מקרוב אי אפשר להבין את הישועה, אבל מרחוק היא בוודאי תהיה. זה הכלל: להחזיק באמונה חזקה בשיא החושך גם כשנראה שאבדה כל תקווה!
פרשת השבוע היא פרשת ויגש, בפרשה מסופר על המפגש המרגש של יעקב ויוסף אחרי 22 שנות ניתוק, שנים קשות שיעקב מאן להתנחם על בנו יוסף ולא ידע שהוא חי. בסופו של דבר, מגיעה ההודעה המשמחת שיוסף חי, דווקא לאחר מתח וקושי אינסופי. שמעון נאסר על ידי (יוסף) מושל מצרים כערבות לבואו של בנימין האח הקטן יחד עם האחים למצרים, על מנת להוכיח שדבריהם כנים ואינם מרגלים. זאת, בנוסף לעצם הקושי של יעקב לשלוח את בנימין היחיד שנותר מאמו לאחר “פטירת” יוסף (כביכול). ודווקא לאחר המשבר הגדול הזה, פתאום צמיחת קרן ישועה כזאת: יוסף חי! כדברי הפסוק: “עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויפג ליבו כי לא האמין להם… וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם, ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות” (בראשית, מה כו, כז), יעקב רואה את העגלות ומבין שאין מנוס מלרדת למצרים, יוסף השליט על הארץ הוא הממונה להציל את העולם מהרעב הקשה שנותרו עוד חמש שנים לסיומו, ויוסף מתחייב בהבטחה ברורה לכלכל אותם.
אבל יעקב חושש לרדת למצרים, הוא מצפה מאוד לראות את יוסף, אך בד בבד הוא חושש מאוד. הוא יודע שעכשיו מגיע זמן הפירעון של השטר שהקב”ה אמר לאברהם אבינו: “ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה…” (בראשית טו, יג) יעקב יודע היטב שזהו רגע קשה, עם ישראל הולך להשתעבד למצרים והוא חושש מרגע זה מאוד: מי אמר שהם יצליחו להחזיק מעמד? הקב”ה יודע מה יעקב חושב ואומר לו את המילים הבאות המובאות בפרשה: “אל תירא מרדה מצרימה… אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה” (בראשית מו, ג,ד).
השבוע אנחנו צריכים קצת לעשות חשבון (זוכרים את התרגילים מכיתה א? הנה אחד כזה):
כמה אותיות יש במילים “אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה”? 30 אותיות. אם ניקח את המילים האלו ונחלק אותן ליחידות של 10 אותיות ונשים כל יחידה בשורה, כמה שורות נקבל? 3 שורות שכל אחת מורכבת מ-10 אותיות ובסה”כ כמובן אותן 30 אותיות שהזכרנו קודם. עכשיו, כמו בכיתה, בואו נכתוב את הדברים כפי שהתקבלו אחרי החלוקה:
א נ כ י א ר ד ע מ ך
מ צ ר י מ ה ו א נ כ
י א ע ל ך ג ם ע ל ה
א | נ | כ | י | א | ר | ד | ע | מ | ך |
מ | צ | ר | י | מ | ה | ו | א | נ | כ |
י | א | ע | ל | ה | ג | ם | ע | ל | ה |
כשאנחנו מחלקים את המילים באופן שהצגנו מקבלים שמות קודש (לא הוגים אותם בפה רק חושבים אותם) שקוראים אותם בצורה אנכית, כל טור מרכיב שם קדוש כמובא בתפילות שבספר “שערי ציון” ובתפילות שאומרים בליל ‘הושענא רבה’ אחר אמירת תהלים.
עכשיו נתבונן בדברים ונסביר אותם, שורות אלו מתחלקות לשלושה שלבים:
- שלב הירידה לגלות
- שלב הגלות עצמה
- שלב העלייה והיציאה מהגלות
שורה ראשונה – מקבילה לשלב הירידה לגלות. הקב”ה מבטיח ליעקב שלא יפחד לרדת למצרים מכיוון שהוא יהיה אתו אנכי ארד עמך. בירידה למצרים מוזכר ‘אנכי’, הקב”ה מבטיח שהוא יהיה עם יעקב בירידה לגלות.
שורה שנייה – מקבילה לשלב של הגלות עצמה: ‘מצרימה ואנכ’ הקב”ה מלמד שגם בגלות ב’מצרימה‘ – ‘ואנכ’ גם שם אהיה אתך. אבל בטח שמתם לב (סימן שמקשיבים יפה לשיעור…) שהמילה נחתכת באמצע – האות י’ של ו”אנכי” נעלמת מהשורה הראשונה ולא נמצאת במקום הטבעי שלה, וכבר נתייחס לזה.
שורה שלישית המתחילה באות י’, מקבילה לשלב היציאה מהגלות עצמה בהבטחה “אעלך גם עלה“
אז מה באמת המשמעות שהאות י’ של השורה השנייה שזולגת לשורה השלישית?
אולי גם זה יעניין אתכם:
תציל מה שאתה יכול – פרשת וישלח
על הסולם מטפסים שלב אחר שלב – פרשת ויצא
התשובה היא, שזו בעצם המשמעות העמוקה של מציאות השם בגלות. עם ישראל בגלות – וכך גם חושב כל אדם בעת צרה – מרגיש עזוב וחסר תקווה, נראה לו שהשם התרחק ממנו וכבר לא ישוב לעולם, הנה, עובדה היא שבגלות לא רואים את השם, בשיא החושך נראה כאילו אין גילוי השם, האות י’ של השם לא נמצאת כאן בגלות להיות אתנו כאילו אין השגחה שלמה של הבורא, נראה כאילו לנצח נשאר בגלות חלילה.
