מכשולים נועדו בשביל להגביר בנו את הרצון כדי שנכיר במעלת ובחשיבות הדבר שאנו משתוקקים אליו. אם נרים ידיים נאבד את זה, אם נאמין בכוחות שלנו ונתעקש ללכת עד הסוף, אין מקום שלא נוכל להגיע אליו, גם לשמים!
פרשת השבוע היא פרשת שלח לך. הנושא העיקרי והמרכזי בפרשה הוא סיפור המרגלים שנשלחו לרגל ולגלות את נקודת התורפה מהיכן להיכנס לארץ ישראל, ובמקום זאת הם הוציאו דיבת הארץ רעה והסיתו את עם ישראל נגד השם ונענשו במותם במדבר. המסר העיקרי של פרשת השבוע הוא אמונה תמימה ואמונה ביכולותינו, כפי שנראה בהמשך.
קודם נביא קצת רקע למאורע הדרמטי והמחריד כאחד, שגרם לאחד האסונות הגדולים בעם היהודי, ולא מדובר במליצה, חכמינו קבעו שחורבן שני בתי המקדש, גם בית ראשון וגם בית שני, נחרבו בעטים של חטא המרגלים, חשוב אם כן שנבין היטב את משמעות הדברים.
תחילה העובדות: סיפור המרגלים התרחש בשנה השנייה לשהותם במדבר. בשנה הראשונה ליציאתם ממצרים הם קיבלו את התורה וחטאו בעגל, משה רבינו עלה למרום והפציר בהשם לסלוח להם. ביום הכיפורים השם נעתר לבקשתו וציווה עליהם לבנות את המשכן. באחד בניסן בשנה השנייה הוקם המשכן, ובאותו קיץ עם ישראל עמד להיכנס לארץ ישראל (רש”י, במדבר י, לג). בשלב זה, העם פנה למשה וביקש לשלוח מרגלים. משה רבינו שלח מרגלים, הוא לא ביקש מהם פרשנויות, הוא ביקש מהם לרגל אותה, ליידע אותו ואת העם כולו מהיכן נוח לכבוש אותה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כאן קרתה טעות איומה. המרגלים פעלו על דעת עצמם, לא כשליחים של משה רבינו אלא כפרשנים. הם סיפרו את הדברים לפי החוויה האישית והפרשנות שלהם, כמסופר בתורה: “ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדלות מאוד וגם ילידי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והאמרי יושב בהר והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן” (במדבר יג, כז-כט).
גם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה ו-יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן היו בין המרגלים, אך תחושותיהם היו שונות. כלב האמין באמונה מוחלטת בדברי משה רבינו והוא התעמת עם המרגלים והצהיר לכל העם: “עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה” (שם יג, ל), רש”י מסביר את דבריו: “עלה נעלה, אפילו בשמים, והוא אומר עשו סולמות ועלו שם, נצליח בכל דבריו”.
המרגלים לא ויתרו והצליחו לערער את אמון העם ביכולתו לנצח את האויבים היושבים בארץ ישראל, כמסופר בתורה: “והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו” (שם יג לא). התורה מתארת את הייאוש המר שהתפשט בעם כולו: “ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא” (שם יד, א).
‘הלילה ההוא’ היה ליל תשעה באב. העם כולו בכה בכי של חינם, ללא הצדקה. חכמינו מלמדים שהבכי הנורא הזה לא נותר בחלל ריק: “אתם בכיתם בכי של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות” (תענית כט, א). בתשעה באב, נחרב בית המקדש הראשון והשני, גירוש ספרד לפני כ-500 שנה, ולצערנו בדורנו אנו, גירוש יהודים מחבל גוש קטיף לפני כ-15 שנה, גם הוא התחיל בתשעה באב. הכל בגלל כמה מילים של המרגלים. אסון נורא.
מחריד! מה קרה, קצת בכייה? למה הטעות הזאת נחשבת כה חמורה, שכל כך הרבה דורות אחר כך עדיין סובלים בגלל שלפני כמה אלפי שנים עם ישראל בכה במדבר? מה קרה כאן?
המרגלים פעלו על דעת עצמם, לא כשליחים של משה רבינו אלא כפרשנים. הם סיפרו את הדברים לפי החוויה האישית והפרשנות שלהם וכאן קרתה הטעות האיומה שהביאה אסון על עם ישראל עד ימינו…
נראה את ההסבר בדברי כלב כאשר הוא שוב פונה בתחנונים אל העם ואומר להם: “אם חפץ בנו השם והביא אותנו אל הארץ הזאת, ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. אך בהשם אל תמרודו” וגו’ (במדבר יד ח-ט).
מרידה! המרגלים טענו: “לא נוכל לעלות כי חזק הוא ממנו”, רש”י במקום מפרש: ‘כביכול כלפי מעלה אמרו’. כאילו הענקים בארץ ישראל חזקים מהבורא חלילה. זוהי מרידה!
כלב טען בפני העם: “וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, והלא קרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו” (רש”י יג לא). כלומר, העם כולו ראה ניסים כבירים: יציאה ממצרים, קריעת ים סוף, מן ירד מדי יום במדבר לכמה מיליוני אנשים, מים יוצא מהסלע ללא הגבלה מדי יום ביומו, בגדיהם אינם בלים והם מסוככים בענני כבוד, במיזוג שמימי נעים ללא שום דאגות על הראש. מי שעשה את כל הניסים האלו לא ראוי שיסמכו על הבטחתו ויאמינו בו שיביאם לארץ ישראל? איך הגיעו המרגלים לטעות הזאת?
