האדם אומר לעצמו: טוב שזה התפקיד של הצדיק, כמה נפלא וטוב שיש מי שעושה בשבילי את העבודה. אני אלך לנוח, ובבקשה שהצדיק יעשה בשבילי את העבודה השחורה ויעסוק בתיקוני, זה הרי התפקיד שלו.
הצדיק אינו מחזיר את האבדה לפני שהוא בודק שמבקש האבדה אינו רמאי, כפי שחכמים לימדו, שיש לבדוק היטב שהמבקש אכן בעל האבדה ואינו מתחזה…
זה בדיוק מה שהתורה מלמדת: “הקם תקים עמו”, רק כאשר אדם מרחם על עצמו ומשתדל לתקן את נפשו, אלא שהוא לא מסוגל להתמודד בכוחות עצמו בגלל הקשיים הרוחניים והנפשיים שעוברים עליו, והוא מצפה לעזרה – אז הצדיק יעזור לו. אבל אם הוא מחפש להשיל מעליו את התחייבויותיו ואין לו כל עניין לעסוק בתיקון נפשו, והוא מצפה שהצדיק יעשה את העבודה במקומו, במקרה כזה הצדיק לא אמור להתעסק אתו מכיוון שאי אפשר לעזור ל’בעל בחירה’ רק כאשר הוא מעוניין לעזור לעצמו.
כעת נראה איך שתי המצוות קשורות זו לזו: כפי שראינו, רבי נחמן לימד שכל אדם צריך ללכת לצדיק שישיב לו את אבדתו, כלומר להזכיר לו את התפקיד שלו כאן בעולם. אולם הצדיק אינו משיב לו את אבדתו כלאחר יד, קודם הוא בודק את מידת כנותו. היכולות הן בהתאם לרצונות. מבקש האבדה אינו מסוגל להתמודד בבת אחת עם כל חלקי ה’אבדה’ המרכיבים את המשימה שלו בעולם הזה, זה גדול עליו, לכן הצדיק אינו משיב לו את אבדתו לפני שהוא בודק את מצבו הרוחני ברגע נתון זה. רק לאחר שהצדיק רואה את מאמציו הכנים הוא מכוון אותו להישגים רוחניים בהתאם ליכולותיו.
כך בכל פעם שמבקש האבדה שואף להתחדש ולעלות לדרגה גבוהה יותר, הוא שב לצדיק ומבקש את עזרתו, הצדיק בודק שוב את מצבו הרוחני ואת יכולותיו ומשיב לו אבדות נוספות, ואף נותן לו כלים כדי שהוא יוכל בכוחות עצמו לחפש ולמצוא את האבדות שלו, כלומר את המשימות שלו, עד שימצא את כולם.
בעולם הזה אנחנו נמצאים במסע…
זה גם מה שקורה כאשר אדם בדרך והוא ‘כורע תחת משא העוונות’, רבי נחמן מלמד שעל ידי עוונות אדם מאבד הרבה מהטוב הקיים בו, כמו שכתוב: “תאוות רשעים תאבד” (תהלים קיב י; ליקוטי מוהר”ן ח”ב פח). כאשר הוא בא לצדיק ומבקש ממנו להשיב לו את אבדתו, הוא בעצם מבקש מהצדיק לעזור לו לפרוק מעליו את משא העוונות הכבד ולהטעין אותו מחדש במטען רוחני. הצדיק אינו משיב לו תשובה מידית, זה בכלל לא פשוט, צריך לכך הבחנה מדויקת מהי המידה הנכונה שאותה המבקש יוכל להכיל. אולם זה ברור שכל צעד שלו מאפשר לצדיק להשפיע עליו ולקרב אותו להשם, ואז הוא יוכל להתקדם צעד נוסף, והצדיק מצדו יוכל לקרב אותו עוד יותר וכן הלאה.
מסופר שפעם פנה רבי נחמן ואמר לאחד החסידים: “אתה בלעדי אינך יכול, אך גם אני בלעדיך אינני יכול”. כלומר, אתה אינך יכול לבד להגיע ליעד ללא שאני אכוון אותך, אך גם אני בלעדיך לא יכול, כלומר, אינני יכול לעשות את העבודה במקומך, אתה צריך לעשות את שלך.
הדברים אמורים במיוחד בימים אלה של חודש אלול, חודש הרחמים והרצון. זה הזמן שאנו רוצים להתקרב להשם, אך בה בעת אנו מגלים שאנחנו כל כך רחוקים. כשאנחנו יודעים שכל צעד שלנו מאפשר לצדיק להשפיע עלינו תיקונים ולהשיב לנו את האבדות זה מקל עלינו, כי אנחנו יודעים שכאשר נתקדם מעט הצדיק יעסוק בתיקוננו בהתאם למאמץ שלנו, ואז נוכל להתקדם צעד נוסף ושוב הצדיק ישפיע עלינו תיקונים ויחזיר לנו עוד אבדות, עד אשר נוכל לשוב בתשובה שלמה להשם יתברך ולהגיע לראש השנה נקיים מעוונות ומלאים במטען רוחני רב.
יהי רצון שנזכה לנצל את הימים הקדושים האלו להתקרב להשם יתברך ולשוב בתשובה שלמה כראוי בימי אלול הקדושים, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.
(על פי ליקוטי הלכות, אבדה ומציאה ג ב, טו)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!