אבל זו טעות, כי באמת הקב”ה כן נמצא אתו. יתירה מכך, האות האחרונה היא זו שמרמזת לנו יותר מכל שהשם שומר עלינו ומרמז לנו, לכל אחד מאתנו, לא רק עם ישראל באופן כללי, אלא כל אחד מאתנו ברגעים החשוכים שלו כשנראה לו שהכל אבוד וכאילו השם לא אתו – לזכור שיש המשך. בורא עולם איתך בירידה לגלות, בירידות שלך הרוחניות והגשמיות, הוא נמצא אתך בגלות עצמה, ודווקא ברגע שנראה לך שהכל אבוד וחסר תקווה, דווקא ברגע זה, מתחילה צמיחת קרן ישועה והיא תגיע בוודאות. האות י’ מחכה לנו לחבר את שלב הגלות ושלב היציאה מהגלות, להעלות אותנו ולהוציא אותנו ממנה. רק סבלנות. ממש כמו שהלבנה מתמעטת ודווקא בשיא ההתמעטות, ברגעים הכי חשוכים, דווקא אז היא מתחדשת ומתחילה להתמלאות שוב.
עם ישראל בגלות – וכך גם חושב כל אדם בעת צרה – מרגיש עזוב וחסר תקווה, נראה לו שהשם התרחק ממנו וכבר לא ישוב לעולם. אבל זאת טעות! בורא עולם איתנו בכל זמן ובכל מצב, ודווקא אז מתחילה לצמוח הישועה והגאולה!
רעיון זה אפשר לראות בכמה נושאים בתורה נזכיר אחד לדוגמה: מרים הנביאה הייתה אחות אהרן ומשה, אביה עמרם שמע שפרעה גזר להשליך את הילדים הזכרים ליאור, אמר עמרם: מה לי ולצרה הזאת, האם אלד ילדים על מנת שיושלכו ליאור?! עמד ונתן גט פיטורים ליוכבד אשתו, ובעקבותיו כולם גרשו את נשותיהם. באה בתו מרים ואמרה לו: אבא, גזירתך קשה משל פרעה! פרעה גזר רק על הזכרים ואילו אתה גוזר כליה גם על הנקבות. מרים התנבאה ואמרה לאביה שיחזור וישא שוב את יוכבד אשתו ועתיד להוליד בן שיושיע את עם ישראל. עמד עמרם והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראל ובעקבותיו החזירו אף הם את נשותיהם. ולאחר שבעה חודשים נולד משה רבנו.
בשעה שהושלך משה ליאור עמד עמרם אביה וטפח למרים על ראשה: איפה נבואתך, הנה הוא מושלך ליאור?! הלכה מרים ועמדה על שפת היאור כדברי הפסוק: “ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו” (שמות ב, ד). היא מבינה שמקרוב אי אפשר להבין את הישועה. אבל מרחוק בוודאי תהיה ישועה. זאת אמונה חזקה בשיא החושך כאשר נראה שאבדה כל תקווה, מרים עומדת ומצפה לישועה.
זה קורה כנגד כל הסיכויים! רק לא להתייאש!…
רבי נתן מוסיף: אם נשים לב, יש חוט המקשר בין שלושת השורות, כלומר בין שלושת השלבים של הגלות. האותיות של הטור האנכי הימני הראשון היוצר – המרכיב את המילה אמ”י, עובר כחוט המשולש בין שלושת השלבים ונסביר (למי שפספס…):
האות הראשונה א’ שייכת לירידה לגלות
האות השנייה מ’ שייכת לשלב של הגלות
האות האחרונה י’ בעיקרון שייכת לשלב של הגלות אך למעשה היא נמצאת בשורה השלישית, כלומר בשלב של היציאה והעלייה מהגלות.
אבל אם נתבונן נראה דבר נפלא, שכבר בשלב של הירידה לגלות יש שם קדוש – גילוי אלוקי והשגחה אלוקית המלווה את עם ישראל ומכסה ומגן מפני הסטרא-אחרא שלא תוכל להתגבר. כבר אז הקב”ה מגלה את רחמיו ופורש את שמותיו הקדושים להגן על עם ישראל. מתחילת הירידה לגלות כבר מורכב מערך של שמירה שעובר כחוט השני בין האות הראשונה של המילים השייכות לשלב הירידה לגלות (האות א), יחד עם האות הפותחת את המילים השייכות לשלב השהייה בגלות (האות מ), יחד עם האות הראשונה שפותחת את המילים השייכות לשלב היציאה מהגלות (האות י) ושייכת כאמור למילים של שלב הגלות, שמרכיבות את המילה של השם הקדוש אמ”י. כל זה נותן לנו הבנה שבעצם מתחילת הירידה לגלות כבר מתחילה הישועה, עוד בטרם התממשה הירידה לגלות כבר התחילה הישועה, כמו הכלל הידוע: “ירידה תכלית העלייה”, “התרחקות תכלית ההתקרבות” (על פי ליקוטי הלכות, שילוח הקן הלכה ה, כג-כד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.