כאן אנו מגיעים לאחד הנושאים החשובים ביותר ביהדות – כוח הרצון.
בואו נכיר: זה הדבר הגבוה ביותר בבריאה. כל מה שיש בעולם, הכל בשביל כוח הבחירה. הכל נועד לגלות את הרצון של הבורא, והרצון הוא זה שמניע את האדם לבחור בטוב ולגלות את הרצון של הבורא.
כל היתרון שיש לאדם על פני מלאכים ושרפי מעלה הוא אך ורק בגלל כוח הבחירה, המונע בכוח הרצון. רק לאדם יש את כוח הרצון. ברור, אם כן, שהבריאה נבראה עבור האדם כדי שהוא יחתור בכוח הרצון ויתאמץ לקיים את רצון הבורא. את זה יכול רק האדם לעשות, לא מלאכים ולא שרפי מעלה.
רבי נחמן מלמד שישנן רמות מעל רמות בהשגת הבורא, וככל שהמושג גבוה וחשוב יותר כך מתרבים הקשיים והמעכבים מלהגיע למבוקש. “מניעות” בלשונו. כלומר הקשיים מונעים מהאדם להגיע למבוקש – לרוחניות. אולם באופן פרדוקסלי ה’מניעות’ לא נועדו כדי להרחיק את האדם מהמבוקש. להיפך, הן נוצרו במיוחד בשביל לאתגר את הרצון של האדם כדי שיתאמץ ויחתור עוד יותר להגיע למבוקש למרות הקשיים.
כוח הרצון – הכוח הכי חשוב בבריאה והיתרון שיש לאדם על פני מלאכים ושרפי מעלה…
חשוב לחדד את הדברים: לא מציבים בפני האדם ניסיון שהוא אינו יכול לעמוד בו. לכן, כל המניעות נועדו אך ורק כדי שיבין מהן את הערך הרב שביעד המבוקש. ככל שהקשיים מתרבים, עליו להפנים שהם שם בשביל לסמן לו שהמבוקש הינו הרבה מעבר למשוער וכדאי לו להתאמץ עוד יותר להגיע למבוקש. אם הוא יתעקש, בסוף הוא גם יצליח. כי כאמור, המניעות נועדו אך ורק כדי להגביר אצלו את החשק להתגבר על הקשיים למרות הכל.
רבי נחמן מסביר זאת במשל פשוט: כאשר קומצים את היד ומחביאים משהו מילד קטן, מה יקרה? ברור שהילד ירצה מאוד לראות מה יש ביד. הדבר מרומז בפסוק: “ולחם סתרים יונעם”, כאשר דבר נמנע מהאדם יש לו חשק מוגבר לכך. זו הסיבה שיש לאדם יצר רע לעבירה, מכיוון שעבירה אסורה על האדם ויש לו חשק לכך. בדומה לכך, גם בקדושה כאשר ישנה מניעה החשק מתגבר. חשוב רק לזכור שזו מניעה כדי להגביר את החשק ולא להיכנע למניעה.
כך גם כשמדובר בארץ ישראל שהיא מקור הרצון, כמובא בתהילים (פה ב): “רצית השם ארצך”. גם בחלוקת הארץ לשבטים התורה מציינת את כוח הרצון, “נפתלי שבע רצון” (וכידוע הברכה כוללת את כל השבטים, ראה בראשית מט, כח ברש”י).
נשוב לפרשה שלנו: המרגלים עלו לארץ ישראל וחזרו עם פירות גדולים ונאים. הם כרכו יחד את היתרונות ואת החסרונות: “וזה פריה” – הפירות גדולים, וזה מראה על כוח הרצון שבארץ ישראל כאמור לעיל, אולם באותה נשימה הם הדגישו את המניעות – “אפס כי עז העם היושב בה”, והציבו את המניעות בראש הרשימה כאילו המניעות חזקות יותר מכוח הרצון.
זוהי מרידה ברצון השם. השם נותן לאדם כוחות ומציב בפניו מניעות ורוצה שהאדם יתגבר עליהן ויגיע ליעדו. המרגלים התכחשו ליכולת של האדם להתגבר על המניעות. זה כאילו לומר שאין שום תכלית לבריאת האדם בעולם, ובזה הם גרמו בכייה לדורות. כאשר ההסתרה גוברת, היא מעיבה על גילוי הרצון וגורמת להחריב את בתי המקדש.
האמת כמובן הפוכה. אין שום דבר העומד בפני הרצון. הרצון חזק יותר מכל המניעות שבעולם. יהושע בן נון וכלב בן יפונה זכו לעמוד בניסיון ולהתגבר על המניעות ואמרו: “עלה נעלה וירשנו אותה” – אנחנו כן יכולים לעלות, אין שום מניעה שלא נוכל להתגבר עליה! כדברי רש”י: “אפילו אם הוא אומר לעלות לשמים נציב סולמות ונעלה לשם” (רש”י). כי כאמור, כאשר יש את כוח הרצון אין שום מניעה לאדם להצליח ולעמוד במשימה. גם אם הוא יצטרך לעלות לשמים, בכוח הרצון הוא ימצא את הדרך לעשות זאת ולהצליח במשימה.
אין דבר העומד בפני הרצון!
(על פי ליקוטי הלכות, ברכת הפרות ה, ז)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.